שורת התפתחויות, שפורסמו לאחרונה, מקרבות את ישראל לאפשרות של תקיפה באיראן. התפתחויות אלה מקורן בהחלטות הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בעניין איראן, בצעדים שנוקט לאחרונה ממשל ביידן, ובהתקדמות של טהראן בתוכנית הגרעין הצבאית.
סגירת תיקי החקירה של איראן בסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית
לאחרונה דווח כי סבא"א סגרה שתי חקירות הקשורות לתוכנית הגרעין של איראן, בנושא שרידי אורניום מועשר ל-83.7 אחוזים שנמצאו במתקן הגרעיני בפורדו וכן במתקן נוסף בעיר מאריוואן. לפי טענת ישראל, מתקן מריוואן היה קשור לתוכנית הנשק הגרעיני של איראן. צילומי לווין מהשנים האחרונות הראו כי האיראנים הרסו את כל המבנים במקום בניסיון להסתיר ראיות. עם זאת, פקחי האו"ם עדיין הצליחו למצוא במקום חלקיקי אורניום, ומשום כך נפתחה חקירה.
סבא"א ניסתה "להמתיק" את הגלולה עבור האוזן הישראלית, וטענה באותו הדו"ח שלה כי חידשה את הפיקוח במתקנים בפורדו ובנתאנז, וכן התקינה מצלמות חדשות במבנה בעיר אספהאן שבו מותקנות סרכזות. עם זאת, חשוב לציין כי טהראן המשיכה להגביר את כמות ורמות העשרת האורניום שלה במהלך השנים האחרונות, גם כשאפשרה לסבא"א להשתמש במצלמות באתרי הגרעין שלה.
סגירת התיקים המרכזיים נגד איראן מחזקת את האפשרות לחידוש רשמי של שיחות הגרעין, ואף מעלה משמעותית את הסיכוי להגיע להסכם. הסיבה לכך היא העובדה שסוגיית החקירות הפתוחות של סבא"א עמדה במוקד הדיונים בין איראן למעצמות על חידוש הסכם הגרעין בשנה האחרונה. בספטמבר אמר נשיא איראן, איברהים ראיסי, כי כל מתווה לשיקום הסכם הגרעין מ-2015 חייב לוודא שהחקירות ייסגרו. דיפלומט מערבי אישר כי הסוגייה נסגרה בגלל דרישתה של טהראן.
התנעת המשא-ומתן להסכם "פחות תמורת פחות"
סגירת החקירה בסבא"א בנוגע לרכיב הצבאי בתוכנית הגרעין של איראן, מצטרפת להתפתחות מקבילה שנעשית מאחורי הקלעים על-ידי הממשל האמריקני. בחודש האחרון דווח בכלי תקשורת בין-לאומיים כי איראן וארצות-הברית דנות בשיחות דיפלומטיות עקיפות וישירות באפשרות של הסכם ביניים לא-רשמי. זאת לאור ההבנה כי הגעה להסכם רשמי ומלא אינה מעשית באקלים הבין-לאומי הנוכחי, הכולל את הסיוע הצבאי של איראן לרוסיה במלחמתה באוקראינה, המשך התוקפנות של איראן נגד כוחות אמריקניים בעיקר בסוריה, והפעילות העוינת של איראן במרחב המפרץ הפרסי להשתלטות על מכליות נפט זרות.
מהות ההסכם הזמני הינו הקפאת תכנית הגרעין של איראן במצבה הנוכחי, תמורת הפשרת חלק מהעיצומים הכלכליים שהושתו על-ידי איראן, בעיקר שחרור כספים איראניים המוחזקים בידי מספר מדינות. משמעות ההסכם הינה הלבנת ההפרות הבין-לאומיות של איראן בתחום הגרעין, ומתן לגיטימציה והכשר לאיראן לקיים תוכנית גרעין ברמת העשרה גבוהה, תוך החזקת כמות רבה של אורניום מועשר שמספיקה לבניית כמה פצצות גרעין. במקביל, ההסכם יאפשר לאיראן לקבל עשרות מיליארדי דולרים, ועלול לשמש להמשך ההתעצמות הצבאית האיראנית ולהשקעת הכסף בהמשך התוקפנות האיראנית באזור המזרח-התיכון ובעולם.
מעבר לכך שהסכם "פחות תמורת פחות" מסוכן כשלעצמו ויחזק את איראן מבחינה צבאית, כלכלית ומדינית; משמעויותיו מרחיקות-לכת הרבה יותר. כך, ההסכם יעניק לגיטימציה למשטר האייתוללות ויקרין חולשה רבה מצדה של וושינגטון, לנוכח התנהלות איראן בשנה האחרונה לפחות.
ההתקדמות של איראן בתוכנית הגרעין
מעל הכול מרחפת התקדמותה הטכנית, הטכנולוגית, וייתכן שגם הצבאית של איראן בתוכניתה הגרעינית. בדו"ח האחרון של סבא"א נקבע כי בחודשים האחרונים איראן המשיכה להפר את תנאי הסכם הגרעין והגדילה משמעותית את מלאי האורניום המועשר שלה. על-פי הערכות שונות בישראל ובסבא"א, איראן מחזיקה כעת בכמות ורמת אורניום מועשר המספיקה לייצור בין שתיים לחמש פצצות גרעין. ההתקדמות הזוחלת, אך המתמשכת, של איראן, הובילה אותה לעמדה של מדינת סף גרעין כבר היום, לפחות בכל הקשור לכמות ורמות העשרה.
לצד ההתפתחויות המדאיגות האחרונות, יש לציין כי ההתקדמות של איראן בתחום העשרת האורניום הוא רק מרכיב אחד במכלול של פיתוח נשק גרעיני. מצטרפים לכך גם הצורך בייצור אורניום מתכתי (שאיראן כבר החלה לבצע); פיתוח מרכיבי נשק לרבות מנגנון הנפץ, מזעור והרכבת ראש חץ של טיל; וכן בניית פלטפורמות שיגור מתאימות למנגנון הנפץ הגרעיני (מטוס, ספינה או טיל). השלב האחרון הוא ביצוע ניסוי בפצצת הגרעין.
על-פי הערכות שונות בישראל, לאיראן יש טווח של כשנה וחצי עד שנתיים לכל היותר במקרה שתחליט לפרוץ לגרעין צבאי ולייצר נשק גרעיני. אולם, אם איראן הצליחה לפתח מתחת לרדאר את מערכת הנשק בחשאי לאורך זמן, הרי שהזמן הזה עלול להתקצר בחצי אם לא יותר – תלוי בזמן שאיראן תצליח להתקדם בחשאי עם מערכת הנשק עד שזו תיחשף.
מסקנות
בטווח הקצר, ישראל חייבת להגביר את פעילותה במסגרת המערכה שבין המלחמות (המב"מ) נגד יעדים איראניים הקשורים לתוכנית הגרעין, כולל פעולות חשאיות לפגיעה בתשתיות גרעין ובגורמים הקשורים למערך הגרעין האזרחי והצבאי של איראן.
בטווח הבינוני, סביר להניח כי ממשל ביידן יימנע לבצע פעולה מסוימת נגד איראן, וינסה לסכל כל תקיפה ישראלית נגד איראן. ואפילו סביר להניח כי ביידן ירצה להגיע לתקופת הבחירות לנשיאות ארצות-הברית בנובמבר 2024, כשבאמתחתו הישג מדיני בתחום יחסי החוץ, בדמות הסכם עם איראן.
במציאות זו, ישראל צריכה להכין את עצמה לאפשרות כי היא תפעל לבדה בכל הקשור להתמודדות נגד הגרעין האיראני. יתרה מזאת, ישראל צריכה להכין את עצמה למצב שבו ממשל ביידן יסרב להעניק לגיטימציה לתקיפה ישראלית, לרבות מניעת סיוע אמריקני, כולל בתחום הצבאי האסטרטגי (אספקת תחמושת וסירוב למכור אמצעי-לחימה ייעודיים לתקיפה), הצבאי המבצעי (שיתוף מודיעיני), המדיני (שכנוע מדינות באזור לשתף-פעולה עם ישראל) והדיפלומטי (אי-הטלת וטו במועצת הביטחון של האו"ם והיעדר גיבוי אל מול הקהילה הבין-לאומית).
