כשחוקרי המשטרה עזבו את בית ראש הממשלה בפעם העשירית, התחוור שכמו בתיקי 1000 ו־2000, גם תיק 4000 – תיק אלוביץ' – אינו עוסק במחלוקת עובדתית אלא במחלוקת פרשנית.
ראשית, הסיקור. אומרת המשטרה: שאול אלוביץ' לחץ ללא הרף דרך מנכ"ל האתר לרכך את המתקפות על נתניהו ולהשתלח בפוליטיקאים יריבים. אומר נתניהו, במבחן התוצאה אם איש מגולשי וואלה לא הבחין בבחירות שהאתר הוא פרו־נתניהו, סימן שהסיקור לא היה חיובי. מה מכריע כאן – הלחצים מאחורי הקלעים או מבחן התוצאה?
שנית, התמורה. אומר נתניהו: קיבלתי את המלצת גורמי המקצוע לצעד שהיטיב עם אלוביץ'. כל ההחלטות לא התנגשו עם הפקידים הרלוונטיים במשרד התקשורת. הוא גם הביא השבוע לחקירתו מסמך רב ערך שמאשש שזו הייתה עמדת היועצת המשפטית של המשרד. אומרת המשטרה: מה שחשוב אינו מה שקרה מעל השולחן אלא מתחתיו, ושם הייתה עסקה.
שלישית, הלחצים. אומרת המשטרה ואומרות ההקלטות וההתכתבויות: שאול אלוביץ' לחץ בלי הרף בעד נתניהו. אומר אלוביץ': נכון. אבל לא כי הייתה לי עסקה אפלה עם ראש הממשלה ושר התקשורת, אלא כי לא רציתי להרגיז אותו ערב אישור צעדים מכריעים.
המשטרה ניסתה בכל הכוח לגייס את שאול אלוביץ' כעד מדינה, אבל הוא מסרב בתוקף ושולל את קיומה של עסקת שוחד. בהיעדרה של עדות חותכת אחת מנסה המשטרה לארוג שטיח של עדויות שישתרע ממשרד התקשורת (שלמה פילבר) דרך הממשק אלוביץ'־נתניהו (ניר חפץ) ועד אתר וואלה (אילן ישועה). במשרד המשפטים, שפקפק בנחרצות של המשטרה ביחס לפליליות תיקי המתנות ומוזס, קרובים כרגע לעמדת החוקרים הרבה יותר מלעמדת הנחקר.
מחשב מסלול מחדש
כותרת מעניינת של בן כספית במעריב בישרה השבוע על סדקים באידיליה בין שר הביטחון אביגדור ליברמן למערכת הביטחון שתחתיו. כספית דיווח שליברמן מעוניין בתגובה חריפה בהרבה על העפיפונים, אך הצבא מתנגד.
זו בשורה מעניינת, מפני שהיא מעידה, חוץ מהמחלוקת המקצועית, על חישוב מסלול מחדש מכיוונו של שר הביטחון. ליברמן אינו נהנה מהמנעמים הפוליטיים שאמור להביא איתו תיק הביטחון. למעשה, הוא נפגע ממנו. טרם כניסתו לקריה במאי 2016 עמדה מפלגתו על כעשרה מנדטים בסקרים. אחריה הוא על חמישה עד שבעה מנדטים. המצביעים שאיבד תמכו בקו הלוחמני שהפגין בעבר, וכנראה התאכזבו מהפער הבלתי נמנע בין ההבטחות למציאות.
ליברמן אינו הראשון שזה קורה לו. אופי הלוחמה המודרנית מבטיח חמיצות בציבור, ולא סייע – בלשון המעטה – לקריירות הפוליטיות של כל קודמיו של ליברמן במילניום הנוכחי: בנימין בן־אליעזר ועמיר פרץ הודחו מראשות העבודה, אהוד ברק גמר את הקריירה, משה יעלון תועה אי שם מתחת לאחוז החסימה.
האביב השנה דווקא הביא בכנפיו הישגים ביטחוניים חשובים, דוגמת מבצע המוסד באיראן וההפצצות על מטרות שיעיות בסוריה, אבל הנהנה היחיד מכך בדעת הקהל היה ראש הממשלה. לנתניהו החמיאו על המנהיגות, לגדי איזנקוט על המקצועיות, וליברמן, שלא בטובתו, קצת נעלם באמצע.
כשנזכרים שבשבוע שעבר ליברמן ניהל קרב צעקות עם ראש השב"כ נדב ארגמן, עולה השאלה אם שר הביטחון מחשב מסלול מחדש. המבחן לכך יגיע אם נשמע בקרוב על מחלוקת לא רק בין ליברמן למערכת הביטחון, אלא בינו ובין ראש הממשלה.
