חסרי חוליות מסוכנים הרבה יותר מיריבים אידיאולוגיים

באופן תמוה, מאז ומעולם מתקיים פה יחס הפוך בין משקלו של כל קול בבחירות ללשכת עורכי הדין, ובין האדישות שבה רוב לובשי הגלימות מהמחנה הלאומי מתייחסים לאירוע. בבחירות האחרונות לכנסת, למשל, כל מצביע היה אחד מ־​4,436,365 אזרחים שמימשו את זכותם הדמוקרטית. לעומת זאת, אם אתה עורך דין, הקול שלך היה אחד מ־19,155 איש בלבד שהצביעו למועצה הארצית בבחירות האחרונות. בחישוב פשוט, קולו של כל עו"ד בבחירות שיתקיימו בשבוע הבא שקול ל־231 קולות בבחירות הכלליות.

אך למרות המתמטיקה הברורה, האדישות המפוהקת מנצחת פעם אחר פעם. רבים משוכני מגדלי הזכוכית לא טורחים לקלף את עצמם מספת העור, לרדת במעלית, לחצות את הרחוב ולממש את זכות ההצבעה שלהם. אין להם "לקוח" לחייב אותו על הדקות הללו. אז זהו, שיש לקוח. אנחנו.

וכאן, קוראים יקרים שאינם משפטנים, הרשו לי רגע לפנות לחבריי למקצוע: נכון, אנחנו עובדים קשה, קורסים תחת דד־ליינים להגשות ודיונים מתישים, ואין לנו הרבה זמן פנוי. אבל הבחירות הללו באמת מצדיקות את ההשקעה. המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין בוחרת שני נציגים לוועדה לבחירת שופטים, ובכך היא משפיעה באופן ישיר על הסוגיה הבוערת ביותר, שעליה נקרעה המדינה בחודשים האחרונים: פניה של מערכת המשפט.

אם אתם משפטנים התומכים ברפורמה המשפטית, ברור שתרצו להשפיע על זהות האנשים שבוחרים את השופטים. אבל גם אם אתם אמביוולנטיים – מעוניינים בגיוון מערכת המשפט אך מסתייגים מסעיפים שונים ברפורמה או מהדרך שבה היא קודמה – בחירה בסיעה ציונית עשויה לייתר את הצורך ברפורמה. אם סיעות מאזור החיוג של "ציונות משפטית" יזכו לרוב במועצה הארצית, אפשר יהיה לסדוק את המונוליטיות המחשבתית של בית המשפט העליון ולגוון אותו, גם בלי לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הקול שלכם חשוב, צאו להצביע.

כשאין לך בסיס ערכי, לא תוכל להוביל שינויים במערכת שבבסיסם אמירה ערכית. לא יקשיבו לך כשתדבר על הפרדת רשויות, ולא יתייחסו אליך כשתדבר על משילות

נכון, הבחירות הללו חשובות, אבל חשוב לא פחות לשמור על עמוד שדרה מוסרי. אחת הסיעות מהמחנה הלאומי ערכה סקר פנימי בקרב מצביעיה הפוטנציאליים, וגילתה ששני שלישים מהם מתכוונים להצביע לאפי נוה לראשות הלשכה. פחות מאהבת מי שהצטיין ב"הרמת נטל הראיה", ויותר מחשש מפני המועמד המוביל כרגע בסקרים, עמית בכר, התומך בפומבי בקולות הרדיקליים ביותר של מחנה המחאה.

זהו נתון מטריד, וזה הזמן להיזכר בהחלטת הפרקליטות על סגירת התיק הפלילי נגד נוה בפרשת "מין תמורת מינוי": "מהראיות עלה שנוה, בהיותו ראש לשכת עורכי הדין ובעל מעמד משמעותי ודומיננטי בבחירת שופטים, פעל באופן מהותי, במספר הזדמנויות, לקידום מינויה של כרייף, בהיותו בניגוד עניינים חריף נוכח הקשר האישי־אינטימי ביניהם", נאמר בהודעה.

ההחלטה שלא להעמיד את ראש הלשכה הפורש לדין נומקה כך: "לאחר התלבטות קשה, לאור השינוי בחומרת העבירה ועל רקע החומרה הרבה הכרוכה בחדירה שלא כדין לטלפון הסלולרי של אדם – סבר המשנה לפרקליט המדינה (מומי למברגר, י"י) שיהיה זה לא הוגן ולא נכון לעשות שימוש בראיות שמקורן בפגיעה קשה בפרטיותו ובזכויותיו של נוה, תוך הפרה לכאורה של החוק, ועל בסיסן להעמיד אותו לדין פלילי". נימוק תמוה נוכח העובדה שהשיקול הזה לא השפיע משום מה על החלטות רבות אחרות להגיש כתבי אישום שהתבססו על ראיות שהושגו תוך פגיעה קשה בפרטיות. למשל, חלק מתיקי ראש הממשלה.

בפרקליטות טענו עוד שלשם הוכחת עבירת השוחד צריך להוכיח שניתנה לאפי נוה "מתת", ושקיים קשר סיבתי בינה ובין "הפעולה של עובד הציבור במסגרת תפקידו". המתת אמורה להינתן "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של עובד הציבור. "אכן, יחסי מין יכולים להוות 'מתת' אשר ניתנת לעובד הציבור בעד תפקידו", התפתלו בפרקליטות. "במקרה זה ההחלטה להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע נסמכה על תשתית ראייתית המצביעה על קיומו של 'מניע מעורב'. כלומר, כרייף נפגשה עם נוה למפגש אינטימי גם מתוך רצון ומטרה שזה יסייע לה, ולא רק בשל יחסי הידידות והמשיכה בין השניים, ונוה היה מודע לכך".

פירוש רש"י: לכרייף הייתה גם הייתה מטרה אופורטוניסטית ברורה כאשר הציעה לנוה "להרים את נטל הראיה", אלא שלא הוכח שמינויה לשופטת היה המניע היחידי שלה לחלוק את יצועה עם ראש הלשכה. קשה להוכיח שלצד השיקול התועלתני המושחת לא התקיים בין השניים גם סתם "קשר מיני חברי", כפי שטענה כרייף בריאיון ל"עובדה". על פי הודעת הפרקליטות, למברגר סבר כי "קיומה של מערכת יחסים מעורבת" מטיל ספק ביכולתה של הפרקליטות להוכיח את יסודות עבירת השוחד ברמה של למעלה מכל ספק סביר.

הטיעון הזה, במחילה, לא מחזיק מים. הרי כל נותן או מקבל שוחד יכול לטעון שלצד הנימוק המושחת היה לו גם נימוק "כשר". מימנתי לימודי רפואה בחו"ל לבן של ראש העיר, יטען היזם, לא רק כדי שיאשר לי פרויקט פינוי־בינוי אלא גם כי אני באמת אוהב אותו. איך אפשר להפריך טענה כזו?

אבל זה לא הכול. בפרקליטות היו מספיק הוגנים להודות שלא מדובר כאן במקרה של "זכאי מחוסר ראיות", שכן היו די ראיות להוכחת עבירת מרמה והפרת אמונים של נוה. וכאן הבן שואל: הפרקליטות מגישה על ימין ועל שמאל כתבי אישום בעבירת הפרת אמונים. מה גרם לה לנטוף זיעה קרה דווקא בתיק הזה?

ולא רק אפי נוה יצא נקי מהסיפור ההוא, גם אתי כרייף, שעל מניעיה הפסולים כלל לא הייתה מחלוקת. שוחחתי על האירוע הזה עם שורה של משפטנים בכירים, ולכולם היה ברור שהתיק נסגר מסיבה אחרת לגמרי: הפרקליטות פחדה שאפי נוה ישלוף את תכולת הטלפון הנייד שלו בדיוני ההוכחות, ויפזר נשורת גרעינית שתפגע אנושות בגורמים בכירים ביותר, כולל בבית המשפט העליון. מי שעקב אחרי הפרסומים בדבר הקשר של כרייף עם חבר הוועדה לבחירת שופטים דאז משה כחלון, יכול להתחיל לעשות אחת ועוד אחת. פוטנציאל הנזק התדמיתי למערכת המשפט היה בלתי נסבל.

נוה הורשע לבסוף על סעיף מגוחך של יציאה מישראל וכניסה אליה שלא כחוק, אשר מותג בלוליינות כ"קבלת דבר במרמה". אבל הסיפור כאן הוא לא נוה אלא הימין. לא יכול להיות שהימין יכשיר שרימפס כדי לקושש כוח. אם המחנה הלאומי ישים מבטחו על משענת הקנה הרצוץ הזו, הוא גם ייחנק מערפיח העיר וגם יטבע עם הדגים.

ובכלל, חסרי החוליות מסוכנים יותר מיריבים אידיאולוגיים מהצד השני. בראש ובראשונה ברמה המהותית: כשאין לך בסיס ערכי, לא תוכל להוביל שינויים במערכת שבבסיסם אמירה ערכית על היחסים הראויים בין רשויות השלטון. לא יטו לך אוזניים כרויות כשתדבר על הפרדת רשויות, ולא ייקחו אותך ברצינות כשתדבר על משילות. שנית, ברמה התועלתנית: כשאתה כורת ברית עם אופורטוניסט, אתה תלוי בהצטלבות הרגעית של האינטרסים שלו. זוהי אהבה התלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה. שלישית, גם היא תועלתנית: מה שבאמת חשוב בבחירות הללו הוא המועצה הארצית. תפקיד היו"ר חשוב, אך לא קריטי. אם בכר ייבחר עם מועצה לעומתית, המועצה תעשה לו מה שאפי נוה עשה בזמנו לאפי ברזילי, כאשר הוא בודד אותו במעין "לשכה בתוך לשכה" ונטרל אותו מכוחו.

מופע של שלומיאליות

יש קשר ישיר בין האיום של האופוזיציה לפוצץ את השיחות בבית הנשיא בשל אי בחירת נציג קואליציה לוועדה, לבין המכתב שהוציאו ביום שלישי ראשי החברות הגדולות במשק, שבו איימו על הממשלה מפני "שינוי הנוהג" של בחירת נציג אופוזיציה לוועדה, אף שבג"ץ קבע שאין נוהג כזה. שניהם משקפים שיכרון כוח של מחנה המחאה. המחנה הזה כבר לא נלחם על "קווים אדומים" להצלת "הדמוקרטיה", אלא מנצל באופן ציני את המשבר כדי לזרוע כאוס משטרי.

הכישלון הזה איננו יתום. כשפוליטיקאי כה משופשף כמו נתניהו עושה כל כך הרבה שגיאות חמורות בניהול האירוע, כנראה שבסתר ליבו הוא לא רצה לנצח במערכה. אבל גם הפוליטיקה הטראמפית מוטת הקיטוב שנתניהו טיפח, שיחקה פה נגדו. טלי גוטליב כמשל.

במערכות הבחירות האחרונות נתניהו מקפיד לתמוך ולקדם מועמדים שונים לרשימת הליכוד, בתמהיל הכולל אנשי ביצוע עם רקורד מוכח מחד גיסא, לצד דמויות צבעוניות עם בולטות חריגה בפרמטרים כמו עוצמת דציבלים, גובה טמפרטורה, רמת אימפולסיביות, עוצמת תוקפנות, והכישרון למשוך תשומת לב עצומה בדליי קלוריות ריקות. עם השנים היחס בין הקבוצות משתנה, ומוטה יותר ויותר לטובת הקטגוריה השנייה.

דא עקא, האיש החכם הזה שוכח, פעם אחר פעם, שדמויות מהקטגוריה השנייה אינן מצטיינות במשחק קבוצתי. דופמין כולנו מקבלים בשפע, אבל כשאתה מציב רוטוויילר בחצר כדי שינשוך גנבים, אל תתפלא אם בוקר אחד הוא ינשוך אותך כשתבוא להאכיל אותו. ככה זה בטבע, כיוון שניתנה רשות למשחית להשחית, אינו מבחין תמיד בין צדיק לרשע.