סערה זוטא פרצה בראשית השבוע, כאשר שר האוצר משה כחלון האשים את ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא תאורטיקן ופילוסוף, שיודע רק לדבר ולא לעשות רפורמות. ההאשמה הכחלונית התורנית היא בת דודה של "אתה חזק בדיבורים, אבל חלש מאוד במעשים".
הטענה הזאת אינה מפתיעה כשהיא יוצאת מפיו של כחלון, שכוכבו הפוליטי דרך בעקבות רפורמות הסלולר, אך שורשיה עמוקים – עוד מימי ראשית התנועה הציונית. הורתה של התפיסה המעשית הפוליטית, הבוחנת כל דבר על פי מבחן התוצאה, היא במפא"י ההיסטורית שידעה לפרוץ גדרות ולסלול כבישים, להקים יישובים ולערוך רפורמות. המקבילה המושמצת שלה הייתה התפיסה הרוויזיוניסטית, שתמיד ביכרה את אמנות השכנוע המדינית, ההסברה המילולית והעמדת החזון על פני עשייה הקובעת גבולות בשטח.
באיחור אופנתי בחר יושב ראש כולנו לאמץ את הדרך המפא"יניקית, ולתקוף את נתניהו על היעדר עשייה ועודף דיבורים. אך בשביל נתניהו, הדברים שסנט בו כחלון – בהם הוא דווקא משתבח. למעשה הם אף מאפיינים את כהונתו הנוכחית בבלפור.
לפני כמה שנים נועדנו, כמה חברי בית"ר, לשיחה קצרה אך מעמיקה עם ראש הממשלה בשאלה איך ממשיכים את תורת ז'בוטינסקי. נתניהו טען בפנינו כי מדיניותו כלפי איראן היא תולדה ישירה של תורת הלחץ המדיני של זאב ז'בוטינסקי. כבן למשפחה רוויזיוניסטית, התמיד נתניהו בדרך השכנוע המדיני עד שהוביל את המעצמות להסכמה כמעט מוחלטת עם תפיסת העולם הציונית.
אחת מתרומותיו הגדולות של זאב ז'בוטינסקי, במלאת 78 שנים להסתלקותו, היא בהחדרת התובנה שמדיניות ישראלית נבונה צריכה להישען על קיר ביטחוני חזק, לצד אמנות שכנוע והסברה בצדקת דרכנו. בפרפרזה על המשפט הידוע של רוזוולט, ז'בוטינסקי ביקש מקל גדול אך לצידו דיבור משכנע וחזק גם כן.
התפיסה הזאת נשענת על חכמינו הקדומים, שקראו למנהיג בשם "דַּבָּר". תכליתו של המנהיג להנהיג בכוח דיבורו, ומבחנו ביצירת התודעה והחזון ולאו דווקא בתוצאת המעשה. מדיניות הליכוד וראש הממשלה בשנים האחרונות הביאה להישגים רבים דווקא בתחומי התודעה והשכנוע המדיני, ויעידו על כך הדיפלומטים הרבים שנוהרים לכאן בעת האחרונה. אך מבחנה של כל תפיסה היא גם באופקים שלה.
המשבר של תפיסת מפא"י, שהצטיינה בעשייה ובהקמת יישובים, הוא דווקא בחזון אובד הדרך שלה. ראשיה מתנערים היום מסמלה הגדול, ההתיישבות ובניין הארץ. ביום שתשוב לדבר את חזונה, תשוב גם לגדולתה. באותו אופן, המבחן של תלמידי ז'בוטינסקי ותנועת החירות ההולכת בדרכו הוא ביכולת לתרגם את חזון הלאומיות הליברלית וביצור המדינה היהודית לכדי מדרגה חדשה. ככל שיותר מנהיגים יקראו את ז'בוטינסקי וידברו אותו לציבור בוחריהם, כך הדרך אל היעד תתקצר.
