זה היה עוד שבוע מבלבל למי שניסה להבין לאן מנווט בנימין נתניהו. מנכ"ל משרד ראש הממשלה רמז ברדיו על גניזת הרפורמה המשפטית, ונדרש לחזור בו לאלתר. יו"ר הקואליציה דווקא העריך שלא תושג פשרה והבטיח להמשיך בכל הכוח. שר הכלכלה צוטט כשהוא מתחייב למנכ"לי הבנקים בניו־ יורק שהחקיקה תתקדם רק בהסכמה, אבל שר התרבות והספורט עדיין מתעקש בראיונות לעיתונות שההחלטה היא של הקואליציה לבדה.
המסר המבלבל משרת בינתיים את ראש הממשלה. גניזה רשמית של הרפורמה תזכה אותו בשורה ארוכה של קופונים מיידיים בחוץ, מהבית הלבן ועד הבורסה בתל־אביב, אך תגבה ממנו מחיר כבד מבית, כולל אפשרות ההתפטרות של שר המשפטים. אז בינתיים הוא מרוויח זמן בהדלפות שכל צד שומע בהן משהו אחר. גם בחדרי המשא ומתן, שם מייצג אותו באופן בלעדי השר רון דרמר, הוא עדיין מנסה ללכת בלי ולהרגיש עם. כשבכף אחת מונחים חלומותיו המדיניים והכלכליים של נתניהו, ובכף השנייה יריב לוין, היעד הוא לשמור על שיווי משקל; כלומר, לקפל את הרפורמה בלי שלוין יתקפל מהממשלה.
מה שמונח על השולחן בשיחות שבחסות בית הנשיא הוא דווקא הישג נאה לשוחרי הרפורמה: קציבת כהונת היועמ"שים והבטחת יכולת הייצוג העצמאי של הממשלה במקרה של מחלוקת עם היועמ"ש, וגם צמצום עילת הסבירות בנוגע להחלטות ממשלה, כולל פתרון שיחזיר את דרעי לשולחן הממשלה. זהו לא רגע חוקתי מכונן, כמו שרצה הרצוג, אבל בהחלט רגע של תיקונים נחוצים, בתמורה להבטחה ממשלתית לא לקדם את שאר סעיפי הרפורמה בקדנציה הנוכחית ללא הסכמות. לוין עוד לא נתן אור ירוק, וגם האופוזיציה מחכה לביטחונות שימנעו המשך חקיקה בשיטת הסלאמי. שני הצדדים היו שמחים להמשיך להידבר, אולי לנצח, אבל רגע הכרעה בלתי נמנע יהיה ביום רביעי הקרוב, עם בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים.
האופוזיציה התאחדה מאחורי מועמדת אחת. הקואליציה מפוצלת בין תשעה. אם נתניהו ירצה להבטיח את ההסכמות בחסות בית הנשיא, הוא אמור לקפל שמונה מתוכם כדי למנוע מצב שההצבעה החשאית תביא לשני נציגי קואליציה ולפיצוץ השיחות. לפי ההסכמים, הכיסא הקואליציוני שייך לעוצמה יהודית. שאר המתמודדים נרשמו כדי להשאיר לעצמם אופציה במקרה שהשיחות יקרסו. ויש גם את טלי גוטליב, שהודיעה אתמול שבכל מקרה תתמודד עד הסוף, גם אם תוטל משמעת קואליציונית למען הדיל. אם גוטליב אכן תתעקש, זה יהיה מרתק. בחסות ההצבעה החשאית נקבל אינדיקציה פנים־קואליציונית מה כוחו האמיתי של המחנה המתנגד לפשרה. או במילים אחרות: מה פוטנציאל הנזק של התפטרות לוין?
שר המשפטים עדיין לא מגלה עניין בבחירת הנציגים. בשיחות סגורות הוא נשמע אומר שמבחינתו ניתן לבחור גם שני נציגי אופוזיציה, מכיוון שממילא אין בכוונתו לכנס את הוועדה בהרכבה הנוכחי. גורמים אחרים בקואליציה נערכים אחרת: בלי הבנות עם האופוזיציה הם ינסו להוביל לבחירת שני נציגים משלהם. גם בבחירות ללשכת עורכי הדין החלה, באיחור, התגייסות קואליציונית למען אפי נווה. אולי יחסי כוחות משופרים ישנו בדיעבד את עמדתו הנוקשה של לוין.
באופוזיציה ניטשת מחלוקת כיצד לנהוג אם לוין יסרב לכנס את הוועדה: לפיד כבר הבהיר שכינוס הוועדה הוא תנאי מבחינתו להמשך השיחות. גנץ לא מגבה את הדרישה מתוך הבנה שגם אם מהלך כזה של לוין יגדיל את העומס בבתי המשפט, לא ניתן לטעון לקץ הדמוקרטיה. זה מוקש מלאכותי שלפיד יוכל לבחור להפעיל אם יצטרך, גם בלי דד־ליין חיצוני.
בגזרה אחרת של בחירת הנציגים, שניהם דווקא הצליחו להסכים בסוף. לפיד כופף את חבריו לתמיכה בקארין אלהרר באמצעות כח הרתעה חיצוני – של ראשי המחאה, שלא היו סובלניים לאפשרות של פיצול אופוזיציוני או עסקה חשאית עם הקואליציה. גנץ לא רצה להיתפס כמשת"פ של נתניהו ולכן הודיע שלא יעמיד מועמדת מטעם המחנה הממלכתי. על הדרך הוא חסך לעצמו גם קטטה פנימית במפלגה בין פנינה תמנו־שטה לאורית פרקש־הכהן, שגם רצתה להתמודד. את מועמדת מפלגת העבודה אפרת רייטן לפיד שכנע לפרוש מהמרוץ באופן ישיר, בלי לעבור בדרך אצל מרב מיכאלי, שמעמדה כמנהיגת העבודה נשחק עד דק. אפילו המפלגות הערביות, שבעבר היו השותפות הטבעיות שלה, נעמדו לצידו הפעם. השאלה היא אם אותה הסכמה אופוזיציונית תישמר גם ביחס לחלק השני של העסקה שמתבשלת בחסות הנשיא. קיום התהליך משרת את הצדדים, ובפרט את גנץ, שהקו הענייני שלו הופך אותו כתובת למצביעי ימין מתון, אוהדי הידברות. מאידך, הסכמות סופיות על הרפורמה, שיעניקו שקט ויציבות לממשלה, הן בניגוד גמור לאינטרס הפוליטי של האופוזיציה שמעדיפה מחאה חזקה ברחובות. לפחות במובן הזה, אולי לפיד דווקא לא יצטער אם בסוף התהליך גוטליב תנצח את קארין אלהרר.
עשרים שנה מפרידות בין גיל המקסימום כדי להיבחר לרב הראשי, ובין גיל המינימום כדי להיות מוכתר ל"גדול הדור" הליטאי. בשתי הגזרות הללו זה היה שבוע סוער אבל בלי שורה תחתונה. כולם מחכים לגפני. יו"ר דגל התורה מחויב לציית לרבנים, אבל באופן נדיר הוא יכול להחליט לאילו רבנים הוא מציית, ובכך לסמן בעצם את יורשו, או יורשיו, של הרב אדלשטיין. הסימן יהיה באיזו חצר יבחר לקיים את ההתייעצות הראשונה בנושאים פוליטיים. זה לא נעשה בינתיים, אולי מפני שאחד השמות הבולטים, ראש ישיבת סלבודקה הרב דב לנדו (93), שמסומן כמועמד המועדף על הנהלת יתד נאמן, נמצא כעת במסע בארצות הברית. אבל גם בלי להמתין להוראות מהנהגה החדשה, גפני כבר הודיע שבסוגיית הרב הראשי דגל התורה תריץ מועמד מטעמה, נוכח בחירתו של הרב מאיר כהנא בידי ועדת הרבנים של הציונות הדתית.
מה פסול מצאו החרדים האשכנזים ברב כהנא? הנימוקים מתחלפים: הם, שבתשס"ג העדיפו את הרב מצגר על פני הרב יעקב אריאל, מסבירים כעת שחשובה להם "אישיות הלכתית משמעותית". אלו שבחרו בתשע"ג את הרב דוד לאו בן ה־47, מסבירים בתשפ"ג שכהנא, בן ה־54, צעיר מדי.
ההתנגדות החרדית מחדדת את המבחן של בצלאל סמוטריץ: יו"ר מפלגת הציונות התחייב שיפעל לבחירת המועמד שהוועדה תמליץ עליו. הוא ואנשיו היו משוכנעים שהרב מיכה הלוי, המועדף עליהם, ייבחר. האם יעמוד בהבטחתו לרבני הציונות הדתית שבחרו דווקא מועמד אחר? נכון לעכשיו, אנשיו מפגינים מחויבות להחלטה והוא גם נפגש עם הרב כהנא ואיחל לו הצלחה. פתח המילוט שלו הוא שינוי מגבלת הגיל, באופן שיאפשר לרב יעקב שפירא להתמודד ויגרום לוועדה להתכנס מחדש. אלא שבחודשים האחרונים סמוטריץ', שהדף את הלחצים לבטל את מגבלת הגיל, נכנס לעימות חריף עם אנשי מרכז הרב. חוסר האמון בינו ובין הרב שפירא גובר על חוסר הביטחון שלו במועמדות של הרב כהנא, שיש לה גם יתרונות באגף הליברלי של הגוף הבוחר.
בתווך נמצא אריה דרעי. ש"ס מחזיקה בבסיס הכוח החזק ביותר בגוף הבוחר. היא מחויבת לעסקה האסטרטגית עם סמוטריץ' (שכוללת שורה ארוכה של הסכמות ומינויים בענייני דת ומדינה בכל הארץ), אבל באופן מסורתי כפופה גם לליטאים. דרעי – שלא הצליח להכריע בין מועמדות אחיו הרב יהודה דרעי למועמדות ידידו, בנו של הרב עובדיה, הרב דוד יוסף – החליט לדחות בעשרה חודשים את הבחירות. זהו זמן לעשות סדר אצלו, אבל גם, כך הוא מקווה, אצל השכנים הסרוגים. הרב כהנא, באמצעות חבריו הדיינים, אולי יוכל לערוך מסע שיפוגג את החששות במחנה החרדי, שבו טרם הצליחו למצוא נימוק מסוים לחובתו. מלבד אולי עברו הצבאי הנאה. "יהיה פה רב בסגנון הרב גורן", הזהירו בבני־ברק. לא ברור אם זה איום או הבטחה.
