ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק הציב השבוע יעד שאפתני למדינתו: להפוך לבירה הפיננסית־דיגיטלית העולמית וגם למרכז הבינה המלאכותית העולמית. זאת הייתה יכולה להיות מדינת ישראל, אבל בינתיים יש רושם שאנחנו יכולים אבל לא רוצים. זה נכון גם לתקופת ממשלת השינוי, ונכון גם עם הממשלה הנוכחית, שמתעקשת משום מה לא לתפוס הזדמנויות ולנהל אותן כדי להוביל לניצחון. אבל השעה דוחקת, וההזדמנויות חולפות מהר.
בימים האחרונים, קרן ההון סיכון אנדריסן־הורוביץ הכריזה על פתיחת נציגות בלונדון. זו לא כותרת קטנה, יש כאן סיפור ענק. הקרן מנהלת מיליארדי דולרים שהיא משקיעה בהון סיכון ובסטארטאפים, והיא אקטיבית מאוד בתחום הקריפטו. למה לונדון ולא תל־אביב או ירושלים? בגלל מנהיגות ממוקדת, וסביבה רגולטורית מתקדמת ויציבה. סונאק ממקד מאמצים להשגת היעד: המרכז הפיננסי־דיגיטלי העולמי יהיה בלונדון. סונאק גם מצהיר מעל כל במה שבריטניה אינה קטנה מכדי להיות המובילה העולמית ברגולציה של בינה מלאכותית. כבר יש פעילות אקדמית אינטנסיבית בתחום, ומרכז המחקר הבריטי דיפ מיינד, ממרכזי המחקר הראשונים והמתקדמים ביותר בתחום הבינה המלאכותית, נרכש בידי גוגל.
סביבה רגולטורית יציבה ואוהדת מושכת יזמים. סונאק ״מתנצל״ על כך שמדינתו קטנה יחסית, אבל הוא יודע מה שאנחנו צריכים לדעת: יש יתרון לקוטן כי אפשר בקלות לסנכרן גורמים רגולטוריים ופוליטיים, לזוז מהר ולנצח באופן יצירתי. על אחת כמה וכמה כשיש לך הרבה כישרונות בתחומים האלה, כמו שיש למדינת ישראל ולעם היהודי. הובלה בתחומים עתידניים יוצרת צמיחה כלכלית לשחקנים בשוק המקומי, מביאה לצמיחה כלכלית ומפרנסת צורכי ביטחון ותוכניות חברתיות.
כבר יותר משנתיים, רבים משדלים את ממשלת ישראל לבנות פה סביבה רגולטורית תומכת חדשנות בתחום הקריפטו. כמי שלקח חלק בניסיונות השכנוע, אני יכול להעיד שארגנו לשרים ולכלכלנים במשרד האוצר וברשות החדשנות (בממשלה הקודמת) "האקתון" שבו ילמדו את תחום הקריפטו. דיברנו עם המפקח על הבנקים, בנק ישראל ומי לא. עם פורום הקריפטו ניסחנו רגולציה בכל מיני תחומים הקשורים בתחום. הצגנו את ההזדמנות להיות מרכז פיננסי עולמי חדש, בעולם משתנה. לפעמים הרגשתי שכמו בפרשת השבוע הקודמת, חוששים אצלנו מהענקים שמטילים צל כבד במקום להיות חדורי תעוזה: "סר צילם מעליהם וה' איתנו, אל תיראום".
אנחנו יכולים להוביל את העולם, ובשביל זה אנחנו צריכים שהשרים וראש הממשלה יעבדו בזה וגם ייצרו סביבה רגולטורית יציבה ואוהדת. לכן הזמנו לפגישות עם שרים ורגולטורים את החברות המובילות בתחום, כדי שיקימו פה את המטות שלהן. רק לפני כמה שבועות חברה נוספת הגיעה לארץ לבחון את ההזדמנות. גם חברות מקומיות, ובהן אי־טורו ופיירבלוקס, וקרנות כמו קוליידר, עבדו לילות כימים כדי להסביר את האפשרות לפריצת דרך. אבל כולנו נתקלים בחוסר הבנה, בבלבול עמוק, בחשיבה מיושנת, בפיזור רשויות ובחוסר יכולת להתמקד במשימה. כל אלה לא נותנים להביא את הקדמה לכדי מימוש.
אותו הדבר קורה כבר יותר משנה בתחום הבינה המלאכותית. יש תוכנית לאומית, אבל היא לא מיושמת. בתור מי שהשתתף בדרבון שרי הממשלה להוביל את הרגולציה, גם שם אנחנו בפיגור. משיכת כישרונות? המצב צולע. בשבוע שעבר פורסמו גם כותרות מביכות על חברת החשמל שלא יודעת לספק חשמל לחברת אנבידיה, שרוצה לבנות פה מחשב־על, ויש עוד דוגמאות רבות.
גם בתחום הזה אנחנו בדרך לפספוס. ההתמקדות הניהולית דלה. ישראל יכולה להוביל בבינה מלאכותית, אבל הדבר דורש מיקוד. יש לבנות סביבה רגולטורית תומכת וברורה. יש להתייחס לכוח מחשוב כמשאב, ולפתח אותו. צריך גם לטפל בנושא החשמל. צריך להביא לפה חוקרים בהשקעה אדירה. נתוני הפתיחה קיימים, אבל אין ניהול. אין רצון להוביל. זאת תהיה בכייה לדורי דורות.
בראשית התפרצות הקורונה פניתי לראש הממשלה נתניהו והצעתי לו להפוך את הקורונה להזדמנות למשוך לארץ יהודים, יזמים ואנשי טכנולוגיה. אז הוא הפסיד לראש עיריית מיאמי פרנסיס סוארס. הפעם הממשלה מפסידה לראש ממשלת בריטניה רישי סונאק, שלוקח את ההובלה מול הדשדוש שלנו.
אצלנו רוצים לצייץ. אצלם רוצים לנצח. העולם לא מחכה לנו. כישראלי זה עצוב לי מאוד. אבל אני מקווה שזה לא מאוחר מדי. בינתיים הבריטים לוקחים את הכדור מאיתנו.
אבל צריך להביט קדימה, ואם רוצים בכל זאת לנצח בזירה הזו ובזירות אחרות דרוש מיקוד. חצי שנה בזבזנו על התכתשויות פנימיות שהציתו את הרשתות ואת הרחוב, לקחו את כל תשומת הלב הממשלתית והציבורית ולא ממש הועילו לאזרחי ישראל.
כל המצייצים עצמם לדעת על בינה מלאכותית: תפסיקו. תעצבו חזון. תיישמו תוכניות. תניחו אבני דרך. תשימו יעדים שבועיים ותשיגו אותם. אני חייב להודות שעל פניו נראה ששר האוצר הנוכחי (עם לא מספיק סנכרון) כן רוצה שדברים יקרו והוא מוכן להתחייב ליישומם, אבל ממשלת ישראל נלקחה כאמור בשבי של היעדר מיקוד.
אנחנו חייבים לבנות את ההזדמנות הזאת עבורנו ועבור עתיד ילדינו. אבל בינתיים, ההזדמנויות למשוך כישרונות, להחזיר ישראלים ויהודים מכל העולם הביתה, להפוך למקום הכי יצירתי בגלובוס, להוביל, לשגשג ולהנחיל ערכים – כל אלו אינם בראש סדר העדיפויות של ההנהגה שלנו, וזה פשוט עצוב.
מייקל אייזנברג הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן ההון סיכון ״אלף״ ומשקיע הון סיכון בתעשיית ההייטק בישראל ובארה"ב
