"פלצות אחזה את אמריקה" – זו הייתה הכותרת בעיתון הצופה ב־2 בנובמבר 1938, שלושה ימים לאחר שידור תוכנית הרדיו הבדיונית "מלחמת העולמות", שתיארה את פלישת אנשי המאדים לעיירה הקטנה (והאמיתית) גרוברס מיל בניו־ג'רזי. עשרות אלפי אנשים שהקשיבו לשידור החי נתקפו בהלה. חלק ברחו מבתיהם והתגודדו ברחובות, חלק התעלפו מאימה ויש אפילו מי שניסו להתאבד. המקרה הפך לסמל ליכולת ההשפעה האדירה של התקשורת: בכוחה של המדיה לייצר אויבים מדומיינים ולגרום למהומה על לא מאומה.
בשנת 1938 היה הרדיו עוד בחיתוליו. השידור הציבורי הראשון בהיסטוריה התרחש בסך הכול כ־15 שנה לפני כן. כיום, עם מגוון כלי תקשורת, ובמציאות שבה כולנו נולדנו וגדלנו לתוך עולמות בדיוניים שלמים שנוצרים בטלוויזיה ובקולנוע מדי יום, יש לשער שנדע להבדיל קצת יותר בין מציאות לבדיה.
ובכן, לא ממש. ביום רביעי השבוע נערך בתיאטרון הקאמרי ערב עיון בשיתוף אוניברסיטת בר־אילן בעקבות סדרת הטלוויזיה "סיפורה של שפחה". באירוע, שנערך כמה שעות לפני שידור הפרק האחרון של עונתה השנייה של הסדרה, נישאו כמה הרצאות טד שעוסקות בהיבטים שמחברים, כביכול, בין הסדרה למציאות. לקראת האירוע התראיינה ח"כ מרב מיכאלי לגל"צ, ואמרה בזו הלשון: "'סיפורה של שפחה' היא סדרה עלילתית שמבוססת על ספר. אבל האם באמת מדובר במשהו מדומיין? האם מדובר במשהו שלא יכול לקרות לנו? האם מדובר במשהו שלא קורה כבר, כאן ועכשיו? ואיך בדיוק זה קורה, איך בדיוק זה יכול לקרות, והכי חשוב איך אנחנו יכולות ויכולים לעצב את החוק ככה שזה לא יקרה?"
למי שלא מכיר, הנה סיכום עלילה קצר: בעולם עתידני שחור משחור, בשטחי ארה"ב הדמוקרטית לשעבר, הוקמה אחרי הפיכה אלימה מדינה נוצרית טוטליטרית ששמה "רפובליקת גלעד". הנשים ברפובליקה הן רכוש במקרה הטוב, ללא כל זכויות ותחת סכנת חיים מתמדת. למעמד מיוחד זוכות נשים שמצליחות להביא ילדים לעולם, שניתנות לראשי המדינה ומפקדיה לצורך רבייה בלבד. עכשיו נחזור שוב לדברי מרב מיכאלי: "האם מדובר במשהו שלא קורה כבר, כאן ועכשיו?" שאלה נאה. הביטו סביב ונסו לענות עליה ברצינות.
מישהו פה השתגע לגמרי. האם בישראל או בארה"ב יש משהו שמתקרב לאיזו תופעה שמתרחשת ב"סיפורה של שפחה"? האם נשים נחטפות ומשמשות לצורך רבייה בלבד? האם ניטלות מהן זכויות יסוד והן משמשות כרכוש של מישהו? וגם אם יש עדיין דברים שצריך לשפר בכל הנוגע למעמד האישה – ומובן שיש – האם הדרך לעשות זאת היא באיומי סרק והפחדות שווא נוסח "מלחמת העולמות" של 1938? מה זה בדיוק נותן חוץ מזריעת אימה מיותרת?
מובן שיש לאיומים הללו הקשר פוליטי. בטור הזה אני עומד לא פעם על העובדה שהימין ברחבי העולם הולך ומבסס את שלטונו, והשמאל נאלץ לפנות לאפיקים שהוא מצליח בהם יותר מפוליטיקה – יצירת סדרות טלוויזיה, למשל. כך קורה שגם בארה"ב וגם בישראל יש פער אדיר בין דעת רוב הציבור בנושאים שעל הפרק ובין האופן שבו תעשיית הטלוויזיה והקולנוע מציגה את אותם נושאים. הצרימה הזו – קהל צרכנים ימני ברובו שנאלץ לספוג תעמולה שמאלית אינסופית – הוא אחד מהכשלים החברתיים החמורים שקיימים כיום בעולם המערבי. הניתוק בין המדיה ואנשי התעשייה לציבור מעולם לא היה גדול יותר.
סדרת הטלוויזיה "סיפורה של שפחה" מבוססת על ספר מאת מרגרט אטווד הקנדית. הספר יצא לאור בשנת 1985, בשיא כהונתו של רונלד רייגן כנשיא ארה"ב. גם באמצע שנות השמונים היה הציבור הליברלי בארה"ב אחוז תבהלה מנשיא שמרני שעומד למוטט עלינו את הכול, ולכן ממש לא מפתיע שהעיבוד הטלוויזיוני מתרחש בתקופת כהונתו של נשיא רפובליקני אחר. ח"כ מיכאלי היא כמובן לא הראשונה שלקחה את הסדרה הבדיונית הזו יותר מדי ברצינות, וניסתה לעשות בה שימוש פוליטי ציני וחסר ביסוס. בארה"ב זה קורה כבר כמעט שנתיים, מרגע שהתבשרה האומה האמריקנית על בחירתו של טראמפ לנשיאות. השמאל פה ושם מצטייר כמי שבצר לו, בראותו שאינו מסוגל לשכנע את ההמונים בקלפיות בצדקת דרכו, מנסה לעשות זאת דרך מניפולציות תרבותיות מופרכות שמשוות סדרות טלוויזיה בדיוניות למה שקורה כאן ועכשיו.
ההיסטריה ההמונית שגרם שידור תסכית הרדיו "מלחמת העולמות" בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת הייתה לפחות קצרת מועד. כמה שעות לאחר מכן כבר גילו כל המאזינים שהשידור היה בדיוני, והחיים ברחובות גרוברס מיל ובשאר ערי ניו־ג'רזי וניו־יורק חזרו למסלולם. היום, לעומת זאת, מערכת שלמה של תעמולה ממשיכה להזין ולפמפם פחד ואימה בקרב הצופים, שהנה עוד רגע מה שאתם רואים על המסך עומד להתרגש עליכם ובעיקר עליכן. ואולי בעצם זה כבר קורה, ומהפכנים רדיקלים רק מחכים שתסיימו לראות את הפרק ומיד ייקחו אתכם למחנות עונשין שנבנו בזמן הפסקת הפרסומת האחרונה.
הסדרה כאמור סיימה השבוע את עונתה השנייה, וכולם כבר מדברים על העונה השלישית שבה יקומו הנשים ויניפו סופית את אש המרד. הרפרנסים הפוליטיים כבר מוכנים מראש, וכדאי לכולנו להתכונן. אם העיתון הצופה עדיין היה קיים, הכותרת של הריאיון עם ח"כ מיכאלי לקראת שידור הפרק הראשון בעונה הבאה ודאי הייתה "פלצות אחזה את ישראל".
