ייתכן והעולל, כבר לא עולל. השבוע חגגנו לו שמונה. הערנו אותו בבוקר אחרי שמילאנו את כל הבית בבלונים והדלקנו את הטלוויזיה על ערוץ שירי יום הולדת. הוא יצא מהחדר עם פרצוף של מבוגר ומבט של אכזבה בעיניים, מכך שאנחנו עדיין חושבים שהוא מתרגש משירים של הופ קטנטנים. הוא פוצץ בלון, התיישב על הכיסא שלו במטבח, לקח את השלט והעביר לערוץ של איזה יוטיובר שהוא אוהב. הסתכלתי עליו והבנתי, שאולי הגיע הזמן להכיר בכך שכבר לא מדובר בעולל. יש פה גבר שנמצא רגע לפני תום עידן החמידות. נתתי לו עוגיות, הוא אמר שלא בא לו וביקש פריכית עם גבינה. וזה לא הסימן היחיד לכך שהוא כבר לא עולל, יש עוד כמה. למשל:
הוא רוטן. רטינה זו תכונה שמסמלת את בוא הבגרות. אף פעם לא ראיתי תינוק בן שנתיים רוטן, אבל פלג בן שמונה, ולרטון זו אחת הפעולות האהובות עליו. רוטן כי אין מה שהוא רוצה לאכול, רוטן כי צריך להתקלח, רוטן כי השאיר את הנעליים בסלון. רוטן סתם לביתו. אגב עכשיו כשהוא אימץ את התכונה ניתן להצהיר רשמית אחרי שנים של ויכוחים, שהוא הרבה יותר דומה לאבא.
הוא סוגר את הדלת של החדר. אתם מבינים את זה? היצור הקטן שלפני רגע טעם בזכותי לראשונה קישוא, צריך פתאום פרטיות.
הוא לא מתבאס מכך שנותנים לו בגדים כמתנה ליום ההולדת. מדובר כנראה בטקס המעבר המובהק ביותר מינקות לבגרות. השבוע הוא קיבל חולצה מחבר במתנה, ובתגובה הוא חיבק אותו. פעם זו הייתה עילה לקטטה.
הוא מנצח אותי בדברים בלי שאוותר לו. השבוע ישבנו ושיחקנו פיפ"א בפלייסטיישן, אני ליברפול, הוא מנצ'סטר סיטי. שיתבייש לו, הולך אחרי הכסף הסעודי. הובלתי אחת אפס, הוא השווה, ובדקה התשעים ושתיים הבקיע גול ניצחון. את זה עוד שרדתי איכשהו אבל כשהוא הוסיף לחגיגות גם את המילים "לתוך הפרצוף שלך יא גרוע", הבנתי שחלפו ימי התום. או אם תרצו, הבס את אביך ואת אמך.
הוא מתקשר לחברים. אני מתעורר אחרי איזה שנ"צ, והוא בסלון מחליק צחוקים בטלפון עם מאור. כן אני יודע שזה נשמע דינוזאורי לאללה אבל איפה הימים של טלפון החוגה, בהם אם התקשרת למישהו כל הבית היה שומע שחייגת. אם היה לך ממש מזל, אימא שלך לא הייתה מפתיעה אותך באמצע שיחה עם אקוניס על מישהי מהשכבה, ואומרת לך מצדו השני של הקו "יותם תסיים אני צריכה את הטלפון". ביי אקוניס.
הוא מתחיל להסתקרן גיאופוליטית. מתקיף אותך פתאום עם שאלות שאין לך מושג איך לענות עליהן, כמו "אבא תגיד, אורוגוואי ואנחנו חברות?", וואלה אין לי מושג. אבל הייתה לי פעם חברה מאורוגוואי וזה נגמר לא משהו. אז אמרתי לו שלא.
הוא מתחיל להבין במספרים. והוא מתחיל להבין בכסף. שתי עובדות שמקשות עלי לפלח מהקופה שלו כסף שקיבל מסבתא כשאני נתקע בלי מזומן. יעיד על כך העימות שנערך בינינו לאחרונה בו טען כי היו לו בקופה 350 שקל ואני טענתי שהיו בה כפתור, שנקל, גוגו וקלף של כארים בנזמה. ואז החזרתי לו.
הוא מתחיל להיפתח לטעמים חדשים. השבוע הוא הודיע לי שהוא אוהב סושי, אמרתי לו שאני שונא סושי. הוא אמר שאין לי טעם. שווארמה הוא לא אוהב, אגב. נכשלתי.
יש לו טעם בבגדים. פעם יכולתי לקום בבוקר, לזרוק עליו מכנסיים בצבע כתום זוהר, שק יוטה בצבע ירוק כחולצה וכפכפי כריש. לאחרונה הוא התחיל להעיר לי כשאני בוחר בגדים שלא מתאימים אחד לשני, והפעם מדובר בבגדים שלי. בלי קשר, זרקתי את "החולצה הלבנה עושה אותך שמן בטלוויזיה". סתם, מיציתי אותה.
הוא התחיל לקחת דברים בפרופורציה. השבוע הזמנתי לנו פיצה עם זיתים, ובטעות הגיעה פיצה עם פטריות. אירוע שפעם היה גורר בכי של שעה, כעס מופגן ואי יכולת להתמודד עם האירוע, התקבל בשלוות נפש והכלה. האמת, זה קצת העציב אותי. אמנם מצד אחד הוא לומד להתגבר, מצד שני תנו לי עוד קצת מהתינוק הזה שהאמין באמת ובתמים שהעולם שלו ובשבילו.
יש לנו עשר שנים להביא שלום
הילד שלך מתבגר רשמית ותסלחו לי על הארומה, כשריח הרגליים שלו מודיע לך שהוא כבר התבגר. אם תרצו, ההתפתחות בתחום על פי שנים היא 0־3 מתוק, 3־5 נעים, 5־7 סביל, 8 – תשאיר את הנעליים בחוץ.
אחד הסימנים הבולטים ביותר להפיכתו של עולל למבוגר זו היכולת שלך להביך אותו מול חברים בלי לעשות כלום. השבוע ניסיתי לחבק אותו בשער של בית הספר. הוא חמק ממני יותר מהר מהתאגיד לנתניהו בצוק איתן.
לפני שבוע ניסיתי להציץ לו בטלפון כדי לראות מה הוא רואה ביוטיוב. ואל תתחילו איתי עם פרטיות עכשיו, שידבר איתי על פרטיות בגיל 16. בכל אופן ניסיתי לפתוח את הטלפון עם הקוד שאני מכיר. ניסיתי את התבנית פעם אחת, ופעם שניה, ופעם שלישית. העולל החליף קוד. איפה הימים שהוא לא היה מצליח לחבר שתי קוביות לגו, לעזאזל.
אני חושב שהשלב הכי מובהק בהגעה לבגרות זה הרגע בו שואלים אותך מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול ואתה עונה מקצוע הגיוני. תשאל בחור בן שמונה עשרה מה הוא רוצה להיות ולרוב לא תשמע "כוכב רוק", "כדורגלן" או "אסטרונאוט". ככה זה, ילדים חולמים בגדול, מבוגרים לפחות רובם, מגשימים בקטן. לשמחתי למרות שהעולל מתבגר, הוא עדיין חולם להיות אסטרונאוט רוק. במכבי חיפה.
וחוץ מזה, הוא בן שמונה ואני חושב שכמדינה אנחנו צריכים להשקיע יותר מאמצים בלעשות שלום עם אויבינו. יש לך עשר שנים ישראל. תתחילי.
אוהב אותך עולל, אוהב אותך פלג, אתה מתבגר מדהים. לא מאמין שאתה אוהב סושי.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
