"כוונתך רצויה, אבל מעשיך אינם רצויים", נאמר למלך כוזר בחלומו בפתיחת ספר הכוזרי. זה גם מה שראוי לומר לוועדת רבני הציונות הדתית, שביום ראשון תבחר את המועמד מטעם המגזר לתפקיד הרב הראשי האשכנזי. הכוונה לבחור מועמד מוסכם כדי לא לפצל את קולות המחנה בהחלט רצויה, אבל אופן מימושה בעייתי ביותר.
ההתנגדות לשיתופן של נשים בגוף שמהותו ציבורית־כללית ולא הלכתית, היא כניעה לעמדה אנכרוניסטית שהציונות הדתית יצאה נגדה עוד בימי הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בבחירות לכנסת ישראל, הגוף שייצג את היישוב היהודי בפני ממשלת המנדט, התנגד הרב קוק לשיתופן של נשים כנבחרות ואפילו כבוחרות. הנהגת המזרחי דחתה את העמדה הזאת באופן חד־משמעי, על אף כל הכבוד וההערצה לרב קוק.
מביך מאוד שאפילו כעבור יותר ממאה שנה – מאה שעמדה במידה רבה בסימן המהפכה הפמיניסטית – מפלגת הציונות הדתית, המתיימרת להמשיך את דרכה של המזרחי, מאמצת קו שמרני וחרד"לי עוד יותר מזה של אבות־אבותיה. יתרה מכך, איזה היגיון יש במניעת השתתפות נשים בגוף הבוחר את מועמד הציונות הדתית, אם בסופו של דבר בגוף הבוחר את הרב הראשי עצמו משתתפות נשים, וגם בוועדה למינוי דיינים יושבות נשים?
באשר למועמדים עצמם, בכתבה המתפרסמת היום במוסף יומן נכתב כי הרב מיכה הלוי הוא המועמד המוביל לתפקיד, בעיקר משום שתומכים בו החוגים החרד"ליים, והוא נהנה אולי מהסכמה נדירה גם בין מרכז הרב וישיבת הר המור. הוא אהוד גם על החוגים החרדיים בשל עמדותיו ההלכתיות הנוקשות. אבל הסיבה הזו כשלעצמה אמורה לעשות אותו למועמד הבעייתי ביותר מבין הארבעה מבחינת הציבור הדתי הליברלי, ואפילו מבחינת הרוב הבורגני הדומם, שאינו מנופף בדגל ליברלי מפורש.
מאז ימי הרבנים שלמה גורן ועובדיה יוסף – הרבנים הראשיים האחרונים שהעזו להוביל תהליכים מהפכניים וחיבור בין הפסיקה ההלכתית ובין המציאות הישראלית – השפעתם הבלעדית של הרבנים הראשיים היא על ארגון שירותי הדת הממלכתיים. הם יכולים לקדם מתן ג'ובים בשירותי הדת השונים, וכך גם להשפיע על פרנסתם של לא מעט כלי קודש, אבל לא הרבה מעבר לכך. מבחינת אלה שאינם מקבלים מהם ג'ובים, החשיבות הגדולה בתפקידם היא שלילית: לא לעשות בושות. המצב הזה מכונה בעגה הדתית "חילול השם".
מהבחינה הזו, הרב הלוי יהיה הבולדוזר הארגוני הטוב ביותר, כפי שהוכיח כבר ברבנות פתח־תקווה, אבל יש לו גם הפוטנציאל הגדול ביותר לחולל מבוכות בגלל עמדותיו ומזגו גם יחד.
זאת ועוד, אם ייבחר הרב הלוי ביום ראשון, ראוי שהרב דוד סתיו יציג מולו מועמדות נגדית, גם אם סיכוייה אינם גדולים. זה חשוב גם מבחינת התהליכים הפנימיים בציונות הדתית, כדי שיהיה ברור שגם לאגף המתון והפתוח יש מועמדים שיכולים לכהן בתפקיד, וגם משום שבחירת רב ראשי חובש כיפה סרוגה אינה יעד כשלעצמו – עמדותיו הן החשובות.
לפיכך, מול מועמדות של הרב הלוי עדיפה לא רק מועמדותו של הרב סתיו, אלא אפילו אם המונרכיה ברבנות הראשית תונצח שוב בדמותו של הרב משה־חיים לאו. הוא לא יטפח ברבנות את המהפכות שהיא זקוקה להן, אבל לפחות לא יהיה קיצוני לצד השני.
