האם המלחמה באוקראינה עוברת לשטחה של רוסיה? הסימנים שמשהו מסוג זה מתרחש נראים לפחות מאז ראשית מאי. זה החל בפיצוץ של רחפן על גג הקרמלין בראשית החודש. הרוסים טענו אז שזה היה ניסיון להתנקש בחייו של ולדימיר פוטין. שבועיים אחרי כן כבר חדרו כוחות עלומים למחוז בלגורוד שבעומק עשרה קילומטרים בשטחה של רוסיה. המסר היה: מעבירים את המלחמה לשטחה של רוסיה. ואכן, לרוסים נדרשו יותר מיומיים למגר את המתקפה שכללה כיבוש שלושה כפרים ופיצוץ מתקני תחמושת של צבא רוסיה.
בשני המקרים הכחישה אוקראינה מעורבות, הגם שבקייב לא טרחו להסתיר את שביעות רצונם מההתפתחויות. סגנית שר ההגנה האוקראינית האנה מליאר טענה שהלוחמים מבלגורוד הם פטריוטים רוסים המתנגדים לעריצות של פוטין. על פי הערכות מדובר בלוחמים הפועלים תחת יחידת המתנדבים הזרים של צבא אוקראינה אך עובדים בנפרד.
ארגון עלום המכנה את עצמו "לגיון רוסיה החופשית" קיבל אחריות למתקפה. זו לא הפעם הראשונה ששמו עולה לכותרות. בשנה שעברה הוזכר הארגון כאחראי להתנקשות בחיי בתו של הפילוסוף אלכסנדר דוגין, יועצו של פוטין, הוגה אידיאולוגיית הפלישה לאוקראינה. המטרה אז הייתה לתת לאליטה הרוסית את התחושה המטרידה שחייהם כקבוצה מוגנת ופריבילגית החוסה בצילו של פוטין והקרמלין נגמרו.
שנה אחר כך, הקונספט הזה עשה השבוע צעד ענק קדימה. בבוקר יום שלישי, לראשונה בתולדותיה, התעוררה מוסקבה למתקפת כטב"מים. נחיל רחפנים מתאבדים תקף את הבירה. לפי דיווחים אחדים היו בין 8 ל־32 רחפנים; הגרסה הרוסית הרשמית היא 8 רחפנים, עוברי אורח דיווחו על יותר. בכל מקרה, רובם יורטו באמצעות מערכות הגנה אווירית מסוג פנציר 1 שנפרשו במוסקבה. הנזק הפיזי לא היה גדול, אדם נפצע וכמה בניינים ניזוקו. אבל המראה של פטריות עשן מעל שמי מוסקבה בישר אולי שעידן חדש של אי ודאות עומד בפתח. בקרמלין הגדירו את הפשיטה מתקפת טרור, ואמרו כי מרבית הרחפנים יורטו בהצלחה.
מעניין לציין ששלושה רחפנים לפחות התבייתו על אזור רובליובקה, הפרבר הסופר אקסקלוסיבי של מוסקבה שבו מתגוררת שמנה וסולתה של הבירוקרטיה הרוסית – כולל צמרת הקרמלין. שם גם נהרגה בתו של דוגין לפני שנה כשמטען שהוטמן לג'יפ היוקרתי שבו נהגה התפוצץ.
השאלה הבוערת כרגע היא מי באמת עומד מאחורי המתקפה. קייב הרשמית, כאמור, נמנעה מקבלת אחריות. מיכאילו פודוליאק, יועצו הקרוב של הנשיא זלנסקי, הצהיר כי "לממשלת אוקראינה אין קשר ישיר למתקפה על מוסקבה, אולם אני שמח לצפות במתקפה ומעריך שתקיפות מסוג זה יימשכו ויתרבו". כשנשאל מי עומד מאחורי המתקפה, הוא לא התאפק והשיב בחיוך ממזרי: "כידוע, אנו נכנסים כעת לעידן של בינה מלאכותית. אולי לא כל הרחפנים מוכנים לתקוף את אוקראינה אלא רוצים לשוב אל מי שייצר אותם".
אז למה התכוון פודוליאק כשאמר שלממשלת אוקראינה אין קשר ישיר למתקפת הרחפנים? כאן רב הסתום על הגלוי. יש מי שמעריכים כי מדובר בתגובה אוקראינית למתקפה משולבת של טילים וכטב"מים על קייב בימים האחרונים, מתקפה שהורידה את תושבי הבירה למקלטים ולמנהרות המטרו ממש כמו בתחילת המלחמה. בתגובה הבטיח ראש המודיעין האוקראיני קיריל בודנוב "תגובה מהירה". בסרטון שהופץ בערב שלפני מתקפת הרחפנים על מוסקבה, נשמע בודנוב אומר: "מי שעדיין חולם ברוסיה שיצליחו להפחיד אותנו, טועה. כולם פה הולכים לעבודה וחיים את החיים. ומי שניסה ומנסה לזעזע אותנו יתחרט על כך בקרוב מאוד. אנחנו נגיב, ואת התוצאות כולם יוכלו לראות בקרוב מאוד".
האם מתקפת הרחפנים על מוסקבה היא אכן תגובה אוקראינית למתקפה על קייב? יכול להיות שהזעם האוקראיני בשילוב יכולות צבאיות מתקדמות שרכשו במהלך השנה האחרונה, אכן אפשרו את הפעולה. פוטין התייחס לשאלה ואמר שמתקפת הרחפנים היא תגובה של קייב לתקיפה רוסית על מפקדת המודיעין של צבא אוקראינה יומיים קודם. מה שמסביר אולי את התגובה המצולמת של בודנוב.
ומה הלאה? במשרד החוץ הרוסי יורים לשני כיוונים שונים. מבטיחים "צעדים חריפים ביותר" בתגובה, ובמקביל תוקפים את נאט"ו על הפרת ההבטחה שלפיה צבא אוקראינה לא ישתמש בציוד הצבאי שסופק לו, כדי לתקוף מטרות בעומק רוסיה. בבית הלבן מודאגים מן ההתפתחויות ומבהירים שאינם תומכים בפעילות בעומק רוסיה. דבר אחד ברור: מתקפת הרחפנים על מוסקבה מייצרת מבוכה רבתי לקרמלין ונזק פסיכולוגי ותודעתי של ממש. בקרמלין הבינו מהר את המשמעויות, והדבר העיקרי שפוטין ניסה לעשות בתגובתו היה למזער אותן באמירה שמערכות ההגנה האווירית עובדות היטב. בערוץ הטלוויזיה הממלכתי אמר שהניסיון להפחיד את העם הרוסי ב"פעולות טרור" ייכשל. בכל מקרה, מלחמת ההאשמות ברוסיה רק מתחילה. יבגני פריגוז'ין, ראש מיליציית וגנר, היה בוטה מן הרגיל במתקפתו על "הנמושות המאכלסות את משרד ההגנה הרוסי". "נבלות סרוחות", אמר, "תתחילו לזוז, לא עשיתם כלום, בהמות. איך לעזאזל אפשרתם לרחפנים לטוס לתוך שמי מוסקבה?"
והנה טוויסט בעלילה. בזמן שפריגוז'ין גידף את משרד ההגנה הרוסי, התברר שהוא אפילו מזדהה מעט עם יעד התקיפה של הרחפנים באזור רובליובקה, פרבר המגורים של האליטה המוסקבאית, הסמוך לנובו־אוגריובו, שם מתגורר פוטין. "לעזאזל עם הרחפנים שטסו לתוך הבתים שלכם ברובליובקה", שב פריגוז'ין וחירף, "שיישרפו לכם הבתים. אתם שם יושבים על התחת השמן שלכם, שמרוח בקרמים יקרים. ולעם הפשוט שרחפנים מתנפצים לתוך חלונותיו יש כל הזכות שבעולם לשאול אתכם שאלות קשות, נמושות".
הציונים על הגדרות
המוטיב החוזר של הרחפנים מלווה אותנו השבוע לא רק במוסקבה ובקייב אלא גם באזרבייג'ן. בשעה שבמוסקבה היו עסוקים בניקוי השטח משרידי מתקפת הרחפנים, נחת בבירה באקו נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג. זהו ביקור נשיאותי ראשון מאז 2009, והוא שיאו של תהליך התקרבות בין המדינות, שבמהלכו גם נפתחה בחודשים האחרונים שגרירות אזרית בישראל. לפי שעה, היחסים בין שתי המדינות קרובים מתמיד ומבוססים על שיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי אינטנסיבי. ישראל רוכשת כמויות אדירות של נפט שעובר מבאקו דרך טביליסי שבגיאורגיה עד לעיר הטורקית ג'ייהן, ומשם לישראל. וזה רק חלק משיתוף הפעולה בין באקו לירושלים. לתעשיות הביטחוניות הישראליות יש חלק חשוב במערך היחסים. את הניצחון במלחמה עם ארמניה בשנה שעברה, שבמהלכה נכבשה מחדש מובלעת נגורנו־קרבאך, שהייתה תחת ידיים ארמניות מאז שנות ה־90, מייחסים בבאקו במידה רבה לטכנולוגיה צבאית ישראלית. בחגיגות לציון הניצחון אף הונפו דגלי ישראל לצד דגלי אזרבייג'ן, כאות הוקרה לישראל על תרומתה למערכה.
היחסים קיבלו חיזוק נוסף בעקבות המלחמה באוקראינה: עם פרוץ המלחמה והפרעת שרשרות האספקה העולמיות, נוצר חשש ממשי גם בישראל ממחסור בנפט ובחיטה שמקורם ברוסיה ובאוקראינה. החשש בישראל גבר בשל תחרות פרועה על הנפט האזרי בעקבות הסנקציות על נפט מרוסיה. בצל החשש לעתודות החיטה של ישראל נרקם שיתוף פעולה בילטרלי, שבמסגרתו סוכם על הבאת ידע מדעי וטכנולוגי לגידול חיטה באזרבייג'ן במטרה לספק בשנים הבאות גם את הצריכה בישראל.
אבל יש מי שהקרבה המתגברת בין באקו לירושלים לא באה לו טוב בעין. באקו חולקת גבול ארוך עם שכנתה הגדולה איראן. ושם רואים כבר שנים באי רצון את היחסים ההולכים ומתהדקים בין באקו לישות הציונית. המוטו האיראני גורס שאזרבייג'ן הופכת לפלטפורמה ביטחונית ישראלית, ושמשם אולי תפרוץ המתקפה על אתרי הגרעין של איראן. ולטהרן יש חששות קונקרטיים עוד יותר – שהטכנולוגיה הישראלית המופעלת על אדמת אזרבייג'ן, בשילוב המודיעין הישראלי, הופכים את הסודות האיראניים הכמוסים ביותר שקופים לעיני מדינת ישראל. קפיצת המדרגה המטרידה את האיראנים בהתקרבות בין ירושלים לבאקו התרחשה לפני שנתיים במהלך מלחמת נגורנו־קרבאך השנייה, אז כאמור התהדק שיתוף הפעולה הצבאי־טכנולוגי בין המדינות.
בבאקו מעולם לא חשבו להתגרות באיראן. אזרבייג'ן היא מדינה קטנה יחסית, ומאז קיומה כמדינה עצמאית, הקו המוביל בבאקו היה הכרה במעמדה של איראן כמעצמה אזורית. זה היה במסגרת ניסיון מתמשך לשמר יחסי שכנות טובה ולא להחציף פנים, למרות ההיסטוריה המורכבת, הכוללת את העובדה שמחצית משטחה של אזרבייג'ן הוא חלק בלתי נפרד מהטריטוריה של איראן. בטהרן מעולם לא ראו באזרבייג'אן מדינה "אמיתית", אלא אולי קצת כמו שרוסיה של פוטין מתייחסת לאוקראינה.
מה שהצית את ההידרדרות היה מידע שנחשף לעיני האזרים לפני כשנתיים: נהגי משאיות איראנים עוקפים את תחנות הגבול החדשות שנוצרו בעקבות הכיבוש מחדש של שטחי חבל נגורנו־קרבאך, ומעבירים אספקה לארמניה תוך מעבר בלתי חוקי בשטחם. בהמשך ערכה איראן תרגילים צבאיים מאיימים על הגבול, ואירעה גם תקרית ביזארית שבמהלכה הותקפה שגרירות אזרבייג'ן בטהרן וקצין הביטחון נהרג. ואז גם התנקשה טהרן בחייו של חבר פרלמנט אזרי.
אז כן, את המתח הנוכחי בין באקו לטהרן אפשר לחתוך בסכין. בראשית חודש מאי אף אמר נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב כי היחסים בין באקו לטהרן נמצאים בשפל חסר תקדים. היחסים הקרובים עם ישראל הם האקס פקטור. ואכן, עם צאתו לבאקו אמר הנשיא הרצוג: "אנחנו צריכים לזכור שמעבר ליחסי המסחר והקשרים ההיסטוריים, אזרבייג'ן היא שכנתה של איראן. ואיראן היא גורם בלתי יציב באזור החותר כל הזמן לפעול נגד מדינת ישראל ונגד הברית המתפתחת של שלום וביטחון באזור, ואני בוודאי אדון בכך".
בטהרן עקבו כנראה בדריכות אחר ביקורו של הרצוג. עבורם, הקרבה בין ירושלים לבאקו היא מעבר למתח, היא על גבול הפרנויה. על רמת הבהלה אפשר ללמוד מפרסום של סוכנות הידיעות האיראנית נור ניוז, הנחשבת מקורבת למשמרות המהפכה. כבר לפני שנה, בעקבות ביקור של שר החקלאות דאז עודד פורר באזרבייג'ן, פרסמה הסוכנות מאמר שכותרתו: הכנות ציוניות להשתלט על המגזר החקלאי ברפובליקה של אזרבייג'ן. "לאחר השלמת ההגמוניה על מגזרי הצבא, החימוש והתקשורת ברפובליקה של אזרבייג'ן, הפכה הישות הציונית את אזרבייג'ן גם למקור של אספקת נפט ולשוק למכירת נשק. התמקדותה במגזר החקלאי אף חושפת את קיומן של תוכניות לביצוע פעולות ריגול וחבלה סמוך לגבול האיראני בחסות ביצוע פרויקטים חקלאיים והקמת כפרים חכמים", המצוידים בטכנולוגיה מתקדמת.
האמת, הפרנויה האיראנית די מובנת. בשנתיים האחרונות, שטחים גדולים הסמוכים לגבול היו בשליטה ארמנית. האיראנים הרגישו די בטוחים עם המצב. אבל בעקבות מלחמת נגורנו־קרבאך השנייה שבו השטחים הללו לידיים אזריות, ומאז הם לא מפסיקות לבסס מחדש את נוכחותם שם, בין השאר באמצעות הקמת חוות חקלאיות וכפרים חכמים על ידי חברות ישראליות הנוהרות לאזור. אז כן, פרנויה. זה ברור. מה אנחנו היינו חושבים אם חברה איראנית המתמחה בגידול פיסטוקים הייתה מקימה פתאום חווה חקלאית ברמת הגולן הסורית, חמישה־שישה קילומטרים מהגבול? 
