לפני שנאבד את האוונגליסטים הצעירים

בשבוע שעבר פרסם עמית סגל בידיעות אחרונות טור יוצא דופן מבחינתו. במקום לעסוק כרגיל בזירה הפוליטית המקומית, הוא הגביה עוף לארה"ב ודיווח על מפגשים שקיים לאחרונה בכמה קהילות אוונגליסטיות. סגל בחר להתמקד במה שכינה "הדור הצעיר" של ההנהגה האוונגליסטית האמריקנית. אחת המסקנות המרכזיות שלו הייתה שבניגוד לדור המבוגר – שחי, נושם, תומך ואוהד את מדינת ישראל יותר מכל מגזר או קבוצה אחרת בארה"ב – הדור הצעיר פחות קשור לישראל ויותר אדיש כלפיה. אם לא נפעל כבר היום מול הדור הצעיר, הזהיר הפרשן הבכיר, בקרוב נאבד את התמיכה האוטומטית של הקהילה האוונגליסטית. סגל צודק, והמציאות הזו איננה חדשה; היא מוכרת לכל מי שפועל מול הקהילה האוונגליסטית בארה"ב.

אל יהי הדבר קל בעיניכם. הזרם האוונגליסטי באמריקה מונה כ־80 מיליון איש. זהו הזרם הגדול, החזק והעשיר ביותר; כל אמריקני רביעי הוא חבר בקהילה האוונגליסטית. תמיכתם המובהקת בישראל היא אינטרס חיוני למדינה. למרות זאת לא קיימת תוכנית עבודה סדורה, אין מדיניות ואין פעילות שנועדו להתמודד עם הבעיה המתרקמת לנגד עינינו.

בשנים האחרונות התגייס משרד החוץ להתאים את המסרים של ישראל כדי שנוכל לנהל דו־שיח פרודוקטיבי עם התנועה הפרוגרסיבית. המסרים שמשמיעים נציגי המדינה הותאמו כדי למצוא חן בעיני השמאל. כך הנגשנו את מדינת ישראל והפכנו אותה למוצר צריכה, התמקדנו במיעוטים ונפתחנו לקהילה הלהט"בית. במקביל התרחקנו כמו מאש ממסרים לאומיים, דתיים ואפילו היסטוריים. במקום לעסוק באיראן דיברנו על זכויות; במקום להציג את עמדתנו בסכסוך הישראלי־פלסטיני, העדפנו לספר על הקולינריה, התרבות והחופים היפים בארצנו. האם זה עזר? מסופקני, אבל לפחות היה מהלך של התאמת מסרים למציאות משתנה. משום מה, כלפי הדור האוונגליסטי הצעיר אין הבנה כזו. מבחינת הגורמים המדיניים בישראל, מה שהיה הוא שיהיה.

בניגוד לפרוגרסיבים, שנקודת המוצא שלהם עוינת את ישראל, הרי שגם בקרב הדור הצעיר של האוונגליסטים, נטיית ליבם אוהדת ומבינה אותנו. זהו יתרון ענק שחשוב לנצל בקביעת מדיניות חדשה מול אותו דור.

הדור המבוגר (מעל גיל 50) בזרם האוונגליסטי הם אנשים דתיים. מאמינים אדוקים, חברים בקהילות מסודרות והולכים לכנסיות על בסיס קבוע. הם קוראים בברית החדשה ובתנ"ך, ורבים ביקרו בישראל. לעומתם, הדור הצעיר כבר לא מחויב לקהילה, מבקר הרבה פחות בכנסייה, מכיר פחות את הברית החדשה ופחות עוד יותר את הישנה, ורובם כלל לא ביקרו בישראל. במושגים ישראליים, הדור האוונגליסטי המבוגר הוא דתי ואילו הדור הצעיר מסורתי. הדרך לליבם שונה מהדרך אל ליבם של הוריהם. מדינת ישראל חייבת לעדכן את מסריה בהתאם.

אחד הדברים הראשונים שישראל חייבת לעשות הוא לארגן ביקורים של משלחות כמרים וראשי קהילות צעירים. שווה להשקיע בכך מאמץ ומשאבים רבים, כיוון שאין טוב, יעיל ומשכנע יותר ממראה עיניים. בנוסף, כדאי להקים גוף מקצועי וייעודי ולהעמיד בראשו גורם רשמי ובכיר שיהיה אחראי על הטיפול בדור הצעיר של האוונגליסטים. גוף זה יהיה אחראי על רקימת קשרים רציפים ואישיים עם אותם רבבות מנהיגי קהילות וכמרים צעירים. מי שיעמוד בראש הגוף הזה חייב להיפגש איתם בבית שלהם, לקיים איתם שיח פתוח וכן ולחשוף אותם למדיניות ישראל.

מדובר במאמץ מורכב שיצריך משאבים, כוח אדם ותקציבים. על כל האופרציה הזאת חייב לנצח שר שישמש לא רק כדובר אלא בעיקר כמתווה מדיניות. בממשלה הנוכחית אין מתאים יותר מהשר רון דרמר, מומחה מובהק לארה"ב. כשגריר ישראל בארה"ב לשעבר, לדרמר ניסיון עשיר מול הקהילה האוונגליסטית, והוא נחשב לדמות אהודה מאוד גם בקרב הדור הצעיר.

זאת יש לזכור: להציג את הבעיה זה חשוב, להציע פתרון זה תפקידה של הממשלה.

גלעד כץ כיהן כקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב והיה יועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו