מיד אחרי החתימה הבריטית המבישה על הסכם מינכן בשנת 1938, נשא וינסטון צ'רצ'יל את אחד מנאומיו המפורסמים ואמר שבריטניה הייתה צריכה לבחור בין חרפה למלחמה. בריטניה, לדבריו, בחרה בחרפה ועל כן היא תקבל מלחמה.
אני לא מצליח לחשוב על משפט ראוי יותר כדי להגדיר את כל מי שהיה אמון על הסדר והביטחון בסדרת הפלייאוף שסיימה אמש את עונת הכדורסל בישראל. אני לא מצליח לחשוב על שום מונח אחר מלבד "מדיניות הפיוס הכושלת" כדי להגדיר את המדיניות הרופסת שכל מי שתפקידו הוא למגר את האלימות ממגרשי הכדורסל (והספורט בכלל) במדינת ישראל.
חוליגנים שפעם אחר פעם מדליקים אבוקות באולם סגור, מסכנים את עצמם, את השחקנים, את כל הקהל, פוגעים באופן ישיר בחולי אסטמה שיושבים ביציע. אוהדים שזורקים חפצים, ששרים שירי שואה ("שתהיה שואה למכבי" למי שפספס) , שירי נאצה והסתה ומייצרים אווירה של מלחמה שמוחקת כל סממן ספורטיבי מאירוע השיא של הכדורסל בישראל.
הפערים בין חומרת המעשים, בין עוצמת האלימות לבין הטיפול המשמעתי בפורעי החוק הללו שמתחפשים לאוהדי כדורסל, הוא בעיני השערורייה הגדולה ביותר שידע הספורט הישראלי מאז ומעולם. וזה נכון כמובן לכל ענפי הספורט.
מנהלת הליגה בכדורסל יכולה להמשיך ולהתחבא מאחורי הכישלון של המשטרה במניעת הכנסת אבוקות וביצוע מעצרים, היא יכולה לתרץ את חוסר היכולת שלה להילחם באלימות באמצעות הדרך המקילה שבה מתייחסים בתי המשפט לעבירות של אלימות במגרשים. אבל יש לה גם אפשרות קצת לצאת מהקופסה ולהשתמש בכלים שיש לה כדי להילחם מלחמת חורמה בתופעה.
כל מי שנמצא יותר מיומיים בענף הזה יודע שעונשים קולקטיביים לא מועילים. שעונש רדיוס וקנס לקבוצה לא ירתיע אף אוהד, הסיבה הפשוטה לכך היא שמי שמדליק אבוקה, או מבצע סימני תלייה למאמן הכושר של היריבה כדי להזכיר לו כיצד אביו התאבד, הוא לא אוהד – הוא פושע.
כל קבוצה מכירה היטב את פורעי החוק שלה, את אלה שמתחפשים לאוהדים ופוגעים בקבוצה ובכל הענף. קחו למשל את אותו החוליגן שסימן את סימני התלייה לכיוונו של רגב פנאן – האם בעונה הבאה הפועל תל אביב תסרב למכור לו מנוי? האם היא תשלח לו מכתב שמצהיר שהוא אישיות לא רצויה במשחקי הקבוצה? האם מישהו מהפועל תל אביב יתבע אותו על הנזק העצום שהוא גרם למוניטין של הקבוצה? כמובן שלא.
כשנה לאחר פרישתו, ב-19 באוקטובר 2009, התאבד
בתלייה מוני פנאן בביתו. מאז נוהגים אוהדי הפועל תל אביב ללעוג לאדם בצורה אכזרית וחסרת רחמים. אלה בדיוק אותם אנשים מקפלן !
שימו לב להצדעה במועל יד.
ורק אוסיף "מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני 80-70 שנה" pic.twitter.com/YUS2SecBnA— Judeoespañol ?? (@Judeoespanol) June 13, 2023
האם הנהלת הפועל תל אביב לא תזהה מהתמונות בטלוויזיה לפחות חלק מהאוהדים שהבעירו אבוקות במשחק מספר 2 וגרמו לדחייה אסטרונומית בתחילת המשחק ולפגיעה בבריאות האוהדים והשחקנים? (שחלקם הקיאו כתוצאה משאיפת העשן) והאם הם יורשו להיכנס למשחקי הקבוצה גם בעונה הבאה? גם כאן התשובה ברורה.
הפתרון למצב הזה נעוץ במקום אחד ויחיד: אם מנהלת הליגה תחליט שהיא מעניקה לכל קבוצה שאוהדיה נהגו באלימות את הבחירה בין קנס ענק וחסר תקדים לבין טיפול נקודתי מוכח באוהדים, הכל ייראה אחרת.
הנהלת הפועל תל אביב הייתה מטפלת ביד קשה באוהדים שהתפרעו אם אחרי תצוגת הבלהות של האבוקות במשחק מספר 2, היא הייתה צריכה לבחור מיליון שקלים והפסקת קבלת תמיכות כספיות ממנהלת הליגה לבין טיפול נקודתי באוהדים אלימים, הרחקתם מהמגרשים והגשת תביעות אזרחיות כנגדם. קבוצה שתטפל באוהדים שלה, שתוכיח שהיא פעלה בכל האמצעים שעמדו לרשותה כדי להרחיק אוהדים אלימים וכדי להרתיע אותם באמצעות תביעות אזרחיות, תהיה פטורה מקנסות ועונשים קולקטיביים. קבוצה שתעדיף להעלים עין מאלימות אוהדיה תיפגע כלכלית באופן כה אנוש עד שמהר מאוד היא תמצא את עצמה יורדת ליגה ועוד ליגה ותפסיק לזהם את האווירה במגרשים.
כל עוד הקבוצות יפחדו מהאוהדים שלהם יותר מאשר מגורמי האכיפה, לא תהיה שום משילות במגרשים. כל עוד קבוצה תצטרך לבחור בין משחק רדיוס וקנס של כמה עשרות אלפי שקלים לבין עימות עם פורעי החוק שמזוהים עם הצד שלה, היא תבחר תמיד באפשרות הקלה. קל יותר לקבל קנס מאשר לעשות סדר בבלאגן.
מנהלת הליגה אחראית על הפנים של הכדורסל בישראל, על חלון הראווה והיא חייבת לקבל החלטות נוקבות וקשות כדי שמראות האימה שראינו בסדרת הפלייאוף לא יחזרו על עצמם יותר. מדיניות הפיוס מול פורעי החוק חייבת להיפסק, הניסיון לקנות שקט בטווח הקצר וללכת בין הטיפות – בין החשש מהקבוצות לבין החשש מהאלימות במגרשים נכשל, מדיניות הפיוס נכשלה.
דחיית הקץ רק תחמיר את הבעיה ותקשה על אופן ההתמודדות מולה בעתיד. זה הזמן לפעול ואם מנהלת הליגה לא תפעל ותעדיף לקנות זמן תחת המנטרה של "ההצגה חייבת להימשך" משרד הספורט צריך להתערב, ולהפסיק את התמיכה הכספית בכדורסל הישראלי עד שהוא יראה לנגד עיניו תכנית עבודה רצינית שתציב את רוח הספורט במקום הראשון.
עדיף להפסיק משחק בגלל שירי שואה מאשר לשחק כדורסל כשברקע שירי שואה. עדיף לא להתחיל משחק שנפתח עם הדלקת עשרות אבוקות שפוגעות בבריאות של השחקנים והאוהדים מאשר לשחק בתנאים מחפירים. אין שום סיבה לבחור בחרפה כאשר ברור לכל שמה שנדרש כעת הוא מלחמה – מלחמה חסרת פשרות באלימות בספורט.
