יש עשבים שוטים כאלה, שגם אם שעוקרים אותם שוב ושוב – תמיד הם צצים מחדש איפשהו. תשאלו חקלאים, הם מכירים את זה היטב. הנה השבוע, מנכ"ל משרד החקלאות אורן לביא התראיין ב־ynet ותיאר את מצבו של אחד מירקות השורש: "בשום, לדוגמה, הורידו מכס מיידית לאפס והרסו את הענף. השום שמיובא מסין באיכות נמוכה יותר מהשום הישראלי. היבואנים הרוויחו אבל המחיר לא ירד". זהו שקר מוחלט. מחיר השום דווקא ירד מאז הורדת המכסים, והטענה שהוא התייקר כבר הופרכה כמה פעמים, אבל כמה שלא תשרש אותה, היא מצאה את דרכה להשתרש.
למה צריך להיות אכפת לנו ממחיר של ירק זניח כמו שום? זה רק סמל למאבק שמשפיע דרמטית על הכיס של כולנו. הסבר קצר: הממשלה הקודמת הספיקה ליישם את הרפורמה בחקלאות באופן חלקי בלבד. אכן הפחיתו מכסים על ייבוא שלל פירות וירקות, אבל הכנסתם לארץ עדיין חסומה ברובה בגלל "תקנות הגנת הצומח" של משרד החקלאות למניעת חדירת מזיקים לגידולים המקומיים. שום הוא אחד הירקות היחידים שלא חסומים בתקנות, ולכן אפשר היה בבת אחת להוריד את המכס עליו, שהיה אחד הרווחיים למדינה ב־25 שנים האחרונות ועמד על 162%. בקיצור, התחרות בענף השום (בעיקר מסין) כבר החלה, כך ששני הצדדים לוטשים אליה עין: החקלאים רוצים להוכיח שהפתיחה לייבוא רק הזיקה, ותומכי התחרות רוצים להוכיח שהמחיר ירד.
הרפורמה קבעה לאמץ את המודל שכולל תחרות חופשית ותמיכה בחקלאים. התחרות בענף השום נפתחה, אך הכסף לא הגיע למגדלים
מה קרה בפועל? קל לבדוק כי משרד החקלאות מפרסם בעצמו את מחירי השווקים הסיטונאיים בצריפין ובירושלים על בסיס שבועי. ערב ביטול המכס במרץ 2022 היה מחירו של שום מקומי 19 שקלים לקילו, ואילו שום מיובא עלה 20 שקל. מאז ירד המחיר בעקביות, וכעת השום המיובא צנח ל־8 שקלים, והמקומי ל־12. זה היה ככה גם במרץ 2023 כך שאי אפשר לטעון להשפעה של עונות השנה על התנודות במחיר. וגם המחיר לצרכן ירד: "המשרוקית" של גלובס פרסמו נתונים שהעביר להם משרד החקלאות, ולפיהם המחיר שאנחנו משלמים בסופר על קילו שום ארוז ירד מ־37.4 שקלים בינואר 2022 ל־27.8 בינואר השנה. בקיצור, אם מנכ"ל משרד החקלאות היה טורח להסתכל בנתונים שהוא עצמו מפרסם – היה רואה שמדובר בפייק מארץ הפייקים.
אפשר היה להאמין שמדובר בטעות בתום לב של מנכ"ל שמכהן בסך הכול כמה חודשים, אילו לא היינו מכירים את אותה הטעות שנעשתה על ידי השר שמינה אותו אבי דיכטר. רק לפני ארבעה חודשים טען השר בראיון רדיו כי "החליטו להוריד מכסים לאפס בשום, ואתה רואה פתאום שהשום בישראל במקום להיות זול יותר, הפך להיות יקר". שלל גופי תקשורת, כולל בטור הזה, העירו לשר שמדובר בטעות. ומשרד החקלאות אפילו מסר התנצלות: "השר באמירתו בתקשורת התבסס על נתונים אשר בדיעבד התבררו כחלקיים וכללו 'שום בתפזורת' בלבד. לאחר בירור, השר ביקש להעמיק את בחינת הנושא עם גורמי המקצוע". זה היה בחודש פברואר, והנה השבוע שמענו את "גורם המקצוע" שמנהל את המשרד, חוזר על השקר כמעט באותו נוסח. איך זה קורה?
גוגל פשוט של המילים "ענף השום" מעלה שלל כותרות מכלי התקשורת בחודשים האחרונים: "ענף השום הישראלי קורס ויש מי שגוזר קופון". "השום כמשל לרפורמת הייבוא – איך מחסלים את ענף השום בישראל". "ענף בקריסה: מאות טונות של שום ישראלי בדרך לפח", וכמובן – "קריאת השכמה לכולנו: מלאי המזון אוזל". כמעט בכל הכתבות האלה מרואיין אותו חקלאי, שהוא במקרה גם יו"ר שולחן מגדלי השום בישראל. הוא טוען שם באופן עקבי שהשום הסיני הרבה פחות איכותי וטעים מהשום הישראלי, וש"אף אחד לא יודע במה מרססים אותו". בנוסף, השום הסיני יקר יותר מהשום הישראלי, והסרת המכס רק אפשרה ליבואנים לגרוף רווחים אדירים אבל הצרכנים לא נהנים ממנה. בקיצור, קמפיין.
כפי שהראינו קודם על בסיס נתוני משרד החקלאות – מחיר השום המיובא דווקא נמוך יותר מהשום המקומי, וההוזלה לא נעצרה אצל היבואנים או שנוצרו "פערי תיווך" אצל הסיטונאים, אלא גולגלה גם גולגלה לצרכנים. ובקשר לאיכות, מקריאת אחת מכתבות ה"געוואלד" האלה אנחנו למדים שעוד בטרם הסרת המכסים כ־60% מהשום בארץ היה מיובא מסין. למעשה, סין מייצאת כ־80% מכל השום בעולם, ועושה רושם שתושבי אירופה עוד לא מתו מהרעלה. ומי שעדיין דואג – יכול פשוט לרכוש שום ישראלי. כפי שראינו, התחרות הצליחה להוריד גם את המחיר שלו.
אפשר לחזור על הנתונים הללו שוב ושוב אך ללא הועיל – הטענה השקרית שהרפורמה בחקלאות גרמה לקריסת ענף השום בלי שום תמורה לצרכן הישראלי ממשיכה להישמע בשיח, כי יש מי שרוצה להשריש אותה במוחנו ולהוציא לנו את החשק מפתיחת שאר הענפים לתחרות.
והאמת? מגדלי השום הישראלים סובלים על לא עוול בכפם. הרפורמה של ליברמן ופורר קבעה שיש לאמץ את המודל של רוב מדינות העולם, שמכיל שני שלבים: תחרות חופשית בלי חסמים, לצד תמיכה כספית ישירה בחקלאים. התחרות בענף השום נפתחה, אבל הכסף לא הגיע לחשבון הבנק שלהם. מתברר שמאות מיליוני שקלים כבר הועברו למשרד החקלאות בתקציב האחרון, אבל הוא נמנע במכוון מחלוקתם לחקלאים בגלל מחלוקת עם משרד האוצר על גובה הפיצוי. ארגוני החקלאים כבר נשאו ונתנו עם ליברמן, הצליחו להעלות משמעותית את גובה התמיכות והיו על סף חתימה – אבל אז הגיעה הממשלה החדשה עם הבטחה בהסכם הקואליציוני לבטל את הרפורמה בחקלאות והם העלו את הדרישות. "אנחנו פועלים להגיע בהסכמה שהמודל ייקבע על ידנו ויהיה ריאלי", אמר מנכ"ל משרד החקלאות השבוע, בזמן שבקופתו שוכבים מיליוני שקלים ולא מועברים לפיצוי מגדלי השום שכבר נפגעים מהתחרות.
המחלוקת הזאת על גובה הפיצוי היא לכאורה עוד כיפוף ידיים בין קבוצת לחץ למשרד האוצר על שקל לפה או שקל לשם, אבל היא מקפלת בתוכה גם סוגיה מעניינת על תמריצים. הרפורמה כפי שהוצגה בתחילה, הציעה סכום של כ־100 שקל לדונם לכל חקלאי שייפגע מהפתיחה לתחרות, בדומה ל־26 אירו שמשלמים באיחוד האירופי. בלובי החקלאי טענו, במידה רבה של צדק, שצריך להבחין בין גידולים שונים ובין אזורים גיאוגרפיים שונים, ואף דרשו להעלות את הסכומים שבינתיים הגיעו במו"מ לאזור 170 שקל. באוצר, מעבר להתנגדות אוטומטית לתשלום כספים מהקופה, חוששים שהגבהת התמיכות לסכום גבוה מדי תעודד את תופעת מייג'ור מייג'ור מייג'ור מייג'ור.
בספר "מלכוד 22" מתוארת דמותו של מפקד הטייסת בעל השם הביזארי, שאביו התעשר כחקלאי מ"אי־גידול אספסת". הוא ניצל את הסבסוד הממשלתי, וג'וזף הלר בחיבורו האבסורדי תיאר אותו כך: "ככל שהוא לא גידל יותר אספסת, כך הממשלה נתנה לו יותר כסף. והוא הוציא כל דולר שלא הרוויח על קרקע נוספת, כדי להגדיל את כמות האספסת שהוא לא מייצר. הוא עבד בלי מנוחה באי־גידול אספסת. בערבי חורף ארוכים הוא נשאר בבית ולא תיקן את הרתמה, והוא זינק מהמיטה בשעת צהריים מדי יום רק כדי לוודא שהמטלות לא־יבוצעו. הוא השקיע באדמה בחוכמה ועד מהרה לא גידל יותר אספסת מכל אדם אחר במחוז". סבסוד גבוה מדי עלול ליצור אבסורדים, כשם שלא לפצות כלל את המגדלים המקומיים עלול לגזור עליהם כליה. אבל משום מה, הקמפיין של מגדלי השום מופנה תמיד רק נגד הרפורמה, ואף פעם לא נגד משרד החקלאים, סליחה, "החקלאות", שלא משחרר להם את הכסף.
אז מה אם בדקתם
התופעה הזאת, של טענות חקלאיות שנגזמו זה מכבר אך שבות ומניצות ניצנים בלי הרף, חזרה על עצמה גם בסיפור "פערי התיווך". כל אימת שמנסים לברר מדוע מחירי הפירות והירקות עלו כאן בשנים האחרונות פי שניים יותר מבמדינות ה־OECD, מגיעים הלובי החקלאי ונציגיו ומסבירים: "זה לא אצלנו, אלא אצל רשתות השיווק. החקלאי בקצה לא מרוויח יותר, אבל בדרך ממנו ועד למדפים בסופר מגיעים הטייקונים החזירים וגורפים את פערי התיווך". הטענה הזאת נבדקה לפחות ארבע פעמים בשנים האחרונות בידי גופים ממשלתיים – ובכולן היא נמצאה לא נכונה.
מרכז המידע והמחקר של הכנסת פרסם ב־2014 מסמך שכותרתו "פער התיווך הקמעונאי ופער השיווק במחירי הפירות והירקות". המחקר בחן מספר רב של ירקות ופירות, בדק כמה קיבל עליהם החקלאי, כמה הסיטונאי, ובכמה בסופו של דבר הקמעונאי מוכר אותם לנו הצרכנים. כמו בכל מוצר, יש הפרש של עשרות אחוזים בין המחיר שאנחנו משלמים לבין המחיר שבעל החנות משלם לספקים, השאלה היא רק אם בישראל זהו פער מופרז בהשוואה למקומות אחרים.
חוקרי הכנסת העלו שבעלי רשתות המזון – הקמעונאים – מוכרים לנו ירקות בממוצע ב־1.90 שקל יותר ממה שהם שילמו, ופירות ב־2.36 שקלים יותר. אבל בין החקלאים לבין הקמעונאים יש גם סיטונאים שגוזרים קופון. בדקו גם אותו. פער השיווק כולו מהחקלאי ועד הצרכן הגיע בירקות ל־103%, לעומת זאת בארה"ב הוא עמד על 335%. פי שלושה. בסל הפירות שנבדק נמצא בישראל פער של 84% בממוצע, ובארה"ב – 203%. גם במדינות האיחוד האירופי נמצא שפער השיווק גבוה יותר ברוב המקרים מזה שבישראל. מכאן הסיקו החוקרים ש"מהאומדים שנאספו והוצגו במסמך עולה כי פער השיווק בישראל נמוך בדרך כלל לעומת המדינות שנסקרו".
אז אולי אנחנו בסדר בהשוואה לעולם, אבל בתוך המשק הישראלי יש פער חריג בתחום החקלאי לעומת ענפים אחרים? גם זה נבדק. ב־2016 דרש משרד החקלאות "להחיל פיקוח מחירים על מרווח השיווק בפירות וירקות". בעקבות הדרישה, הטילה ועדת המחירים של משרדי החקלאות והאוצר על משרד רואי־חשבון גדול לבחון את הסוגיה. הדו"ח סקר במשך שלוש שנים את מחירם של 24 סוגי פירות וירקות ב־14 רשתות שיווק שונות. ובכן, שיעור הרווח התפעולי של רמי לוי, שופרסל ודומיהם באופן כללי הוא 2.73%, וכשבוחנים בנפרד את הפירות והירקות מקבלים רווח של 2.63%. בשורה התחתונה, רואי החשבון קבעו ש"רמת הרווחיות הממוצעת משיווק פירות וירקות דומה לרווחיות הכללית של רשתות השיווק ואינה חריגה".
אוקיי, אבל אלה בדיקות ישנות. מחירי הפירות והירקות טסו כאן למעלה באופן יוצא דופן מאז שנת 2018, אולי את ההתייקרות הזאת בלעו הטייקונים מהרשתות הקמעונאיות. גם זה נבדק. ב־2021 פרסמה רשות התחרות נייר עמדה שבו הריצה בדיקה משלה: "לא נצפתה עלייה במרווח השיווק הקמעונאי, ולא במרווח השיווק הסיטונאי", נכתב שם. הם הראו בבירור שאדרבה, ברוב המכריע של המקרים כאשר המחיר שהחקלאי קיבל ירד, גם מחיר המכירה בסופר ירד בהתאם ולא נבלע אצל המתווך. ולמען הסר ספק הוסיפו: "לשון אחר, עליית מחירי הפירות והירקות בשנים אלו אינה נובעת מהגדלת שיעור הרווח על ידי הקמעונאים או הסיטונאים".
אבל יש ספקות שאי אפשר להסיר, מתברר. אחרי הכרזת הרפורמה בחקלאות של ליברמן ופורר ב־2021, הלובי החקלאי ונציגיו במפלגות העבודה, במחנה הממלכתי ובליכוד, לחצו שוב והוקמה ועדה בין־משרדית "לבדיקת פערי התיווך לצרכן בפירות וירקות" עם נציגים ממשרדי החקלאות, הכלכלה, האוצר ומי לא. במרץ 2022 היא הגישה דו"ח ביניים שגילה, למרבה הפלא, שרווחיות הרשתות הישראליות איננה חריגה. "נתח החקלאי במדינות השונות ביחס למחיר לצרכן של פירות וירקות, נע סביב ממוצע של 20־30 אחוז (ספרד, ארה"ב) וסביב ממוצע של 40־55 אחוז (צרפת, גרמניה, ממוצע האיחוד האירופי, אוסטרליה). נראה כי ישראל נמצאת ברף הגבוה ביחס למדינות ההשוואה עם ממוצע של 50־60 אחוז לנתח המקטע החקלאי מהמחיר לצרכן".
ארבע ועדות ממשלתיות רציניות זה מספיק כדי להוריד שגיאה מסדר היום? הצחקתם את הלובי החקלאי. מיד אחרי פרסום ההמלצות הודיע אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, ש"המלצות הוועדה מכורות מראש. ידוע לכול שירקות ופירות הם המוצר הכי רווחי במאזני הרשתות, אך רק הוועדה לא שמעה על כך". כמו בסיפור של השום, לא יעזרו כל החישובים והדו"חות – את הטיעון השגוי אי אפשר להסיר. אפילו שכל אחד מאיתנו יכול לגשת לדוכני מכירה "ישירות מהחקלאי לצרכן" הקרובים לביתו, ולגלות שהמחיר שם לא נמוך יותר אף שהם חוסכים את "פערי התיווך". השקר הזה השתרש כל כך חזק בשיח, שאין חומר הדברה שיכול להסיר אותו.
