הזמן רץ. כבר עשרה ימים מאז האסון באגם מג'ורה באיטליה שבו נהרג סוכן המוסד מ' ועימו שני סוכני ביון איטלקים ואשת רב החובל. אבל התובנות באשר למה שקרה שם דלות ביותר. הספינה שהתהפכה בסערה עדיין שקועה על קרקעית האגם, 15 מטר מתחת לפני המים, וכפי שזה נראה כרגע, האיטלקים לא ממש ממהרים למשות אותה. וכך, השאלה מה באמת אירע נותרה פתוחה. האם הייתה זו טרגדיה נטו, פריק אקסידנט כמו שהאמריקנים נוהגים לומר, או משהו מעבר לכך?
חוסר הוודאות הוא כר נרחב לקונספירציות. וכמו שאמר לי השבוע עיתונאי איטלקי: "אני לא מבין, בכל רגע נתון שטים באגם לפחות 300 כלי שיט. מה קרה להם? איך מכולם דווקא זה שנשא על סיפונו חבורה של סוכני ביון טבע בסערה?"
ובינתיים, התקשורת האיטלקית, שלא עשתה חיל עד כה בחשיפת הסיפור, עובדת מסביב לו. והגילוי האחרון על פי העיתון קוריירה דלה סרה, הוא כי במסעדת "איל ורבאנו", שבה התארחו סוכני המוסד ועמיתיהם שעות ספורות לפני האסון, נהג לסעוד בעבר באופן חשאי גם ראש הממשלה בנימין נתניהו. המסעדה, בעלת שני כוכבי מישלן, שוכנת על אי קטן סמוך לגדה המזרחית של האגם, קרוב מאוד לגבול שווייץ. על פי קוריירה דלה סרה, נתניהו, שנמנה עם "הקליינטורה הסודית" של המסעדה היוקרתית, נהג להגיע במסוק "לאחר סריקה ואישור של צוללנים" כדי לאכול במסעדה אך לא ללון במלון הבוטיק הצמוד לה.
בלשכת רה"מ התבקשו לאשר או לדחות את הדיווח בעיתון האיטלקי, אך עד לרגע סגירת הגיליון לא הגיעה כל תגובה. תובנה אחת בכל זאת עולה בהקשר של איל ורבאנו. מתברר שארוחה מלאה בתפריט א־לה קראט במסעדה עולה 50 אירו, שזה בערך שתיים וחצי חמגשיות שווארמה באיציק הגדול.
ובחזרה לענייננו. בתוך עננת המסתורין המקיפה את האסון יש קצה חוט אחד: שמותיהם של שני סוכני הביון האיטלקים. מיד לאחר האסון פרסם משרד ראש ממשלת איטליה הודעת השתתפות בצער שכללה את שמות הסוכנים. קלאודיו אלונזי (62) וטיציאנה ברנובי (53). מדוע התפרסמו השמות? שאלה טובה. אולי עניין של חוסר ניסיון. אולי סטנדרטים חברתיים תרבותיים בארץ המגף השונים מאלה שבישראל.
למי שרץ בעקבות הפרסום לחפש מידע ברשת על שני הסוכנים, נכונה אכזבה רבתי. מהר מאוד התברר שלמרות פרסום השמות, רשת האינטרנט עברה ניקוי יסודי מכל אזכור שיכול להוביל למידע כלשהו על הסוכנים האיטלקים. קלאודיו אלונזי נמחק לחלוטין מהרשת; במה שקשור לטיציאנה ברנובי הטיפול היה קצת פחות יסודי. הפרופיל המקצועי שלה באתר לינקדאין נמחק אבל באיחור. ובאשר לאתרים אחרים שבהם הופיע שמה, כל ניסיון להגיע אליהם הסתיים במבוי אינטרנטי סתום הידוע כשגיאה 404. כלומר הדף אינו קיים עוד. או בקיצור – מישהו כבר טרח למחוק אותו.
אבל זה לא הספיק. נראה שהשם טיציאנה ברנובי העלה נשכחות, ולא מעט אנשים זכרו אותה. היא הייתה יפהפייה שהגיעה לתחרות מיס איטליה. ברשת נותרו תמונות שלה מהאירוע, מה שיצר קצה חוט להרבה דברים אחרים.
וכך, באתר Intelli Times כתבו השבוע על פי מקורותיהם כי במפגש המודיעין באגם מג'ורה "נכחו ראשי אגפים, כך לפחות עולה מעדויות בצד האיטלקי ולפיהן בכירת המודיעין שנהרגה בתאונת הסירה עמדה בראש אגף. בדיקה מעלה כי התמחתה בצעירותה בתחום פעילות חברות ותאגידים, ואף עסקה – אולי כסיפור כיסוי באתר לינקדאין – בניהול קשרי שלוחת חברת סמסונג אלקטרוניקה משנת 2009".
סיפור כיסוי – על מה? ובאיזה אגף בשירות החשאי האיטלקי מדובר? ובכן, חפירה נוספת ברשת מעלה שאף שהדף של ברנובי בלינקדאין נמחק, עבודת האיון לא הייתה מושלמת. פרופיל של ברנובי עדיין מופיע באתר אמריקני לחיפוש אנשים המכונה Radaris. באתר, המבוסס על אלגוריתם מתקדם ומסוגל לאתר אנשים גם על בסיס מידע מינימלי ביותר, רשומה ברנובי כמנהלת שיווק בחברת סמסונג איטליה בתחום הטלקומוניקציה. נושא התזה שלה באוניברסיטה היה Co-marketing and strategic alliance process developed through internships (פיתוח, שיווק ויצירת שיתוף פעולה אסטרטגי באמצעות הכשרת מתמחים). איך בדיוק התזה הזו מתכתבת עם מה שאולי עשתה הסוכנת ברנובי בעבודתה בשירות הביון האיטלקי? איך זה מתקשר לתחומי העניין הישראליים? תכף נגיע לזה, אבל עם כוכבית אזהרה: מדובר בספקולציה נטו.
ובכן, בימים שחלפו מאז האסון באגם, הופיעו בתקשורת הישראלית ובתקשורת האיטלקית הרבה מאוד תיאוריות בשאלה על מה ולמה נערך המפגש המסקרן בין סוכני הביון, על מה דיברו שם, וסיום של איזה מבצע חגגו באי הדייגים. כצפוי, הרוב המוחלט של התיאוריות עוסקות באיראן או בחיבור האסטרטגי בין איראן לרוסיה. התיאוריות האלו נובעות כמובן ממה שעומד על סדר היום באופן כללי. אבל באותה מידה אפשר לומר שהמפגש יכול היה לעסוק גם בסין או בקוריאה הצפונית.
וטו מפתיע
אז איך מתכתבת ההתמחות של ברנובי עם איראן? ובכן, לפי פרסומים ברשת, התזה של ברנובי מדברת על פיתוח אסטרטגיה שיווקית מול חברות באמצעות התמחות או סטאז' בתוך חברות גדולות. איך זה קשור לסמסונג? בשנים שבהן עבדה ברנובי תחת סיפור כיסוי כמנהלת שיווק בסמסונג, פתחה החברה חממת מחקר באוניברסיטת אמיר כביר בטהרן, שאליה הוזמנו סטודנטים מצטיינים להתמחות באמצעות פיתוח אפליקציות למכשירי הטלפוניה של סמסונג – עובדה לא בלתי מעניינת עבור מי שמתעניין בחדירה מודיעינית.
זאת ועוד, בין איראן לאיטליה מתקיים שיתוף פעולה מדעי טכנולוגי נרחב. כך למשל, במסגרת שבוע מחקר וטכנולוגיה באיראן בדצמבר 2020 השתתפו 180 צוותים משותפים של חוקרים איטלקים ואיראנים, בתמיכת משרד המדע האיראני. ויותר ספציפית: בין אוניברסיטת אמיר כביר למכון הפוליטכני בטורינו, שעימו נחתם הסכם שיתוף פעולה. אז האם משהו מכל זה התגלגל גם בכיוון התזה שפיתחה טיציאנה ברנובי? שאלה פתוחה.
צריך לומר ששיתופי פעולה מדעיים בין־מדינתיים הם קו מוביל גם באיטליה וגם בישראל. ובמפגש האחרון בין רה"מ נתניהו לראש הממשלה הטרייה של איטליה ג'ורג'יה מלוני עלו התחומים של שיתוף פעולה מחקרי, במיוחד בתחומי הסייבר.
חברת ינדקס, גוגל הרוסית, לא עברה לישראל. מה שכן עבר הוא תכתובת בין רה"מ לשעבר רנצי וחברו למוסד הישראלי – תכתובת שהוחרמה והועברה לעיונה של ועדה מיוחדת בפרלמנט האיטלקי
זה אולי המקום לשים לרגע בצד את הסיפור העצוב של אגם מג'ורה לטובת פרשה שמתגלגלת זה זמן באיטליה, ובה מככב ראש הממשלה לשעבר מתאו רנצי. לפני כחודשיים, זמן קצר לאחר היבחרה לראשות ממשלת איטליה, החליטה ג'ורג'יה מלוני להשתמש בזכות השמורה לה במסגרת חוקי רגולציה בתחומים רגישים במיוחד כמו בנקאות וטלקומוניקציה, כדי להטיל וטו על עסקה של איש העסקים מרקו קראי, חברו הקרוב של ראש הממשלה לשעבר רנצי, לרכישת חברה לשירותי ענן שמושבה בהולנד. זאת, בשל קשריה הקרובים עם חברת ינדקס, שהיא גוגל הרוסית. החשש היה שהעסקה היא חלק מתרגיל מורכב שנועד להפוך את ינדקס לחברה בינלאומית, שתהיה פטורה מהסנקציות על רוסיה. אם התרגיל היה עולה יפה, כל כוח האדם הרוסי של ינדקס היה מעביר את עצמו לכוורת מרכז ופיתוח חדשה באירופה. ההחלטה להטיל וטו על העסקה התקבלה בממשלה. בעשור האחרון התקבלו תשע החלטות וטו מסוג זה, ורק במקרים הנחשבים רגישים במיוחד.
למה זה צריך לעניין גם אותנו? כי בדיוק לפני שנה כתב מייסד ינדקס ארקדי וולוז' לרה"מ דאז בנט ולשלושה שרים כי החליט להעביר את מטה החברה לישראל, וכי הוא מבקש הקלות חריגות להעסקת עובדיו במטרה להרחיק את פעילות הליבה מרוסיה ולפסוח על הסנקציות. ינדקס פועלת כבר היום בישראל. הפרויקט המוכר ביותר שלה הוא חברת המוניות יאנגו. אולם עיקר הפרסום בא לה מהרישיון לביצוע פיילוט ברכב אוטונומי בישראל ומשירות המיפוי של ינדקס, המקביל ל־Google Earth, שעורר לא מעט חששות על העברת מידע חסוי לשירותי הביון הרוסיים, כמו למשל על בסיסי צבא ומתקנים רגישים בישראל. אז לא, ינדקס בינתיים לא עברה לישראל; אבל מה שכן עבר, לפי פרסומים באיטליה, הוא תכתובת ווטסאפ וחילופי אי־מיילים של ראש הממשלה רנצי וחברו מרקו קראי עם המוסד הישראלי. תכתובת זו הוחרמה מהם ועברה לעיונה של ועדה מיוחדת בפרלמנט האיטלקי. כשנשאלו רנצי וקראי מה יש להם להתכתב עם ארגון הביון הישראלי, תשובתם הייתה: כדי לשמור על קשר עם 007. בסלנג האיטלקי, לכל סוכן ביון זר קוראים 007.
ובחזרה מהמרקחת הזו לענייננו, ולמה שהתרחש באגם מג'ורה. בהיעדר אינפורמציה אמיתית על מה ולמה נערך המפגש בין אנשי המוסד לאנשי הביון האיטלקי, אחת התיאוריות המובילות כרגע היא שמדובר במבצע שנועד למנוע העברת טכנולוגיות ורכיבים רגישים לאיראן ולרוסיה, שהפכו לבעלות ברית אסטרטגיות בעקבות המלחמה באוקראינה. איטליה היא מעצמה תעשייתית, ובחבל לומברדיה – שבו נערך המפגש – יש הרבה מפעלים לייצור נשק וטכנולוגיות רגישות. תעשייה זו הופכת את האזור ליעד להברחות מוצרים תחת סנקציות. למשל, רכיבים לתעשיית הגרעין או לייצור רכיבים לרחפנים הדרושים לאיראן, כדי לייצא אותם לרוסיה. ההנחה המובילה סביב האסון באגם היא שהמפגש סבב סביב משהו בנושא הזה.
בהקשר הספציפי הזה צפה בימים האחרונים פרשה, שבמרכזה עומד אוליגרך בשם ארטיום אוס, בנו של מושל קרסנויארסק ברוסיה. אוס נעצר באיטליה בעקבות בקשת הסגרה אמריקנית לאחר שהוגש נגדו כתב אישום חמור בעקבות הפרת סנקציות על ייצוא טכנולוגיות צבאיות רגישות לרוסיה. במהלך תהליך ההסגרה לארה"ב הזהירו האמריקנים את האיטלקים כי אוס הוא בסיכון בריחה גבוה. האיטלקים לא שעו לאזהרה ושחררו אותו למעצר בית באיזוק אלקטרוני. ואז, יום לאחר שהתקבלה ההחלטה להסגירו לארה"ב, נעלם אוס כלא היה. התברר שהתקשורת האלחוטית של האזיק עבדה רק בסביבת הבית. ההנחה הראשונית הייתה ששירותי הביון הרוסיים עזרו לו לברוח. בדיעבד התברר שמה שקרה היה קצת שונה. ככל הנראה במודיעין הרוסי היו משוכנעים שכל ניסיון שלהם לחלץ את אוס ידלוף ויגיע לאוזני שירותי הביון המערביים. כדי לנטרל את האפשרות הזו הם פנו למיקור חוץ, ומי שהבריח את אוס מאיטליה דרך סלובניה לרוסיה היה חבורה של פושעים מקצועיים מסרביה. האמריקנים השתוללו מזעם. ומלוני, שרק לפני זמן קצר לא אפשרה לראש ממשלה לשעבר לרכוש חברה־בת של ינדקס הרוסית, מצאה את עצמה מודה בהתנהלות חריגה, שלא לומר מפוקפקת, של רשויות האכיפה האיטלקיות. שר המשפטים נזף קשות בשופטים שאפשרו את מעצר הבית של אוס, ובתגובה איים איגוד השופטים האיטלקי בשביתה.
בשורה התחתונה: איטליה היא מעצמה תעשייתית וטכנולוגית, שותפת סחר חשובה של איראן, חברה בנאט"ו עם בסיסים חשובים בלב אירופה, יצרנית נשק ורכיבים טכנולוגיים בעלי חשיבות בטכנולוגיית גרעין ופרמצבטיקה, עם פינה חמה בלב לישראל ולשירותי הביון שלה. אבל גם עם מסורת עמוקה של שחיתות. בקיצור, פרטנרית מושלמת ליחסים מהסוג שלפעמים מסיבים הרבה גאווה וקורת רוח, ולפעמים נגמרים בטרגדיה. כמו באגם מג'ורה. מה שבטוח, הסיפור הזה ממש לא נגמר.
