את הקפה הראשון שלי שתיתי בכיתה ד' או ה', בבית המתוק שלנו ברחוב הרב ברלין בירושלים, עם גלעד חברי האהוב והטוב. בכל ערב שבת גלעד היה בא אליי הביתה, והיינו יושבים ושותים "קפה" ביחד. זה היה קפה מגורען דהוי ובהיר, חצי כפית בכוס ענקית, מלאה בחלב, עם שתי כפיות סוכר, וגלעד ואני היינו שותים אותו דרך ביסקוויטים חחחחח, היינו טובלים שלושה ארבעה ביסקוויטים בבת אחת בתוך הקפה, ואז "שותים" אותם, לפני שהם היו מתפרקים, ולפעמים הם היו מתפוררים לתוך הקפה, ואנחנו היינו שולים אותם עם כפיות, זה היה נורא, ככה שתיתי קפה פעם.
מכיתה ד' ועד גיל שמונה עשרה, שתיתי קפה ככה. לאט לאט הביסקוויטים נעלמו, הכפית של הקפה תפחה, הכפיות של הסוכר הצטמצמו לכפית אחת, אבל ככה שתיתי קפה. ובגיל שמונה עשרה, אולי תשע עשרה, חברי הטוב אברם שינה את חיי ללא הכר. אין שום היגיון בלשתות קפה עם סוכר, הוא אמר לי. ואני אמרתי לו, למה, ואברם אמר לי, כי לקפה יש טעם, הטעם שלו מר ועמוק, וכשאתה משליך עליו סוכר, אתה מוחק את הטעם שלו. אתה כבר לא שותה קפה. ככה הוא אמר, ואני חשבתי שהוא דביל מאוד, ואז טעמתי קפה בלי סוכר, ואז הבנתי שאני דביל מאוד. ומאז אותו היום, ועד עכשיו, לא שתיתי קפה עם סוכר אפילו פעם אחת! ובכל פעם שאני טועם בטעות קפה עם סוכר, זה ממש מגעיל אותי! והכול בזכות אברם הצדיק שלימד אותי לשתות קפה, שכוייח.
כשעברנו לתל־אביב באלפיים וחמש עשרה התחלתי לשבת בבתי קפה. אני יודע שיש בתי קפה במקומות אחרים בעולם, אבל בתל־אביב הם נמצאים בכל מקום, בכל פינה, בכל חור, בכל רחוב, כל הזמן. אי אפשר לחמוק מהם. והקפה שהם מגישים כל כך טוב, מממממ אני רק חושב עליו והפה שלי מתמלא ברוק, איך אני אוהב קפה, איך אני אוהב את תל־אביב. ובהתחלה, כשהייתי מגיע לבתי קפה, הייתי מזמין קפה הפוך רגיל, כמו שצריך. אבל אז, חברי הטוב גיא, שינה את חיי ללא הכר. אייי אייי אייי! אני זוכר את זה היטב! ישבנו בבית קפה מתוק ברחוב שלמה המלך, אני הזמנתי הפוך, וגיאצ'ו הזמין אמריקנו, ואני אמרתי לו, יא פלצן מה אתה מזמין אמריקנו, וגיאצ'ו אמר לי, אני מזמין אמריקנו כי בקפה הפוך יש טונה של חלב, איכס, למה שאני אמלא את הבטן בחלב חם, ואני צחקתי לעצמי וחשבתי שהוא דביל מאוד, אבל אז כשההפוך שלי הגיע, פתאום הרגשתי את החלב החם והכבד יורד לי בגרון, וממש נגעלתי מעצמי, ומהקפה הזה, ומאז ועד היום, אני כבר לא שותה קפה הפוך בכלל! איכס! אני תמיד מזמין אמריקנו חזק חזק, בלי סוכר! והכול בזכות גיאצ'ו הצדיק שלימד אותי לשתות קפה, שכוייח!
אחר כך באה הקורונה, הסגרים התנפלו עלינו, כל הנשמות נכלאו בבתים, וכל בתי הקפה נסגרו, אייייי, ואני, שכל כך רציתי קפה טעים, סבלתי מאוד מהקפה המגורען והמגעיל שהיה לי בבית, וחשבתי לעצמי, מה אפשר לעשות, ונכנסתי לאינטרנט והזמנתי מקינטה אדומה גדולה ויפה, ושיזינג הזמינה בטלפון קפה טחון למקינטה, מבית הקפה המושלם שליד הסטודיו שלה במרכז העיר, וכשהמשלוח של הקפה הגיע, כתבתי בגוגל, איך מכינים קפה במקינטה, ונקלעתי לכל מיני סרטונים דביליים שמסבירים את אותו הדבר, ממלאים מים עד השסתום, ממלאים קפה במכל הזה של הקפה, מרתיחים, זהו בגדול, חחחחח, אז הכנתי לעצמי את קפה המקינטה הראשון שלי, וטעמתי אותו, ומאז ועד היום לא שתיתי קפה מגורען בבית, אפילו פעם אחת! כי זה לא קפה בכלל, זה סתם מיץ חם מוזר, ואני בטוח שאם הטועמים המדופלמים שאישרו את ה"קפה" הזה שכולם שותים, היו טועמים את הקפה שלהם הם היו משנים את הבחירה שלהם תכף ומיד! שכוייח!
וזהו חברים, כאן אני עומד כרגע. שיזינג ואני שותים קפה כמו איזה שני משוגעים, חמש שש כוסות קפה ביום, והכי אנחנו אוהבים את הקפה שלפני השינה, באחת בלילה, מממממ זה הקפה הכי מתוק, ומאז הקורונה, מאז שיש לי מקינטה בבית, אני כבר לא ממש הולך לבתי קפה, רק כשבא לי לחגוג, כי יש לי קפה מושלםםםם בבית, וכשאני כבר נכנס לבית קפה, אני מזמין אמריקנו חזק חזק קטן עם חלב בצד, בדרך כלל אני מבקש חלב שקדים, כי בתל־אביב זה כבר מפדח לבקש חלב פרה, והאמת היא שלשתות חלב של פרה זה דבר הזוי, וגם דוחה מאוד.
שכוייח חברים וחברות, זה המסע המופלא שעברתי בחיי, מערמה של ביסקוויטים במיץ לבן בכיתה ד', לנקטר א־לוהי שחור ורותח שנובע ממקינטה איטלקית מתוקה. אני יודע ומאמין ומרגיש שהמסע הזה לא נגמר, יש לי עוד מה ללמוד! ובכל זאת, אם משהו מהתהליך העמוק והמר הזה שפרשתי בפניכם עכשיו הצליח לעורר בכם משהו, אייי אייי אייי! אם מישהו מקוראיי האהובים יעיף את הסוכר או את החלב מהכוס שלו, אם מישהי תחליף את האבקה הגרגירית התעשייתית המביכה הזאת, בקפה אמיתי טחון ומושלם -אני את שלי עשיתי בחיים. אני אולי קצת פלצן, אבל אני פלצן מאושר! ואת האושר הטוב הזה, אני מעניק עכשיו לכם, שכוייח עצום.
