הודעתו הרשמית של השר לשירותי דת, על ההחלטה לדחות את מועד הבחירות לרבנות הראשית, ביקשה לשכנע אותנו שמדובר בעניין משפטי. ״שר הדתות מיכאל מלכיאלי הכריע לקבל את עמדת בכירים במשרד המשפטים ולדחות את הבחירות, בעקבות החשש מבעיות בטוהר הבחירות ובגלל עתירה לבג״צ. הצעת חוק ממשלתית בעניין תקודם כבר בשבוע הבא״, נאמר בהודעה שיצאה מלשכת השר.
ובאמת, על שולחנם של שופטי בג"ץ תלויה ועומדת עתירה שעוסקת בסוגיה הזו ממש. בעתירה, אותה הגיש עו"ד אילן קמינצקי, המגדיר את עצמו "יו"ר נציגות בתי הכנסת הציוניים בירושלים", נטען שעריכת הבחירות לרבנות הראשית במועדן, כלומר ב-1 באוגוסט, עלולה לפגוע בטוהר ההליך. 35 מתוך 150 חברי האסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים הם ראשי רשויות מקומיות, ששלושה חודשים בלבד לאחר הבחירות לרבנות יעמדו לבחירה מחדש בבחירות המקומיות. סמיכות הזמנים בין מערכות הבחירות הללו טומנת בחובה לטענת העותרים חשש לדילים לא כשרים, ולכן אין מנוס מדחיית הבחירות לרבנות לפחות בשלושה חודשים וחצי, ולמעשה ביותר.
אך האם זה באמת מה שהטריד את השר לשירותי דת? ספק רב. כפי שדיווח עמיתנו אבישי גרינצייג, תשובת המדינה המבקשת לדחות את העתירה כבר הייתה מנוסחת. איננו יודעים אמנם מה נאמר בישיבות הסגורות במשרד המשפטים, אך אנו כן יודעים בוודאות שבפרקליטות הייתה נכונות בהחלט להגן בבג"ץ על העמדה לפיה אין צורך לדחות את הבחירות לרבנות הראשית. יתכן אמנם שהשר לשירותי דת נתקף פתאום בהתקף של דאגה למנהל תקין וטוהר הבחירות. אולם, מי שקצת מכיר את המצב מבין שהסיפור שונה, והעתירה היא בסך הכל סולם נוח עבור השר לשירותי דת לתרץ באמצעותו את ההחלטה שכולה נובעת מלחצים פנים מפלגתיים שמאיימים לטלטל את ספינת מפלגת ש"ס ולהסב לה זעזועים קשים.
במה דברים אמורים? מאז הקמת המפלגה, ובניגוד למקובל אצל החרדים האשכנזים, ראו בש"ס תמיד את כהונת "הראשון לציון" כעמדה קריטית שבה חשוב מאוד להציב מועמד ראוי תורנית ומקורב מפלגתית. לא תמיד ההימורים צלחו, אך לפחות כל עוד היה הרב עובדיה יוסף בחיים העסק עבד פחות או יותר באופן סביר. אולם כעת, כאשר ש"ס הולכת בפעם הראשונה לבחירות לרבנות הראשית בלי מנהיגה הרוחני המיתולוגי, העסק כבר מתחיל להסתבך. על כהונת הרב הספרדי הראשי מעוניינים להתמודד שניים: הרב דוד יוסף, הנחשב לאחד המוכשרים והחריפים בבני משפחת יוסף, והרב יהודה דרעי, רב העיר באר שבע וראש אבות בתי הדין בעיר שהוא אחיו של אריה דרעי. שני המועמדים הללו הם בשר מבשרה של ש"ס (הרב דוד יוסף הוא אף חבר במועצת חכמי התורה מאז פטירת אביו) והתמודדות חזיתית בין שניהם היא אסון למפלגה. אז מה עושים?
לדרעי היה בתחילה רעיון מנצח: הרב שלמה עמאר, רב העיר ירושלים, עמד לסיים את כהונתו כרב העיר בחודש אפריל האחרון, במלאת לו 75. הרב דוד יוסף, שהבין את רגישות הסיטואציה שבה גם הוא וגם אחיו הרב יצחק אוחזים בגלימת הראשון לציון, היה נכון לוותר על ההתמודדות על כהונת הרב הראשי ולהתמנות לרבה של ירושלים. לאור זאת קיווה דרעי להביא לבחירת הרב דוד יוסף לרב העיר ירושלים ממש בימים אלו, ולהגיע לבחירות לרבנות הראשית עם מועמד אחד מוסכם על כלל הגורמים בש"ס, שהוא אחיו. אולם, שוד ושבר, במהלך החודשים האחרונים התברר כי כהונת הרב עמאר (שתאריך לידתו מעולם לא היה ברור לחלוטין) תסתיים רק בחודש דצמבר. כלומר, לא ניתן יהיה להביא לבחירת הרב דוד יוסף לרבה של ירושלים לפני הבחירות לרבנות הראשית. מנגד הבהיר הרב יוסף שכל עוד לא מונה לרבה של ירושלים לא יסיר את מועמדותו לכהונת הרב הראשי. ובכן, איזה מוצא נוח יותר יש לפלונטר הזה מאשר היענות לעתירה לדחיית הבחירות לרבנות הראשית.
לכך מצטרף הלחץ הליטאי לוודא ש"מועמד הציונות הדתית" לכהונת הרב הראשי האשכנזי מקובל עליהם. בקרב הנהגת מפלגת "דגל התורה" המצב רגיש גם כך, לנוכח אי הבהירות שנוצרה סביב שאלת ההנהגה הרוחנית של המפלגה לאחר פטירת הרב אדלשטיין. המציאות הזו, שמקשה מאוד על ההחלטה במי לתמוך בהתמודדות על כהונת הרב הראשי האשכנזי, טורפת את הקלפים בכח המערכת.
ב"דגל" אמנם לא שוללים על הסף את האפשרות של בחירת רב ראשי ציוני דתי, אך יאפשרו למהלך כזה להתרחש רק אם המועמד יהיה מקובל עליהם. בכדי למנוע מצב שבו "דיל" בין ש"ס לסמוטריץ' מביא לבחירת רב ראשי שבו הם לא מעוניינים, גם אנשי "דגל" מעוניינים בדחיה. אמנם, בש"ס לא היו נענים כל כך בקלות ללחצים אילולי האינטרס שלהם, אך התלכדות האינטרסים הפכה את העניין כולו לפשוט מאוד. וכך הפכה עתירה של עותר ציבורי ציוני דתי לסולם שלו היו החרדים, ספרדים ואשכנזים גם יחד, זקוקים כל כך. כל קשר לעמדותיהם של המשפטנים ולטוהר הבחירות – מקרי בהחלט
