המילון הפרוגרסיבי שמחק את האישה

שיח הזכויות והזהויות הפרוגרסיבי הוא דרישה לשנות סדרי בראשית. לשיטת מאמיניו, מותר האדם הוא מהביולוגיה שלו. אבל חסידי הפרוגרס מתקשים להגן בטיעון סדור על אמונתם. היעדר העקביות שלהם מספק למתבוננים מן הצד מידה לא מבוטלת של בידור, כשההגדרות קורסות לתוך עצמן.

אוניברסיטת ג'ונס הופקינס מפרסמת מאז 2015 "מילון להט"ב", שנועד "לקדם שיח מכיל לכל הזהויות האישיות האפשריות". מאז השקתו עבר המילון עדכונים רבים, ואחד מהם משך לאחרונה ביקורת ציבורית רבה עד כדי כך שהאוניברסיטה נאלצה להוריד את המילון כולו מאתר האינטרנט שלה. "לסבית", לפי המילון, היא "לא גבר" הנמשך רומנטית או מינית ל"לא גבר".

ההגדרה ממשיכה ומבהירה שבעבר התייחס המושג למשיכה בין נשים. אבל התעורר צורך להרחיב את המושג כך שיכלול גם מי שרואים בעצמם "לא בינאריים" – דהיינו, לא גבר ולא אישה. באותו המילון, אגב, "גיי" מוגדר כגבר שנמשך לגברים אחרים, ותו לא. הבחירה של כותבי המילון לפנות מקום לאחרים בהגדרה הנשית דווקא לא באמת מפתיעה. זהו חוק שימור התנע: כוח שדוחף כוחות אחרים יצליח להזיז את החלשים ממנו – ונשים חלשות מגברים.

למרבה השעשוע, מגדיר הזהויות המפורט למדי, אינו מכיל את ההגדרות הבסיסיות ל"גבר" ול"אישה". זו לא טעות: ההגדרה "אישה" גורמת צרות רבות לאחרונה למי שמבקשים לחתור תחת ההגדרות הביולוגיות של המגדר. כדי לפנות "מקום לכולם" בהגדרה "אישה", נמחקה המשמעות הבסיסית שלה. "אישה", אומרים המומחים למגדר, היא מי שמגדירה את עצמה כאישה.

למי שתוהה, "אישה" היא נקבת אדם בוגרת, כמו שלביאה היא נקבת אריה בוגרת ונאקה היא נקבת גמל. שבירת ההגדרה הזאת כדי "לפנות מקום" לדברים אחרים הותירה נשים בלי הגדרה לתופעה "אישה" המקורית. ההגדרות החדשות בלשון "המכילה" הן מעליבות: "מדממות", "מתרבות". בשם הרחבת המגדר "אישה" מעבר לתפקיד הביולוגי, התופעה הביולוגית "אישה" צומצמה לכדי תפקיד בלבד. גברים יגדירו לנו עכשיו מהי אישה ומהי נשיות.

בעבר, נשים היו "לא גבר", אלא כלי קיבול למאווייו ולרצונותיו של גבר – בדרך כלל אב או בעל. אבל אפילו אז, הייתה מילה שהגדירה את החוויה האנושית "אישה". עכשיו הגיע השיח למקום שמחייב אותי להדגיש שמדובר באמת בחוויה שונה ברמה הביולוגית הבסיסית – שונות שהאמהות המייסדות של התנועה הפמיניסטית נלחמו כדי לתת לה קול.

בין השאר הן לחמו למען הגנות לנשים בחברה המעורבת. כך, הישגים בספורט נמדדים בנפרד – כי לכולנו ברור ש"זה לא כוחות". אנחנו מפרידים שירותים, מלתחות, מרחבי לינה ואפילו אירועים ציבוריים (כשבג"ץ מרשה), כי אנחנו מבינים שחלק מההבדל הביולוגי הוא שקל לגברים "לדחוף" את הנשים. אנחנו המגדר שלא תמיד מסוגל לנסות בכלל לדחוף בחזרה. אחת הדרכים לאפשר לנו נוכחות במרחב הציבורי היא לייצר מרחבים שבהם גברים לא דוחפים או נוכחים.

חברה תרבותית בונה לעצמה מנגנונים שמגבילים את השימוש בכוח כדי לאפשר גם לחברים פגיעים וחלשים יותר לפרוח. זהו ההיגיון המסדר הבסיסי של שיח הזהויות החדש.

אבל השיח הזה, שמפריד את המין הביולוגי מהמגדר "החברתי", לא רק חוטא לאמת, אלא גם – כפי שגילו הקומיסרים בג'ונס הופקינס – חוטא למטרתו. המציאות הביולוגית של נשים מייצרת את הצורך במרחבים נפרדים. אבל ההגדרות החברתיות החדשות מאפשרות לשחקנים חזקים מאיתנו לחדור את ההגנות הללו עד שבלי לשים לב בכלל, נשים פשוט נמחקות מהמילון.

נגה ארבל היא חוקרת מדיניות ועמדות בינלאומיות, מרצה לרטוריקה ושכנוע