כשהדברים נוגעים ליוקר המחייה, ראש הממשלה בנימין נתניהו נורא אוהב להקים ועדות. אחרי הכול, איך עוד ניתן להסביר את הקמתן של לא פחות מחמש ועדות שונות בנושא בעשור האחרון? ועדת השרים למאבק ביוקר המחייה שכונסה אתמול אינה אלא האחרונה בשרשרת מפוארת של ועדות דומות, ועצם הקמתה מהווה עדות למדיניות ציבורית כושלת בתחום יוקר המחייה. עלינו להתחיל דווקא בשורה התחתונה: הצורך לכנס ועדה לעיסוק ביוקר המחייה הוא תוצאה של כישלון להתמודד בדיוק עם הבעיה הזו.
בפתח דבריו הכריז ראש הממשלה נתניהו כי "ישראל לא צריכה להיות יקרה יותר מרוב המדינות המפותחות בעולם". אלה הם דברים נכונים ומשמעותם ברורה: יוקר המחייה אינו גזרת גורל אלא תוצאה של מדיניות כלכלית שגויה ואזלת יד פוליטית. על אזרחי ישראל להבין כי יוקר מחייה זה מה שמקבלים כאשר ממשלות ישראל נמנעות מלקדם מדיניות עיקשת של ליברליזציה כלכלית המציבה את הצרכן הישראלי במרכז. להעדרה של מדיניות ציבורית מן הסוג הזה היבטים רבים מספור, ביניהם: אזלת יד בתחום הדיור שהקפיצה את מחירי הנדל"ן והשכירות, חסמים קיימים לתחרות חופשית בענפים רבים, הגנות ייעודיות שהממשלה מחלקת למועצות ייצור וחברות פרטיות, הוצאה ציבורית גבוהה מידי שמצריכה נטל מס גבוה מידי, תקינה מקומית מזיקה שמקשה על כניסה של מתחרים חדשים, נטל רגולטורי על עסקים המגולגל לצרכן, ארגוני עובדים שפוגעים ביעילות הכלכלית וחשוב לא פחות- פריון עבודה נמוך כתוצאה ממחסור בהון ציבורי ופיזי.
מדינת ישראל אינה יקרה משום שהיצרנים והמפיצים, לדבריו של ראש הממשלה, "איבדו את הבלמים". תאוות בצע, חזירות וסתם רצון למקסם רווחים קיים תמיד אצל כל השחקנים הכלכליים. הרצון להרוויח כמה שיותר אינו באג של השיטה הקפיטליסטית אלא פיצ'ר שלה. אולם כאשר ישנה כלכלת שוק חופשית, מתחרים קיימים או פוטנציאלים דוחפים את המחיר המוצע לצרכן כלפי מטה. סחורות טובות יותר במחירים זולים יותר הם לא תוצאה של נדיבות מצדם של מוכרים אלא כורח בדמות לחץ תחרותי שמאלץ מוכרים להציע לצרכן בדיוק את זה בכדי לשרוד. בהתאם לכך, השאלה אינה מדוע יצרנים ומפיצים מעלים מחירים. כולם רוצים לעלות מחירים כל הזמן. השאלה היא מדוע לחצים תחרותיים אינם ממשמעים שחקנים שמעלים מחירים. מזווית של מדיניות ציבורית השאלה היא אחת: מה חוסם תחרות?
ממשלה החפצה בצמיחה כלכלית המטיבה עם כולם ואשר מבקשת לטפל בצורה רצינית ביוקר המחייה אינה מפזרת כספי ציבור כאילו שאותם כספים אינם נלקחים מהכנסות הציבור והופכים אותו בכך לעני יותר. היא אינה מגדילה הוצאה ציבורית ומחלקת מתנות (כגון חינוך חינם) כאילו שהציבור אינו משלם על מה שהוא מקבל. היא אינה מקימה עוד ועוד משרדי ממשלה (למשל משרד ההסברה) ומדמיינת שהציבור לא מסבסד את הדברים האלה. היא אינה מפקחת על מחירים כאילו שפוליטיקאים יודעים לנהל בתבונה את מנגנון המחירים השוקי והיא אינה מקפיאה את עליות הריבית תוך כדי שהיא תוקפת את בנק ישראל על מאבק הכרחי באינפלציה.
בדיוק להיפך. ממשלה שבאמת רוצה לדאוג לאזרח הישראלי היא אחת שעושה כל שביכולתה להשאיר כמה שיותר מכספו של האזרח בכיסו. זו ממשלה שנלחמת בכל הוצאה מיותרת של כספי ציבור. זו ממשלה שנלחמת ימים כלילות בלהסיר כל חסם וכל רגולציה המונע מיזמים ואנשי עסקים מהארץ ומחו"ל לנסות לשרת את הצרכן באופן היעיל ביותר הניתן. זו ממשלה שנלחמת בפשיעה כלכלית ומבטיחה חוק וסדר שהינם תנאי ליזמות עסקית. זוהי ממשלה שאינה עוצמת את עיניה לעובדות פשוטות: עושר הוא תוצאה של פריון עבודה גבוה, פרודוקטיביות שהיא עצמה תוצאה של תשתיות מוצלחות והון אנושי מוביל.
במקום להקים עוד ועוד ועדות למלחמה ביוקר המחייה ובמקום לפתוח את השער לפופוליסטים מהצד הימני של המפה, טוב יעשה נתניהו את מה שהוא עצמו יודע שצריך לעשות- ליברליזציה כלכלית עיקשת בכל החזיתות.
