אם השוטר־מחבל המצרי שחדר לישראל בשבת שעברה היה ממשיך במסעו, היישובים הראשונים שהוא היה מגיע אליהם היו כנראה יישובי פתחת ניצנה, המשתייכים למועצה האזורית רמת־נגב. גם האזור שבו אירעה התקרית משתייך לשטחה המוניציפלי של המועצה, המספקת לבסיסים שלאורך הגדר שירותי פינוי אשפה, ואחראית לפתיחתו בחגים של כביש 10, המחבר ביניהם, עבור מטיילים.
לפני כשבע שנים, שלוש שנים לאחר השלמת בניית הגדר בגבול ישראל־מצרים, החליטו במערכת הביטחון לשנות את תפיסת האבטחה לאורך הגבול, ולרכז יותר כוחות באזור היישובים ופחות לאורך הגבול. בשנת 2017, כאשר ערן דורון נכנס לתפקידו כראש מועצת רמת־נגב, הוא הביע דאגה מדילול הכוחות לאורך הגבול. במערכת הביטחון הרגיעו אותו שאם חלילה יחדור מחבל דרך הגבול באזור שהנוכחות הצבאית בו דלילה, הוא יחוסל הרבה לפני שיגיע לאזור היישובים.
ואכן, למרות התוצאות הקשות של שלושה חיילים הרוגים, המחבל המצרי שחדר לישראל בשבת חוסל כקילומטר וחצי בלבד מהגבול, הרחק מיישובי פתחת ניצנה. טווח חדירה כזה באזור הפתחה, היה עלול להסתיים באסון הרבה יותר כבד. העמדות המצריות מול היישוב קדש־ברנע שבפתחת ניצנה, נמצאות במרחק של 300 מטרים בלבד מהיישוב. כמעט מדי ערב מתרחשות באזור הברחות סמים, וגם חילופי אש אינם אירוע נדיר. רק בשבת האחרונה, בזמן התקרית באזור הר חריף, נתפס מבריח סמים בפתחת ניצנה. התקווה של תושבי האזור היא שהאירועים יישארו רק בתחום הפלילי, ושהנוכחות הצבאית המתוגברת באזור תמנע התפתחות של אירועים ביטחוניים כמו זה שאירע בשבת.
לערן דורון אין טענות לכוחות הביטחון, אבל יש לו הרבה טענות כלפי ממשלות ישראל לדורותיהן. "הצבא עושה ביכולות שלו הכי טוב שהוא יודע לעשות, אבל המדינה יכולה לעשות הרבה יותר", אומר דורון. "כמו חבריי, ראשי המועצות האזוריות ביו"ש, גם אני טוען שההתיישבות היא המענה הטוב ביותר לטרור. ההבדל היחידי הוא שבניגוד ליו"ש, כאן למדינה יש כל כך הרבה דברים שהיא יכולה לעשות ולא עושה".
כאלף תושבים בלבד מתגוררים בחמשת היישובים שבפתחת ניצנה, רובם מתפרנסים מחקלאות. לדורון יש רשימה ארוכה של מהלכים שהמדינה צריכה להוביל כדי לעבות את חבל ההתיישבות הקטן שסמוך לגבול. הוא מדבר על עלויות פיתוח קרקע גבוהות, הגורמות לכך שבמושב כמהין למשל, נדרשים כיום 600 אלף שקלים לרכישת מגרש. הוא מספר על כבישים לא מתוחזקים שמדינת ישראל מסירה מהם אחריות, ועל עובדים זרים שנאלצים לישון, בניגוד לחוק, בשטחים החקלאיים, מכיוון שהמשקים במושבים אינם סמוכים לבתי החקלאים, ולמעסיקים אין עבורם פתרונות לינה. "כבר חמש שנים אני מתחנן בפני משרדי הממשלה שימצאו לכך פתרון תכנוני, ואומרים לי שזה בעייתי ושיש לכך השלכות רוחב. אני אומר להם שאם לא יימצא פתרון יהיו השלכות רוחב יותר קשות, כי תושבים לא יוכלו לקיים פה חקלאות ויעזבו את פתחת ניצנה".
ההבטחה של שרון
ממשלת בנט־לפיד קיבלה שתי החלטות חשובות בנוגע לפתחת ניצנה. האחת היא חיזוק מסוף הגבול בניצנה והגדלת נפח הפעילות הכלכלית בו, והשנייה – החלטה שהתמהמהה 21 שנה – היא אישור הפיכת כפר הנוער ניצנה ליישוב קהילתי של מאות משפחות. שרים בממשלה הנוכחית ובהם שר הנגב והגליל יצחק וסרלאוף ושרת ההתיישבות אורית סטרוק כבר סיירו באזור, אבל דורון מצפה להרבה יותר. "אנחנו בקשר עם כל המשרדים וכולם בעדנו, אבל עובדים מולנו בתנאים של 'קולות קוראים' ותבחינים. ההתייחסות הזאת צריכה להשתנות. אנחנו מבקשים לקדם לאלתר החלטת ממשלה שתביא את הפתחה מאלף תושבים לאלפיים משפחות. החלטה כזו צריכה לכלול סבסוד מסיבי של עלויות פיתוח, יצירת תמריצים למיזמי תעסוקה, תעשייה ותיירות, הגדלת שטחים חקלאיים וחיזוק תשתיות התחבורה".
דורון מספר על 300 נחלות חקלאיות שממתינות לתושבים נוספים שיבואו, ועל אלף יחידות דיור שיוצאות לתכנון מפורט ביישוב העתידי ניצנה. אני תוהה באוזניו אם הפתרון לעיבוי ההתיישבות נמצא בממשלה, או שאולי הישראלים פשוט לא רוצים לעזוב את מרכז הארץ ולנדוד דרומה. "זה נכון שלניצנה קשה יותר להביא אנשים, אבל כשאני צופה עשרים ושלושים שנה קדימה, ברור לי שניצנה תהיה בפיתוח מואץ, כמו שמתרחש היום באזורים אחרים בנגב. היום נקודת הייחוס של יישובי הפתחה היא באר־שבע, שמרוחקת כשעה וקצת של נסיעה, אבל זה יכול להיפתר. אם ייתנו מספיק סיבות טובות בתחום התעסוקה והמגורים, אנשים יבואו. בממשלה הקודמת העבירו החלטה על השקעה של מיליארד שקלים ברמת הגולן. באותה מידה צריכים להתייחס לפתחת ניצנה כאילו היא רמת הגולן או עוטף עזה".
רעיונות לפיתוח הפתחה לא חסרים. דורון רוצה להגדיל פי שישה את תעבורת הסחורות במסוף ניצנה ולהעביר דרכו גם עובדים זרים לחקלאות, כפי שנעשה בין עקבה לאילת. את מתקן חולות, שאכלס בעבר מסתננים ועומד כיום ריק, הוא מקווה להפוך למרכז תעסוקה אזורי. הוא מדבר על מתקנים שיהפכו פסולת חקלאית לאנרגיה, על קריה של מרכזי לוגיסטיקה, על פארק צפרות, וחולם אפילו על בריכה לגלישת גלים שלצידה אלפיים חדרי מלון. "במקום שאנשים ייסעו לגלוש במלדיביים ובסרילנקה, הם יבואו לפה".
דורון מקווה גם שלטווח ארוך מדינת ישראל תחבר בין יישובי פתחת ניצנה ליישובי פתחת שלום שבמועצה האזורית אשכול. בינואר 2001 טיפסתי על הדיונה שעליה שוכן היום היישוב באר־מילכה בפתחת ניצנה, יחד עם עיתונאים רבים שהתכנסו שם תחת סככה מאולתרת למסיבת עיתונאים של אריאל שרון, אז מועמד הליכוד לראשות הממשלה. מסביב הכול היה רק חול וחול. מול הדיונות השוממות הכריז שרון שממשלה בראשותו תקים חבל יישובים בחולות חלוצה, שיחבר את פתחת ניצנה עם חבל שלום. הוא גם הבטיח לילדה בת 13, תושבת המקום, שעוד לפני שתתגייס היא תזכה לראות את שרשרת היישובים החדשה שתחבר בין המועצות. מאז חלפו יותר מ־22 שנה, והילדה ההיא מן הסתם השתחררה מצה"ל כבר מזמן. שלושה יישובים שהקימו עקורי גוש קטיף נוספו בחולות חלוצה. יישוב אחד, באר־מילכה, נוסף בפתחת ניצנה. השממה המדברית בין שני אזורי ההתיישבות עדיין גדולה.
