בסרט הקלאסי ״טיטאניק״ צפיתי בפעם הראשונה בבית חברתי אופיר אוקנין בחומש. הייתי אז ילדה בבית הספר היסודי, בימים שלפני הגירוש מצפון השומרון. אופיר, כמו תלמידים אחרים מהיישוב הקטן, למדה איתי בבית הספר. אני זוכרת שנשארתי לישון אצלה. לא ירדתי מההסעה לבית הספר בתחנה ביישוב שלי, אלא המשכתי איתה לביתה. שתי ילדות, חברות לכיתה. הכול היה כל כך נורמלי, והיה נדמה שלאיש אין שביב ספק בהימצאותנו שם.
פחות משנה לאחר מכן הכול השתנה, ועל בתי חומש היפים עלו כפותיהם הגסות של כלי ההרס, בשליחותה של הממשלה שאופיר ואופיר, שתי הילדות מהשומרון, חונכו שהיא ראשית צמיחת גאולתנו, שהיא הדבר הכי טוב שקרה לעם היהודי באלפיים השנים האחרונות.
מאז חומש היה עולה לכותרות לעיתים נדירות, ובדרך כלל בנסיבות עצובות כמו רצח יהודה דימנטמן ז״ל. לאחרונה התחלנו לשמוע את שמו בנסיבות טובות, על רקע ביטול חוק ההתנתקות מצפון השומרון. אני מודה: הייתי ספקנית. חשבתי שזהו צעד הצהרתי בלבד, ולא יוקם שם יישוב יהודי מתחדש. ככל הנראה כך התכוונה הממשלה שיחשבו האמריקנים, ולכן הובטח להם שאין כל כוונה לחדש את ההתיישבות היהודית שם. אבל השבוע הוקמה מחדש ישיבת חומש על אדמות מדינה. זהו מעשה מבורך, אך הוא גרם להרמת גבות בוושינגטון.
ישראל צריכה לעשות מה שטוב לישראל, ומה שטוב לישראל הוא לחדש את ההתיישבות היהודית בצפון השומרון. זה צודק מוסרית, ערכית וביטחונית. יהודה ושומרון הם ערש העם היהודי, ואין שום הצדקה לאסור על יהודים להתגורר בהם. כמו שהמציאות הוכיחה לנו ביום שלישי, היעדרותנו משם לא מוסיפה לביטחון. רצח תושב חרמש מאיר תמרי הוכיח שוב שהמחבלים תוקפים היכן שישראל מהססת ומתקשה לפעול ביד נחושה והחלטית. כך הם צברו נשק ואומץ במחנה הפליטים ג׳נין, וכך הם גם הורגים בנו בשומרון.
אולם לצד ההכרח שמדינת ישראל תנהג לפי עקרונותיה, חשוב לא פחות שהיא תהיה כנה עם שותפותיה. ארצות הברית אינה גורם עוין שיש להסתיר ממנו את כוונות ישראל. איננו המדינה ה־51 בברית, ואיננו חייבים לסור למרות הממשל הפדרלי ולהחלטות נשיאו. הסתרת האמת מפחיתה את האמון שיש לאמריקנים בישראל ובממשלתה בתקופה רגישה גם כך – אמון שייתכן שהיה נפגע פחות אם ישראל הייתה כנה באשר לכוונותיה בחומש.
הרגישות מול הממשל היא לא הבעיה היחידה: היעדר הכנות שלנו מספק לגורמים קיצוניים אנטי־ישראליים בארה״ב טיעונים חזקים נגד הברית האמריקנית־ישראלית. ״איך אפשר לסמוך על ישראל במבצעים משותפים אם אפילו בנושא פעוט כזה לא נשמרת כנות מוחלטת?״, הם ישאלו. לצערי, אף שברור שאין קשר ישיר בין השניים, ושישראל היא בת הברית הקרובה ביותר של ארה״ב במזרח התיכון, רבים ישתכנעו מהשאלה.
הדימוי של ישראל בציבור האמריקני, ובמיוחד בקרב צעירים, הולך ומידרדר כל העת. עד כמה שאנחנו בטוחים בצדקת דרכנו, המגמה המסתמנת בסקרים היא מסוכנת. גם אם אנו לא רוצים להיות תלויים בידידתנו, לעת הזאת אנחנו עדיין זקוקים לה במישורים רבים, ואל לנו להזיק לקשר הזה. האמריקאים אינם חברי קואליציה שמבטיחים להם הבטחות, ואחר כך חושבים אם לקיימן. הם הוכיחו שהם עוקבים באדיקות אחר קיום ההבטחות.
בימים שג'ו ביידן מתכונן להתמודדות נוספת לנשיאות, וכאשר ארה״ב שקועה בעצמה בתחרות מול סין ובבעיות פנים־אמריקניות, הנושא הישראלי לא תופס את מרכז סדר היום הציבורי. חבל שאנחנו דוחפים אותו לשם בחוסר אמינותנו.
כמו בתחומים רבים אחרים, לישראל יש שיתוף פעולה ביטחוני ומדיני נרחב עם מקביליה, ואין לי ספק שיש דרך טובה יותר מאשר להתחמק מן האמת. אם אנו יודעים לעמוד על שלנו ולשוב לצפון השומרון, מוטב שנהיה מוכנים גם לעמוד על שלנו ולהיות כנים לגבי זה.
