בכנס אילת לעיתונות זכיתי השבוע לשמוע גם מאנשי שמאל גינויים לביקורת הגוברת משמאל על חברי הכנסת דוד ביטן ודוד אמסלם. הם טענו שנודף ממנה ניחוח גזעני. לכן אשתדל לנסח כאן את ביקורתי שלי על השניים באופן תקין פוליטית, חף מכל נימה עדתית: דוד ביטן ודוד אמסלם מורידים את הליכוד ביגון שאולה. הם קברניה החרוצים ביותר של ממשלת הימין הנוכחית. שום נאום של אבי גבאי, ריאיון של יאיר לפיד או ציוץ של אהוד ברק אינם מזיקים לה ולימין כמו שני החברים האנרגטיים הללו, נאמניו של ראש הממשלה. מירב כישרונם התקשורתי מושקע בהשמדה עצמית.
כבר כמה חודשים אפשר לשמוע בבירור את הלמות פטישיהם על מסמרי ארון המתים של שלטון הימין. לפעמים נדמה ששניהם קמים בבוקר ושואלים עצמם מה אפשר לעשות היום כדי לשרת את הדימוי הכוחני של הליכוד. הם לא מחמיצים שום הזדמנות להשניא אותו עוד יותר על האופוזיציה, להתקוטט עם השותפים הקואליציוניים, ולעקור מהם את שאריות החשק להמשך שיתוף הפעולה. כמעט לא חולף שבוע בלי שיצמידו אקדח לרקת הקואליציה שהם עצמם עומדים בראשה, במאמץ לכפות את רצונם על כל אגפיה.
לפעמים זה אפילו לא רצון, זו סתם גחמה. אמסלם וביטן כנראה נהנים מהאופן שבו הם יכולים להלך אימים על סביבתם, ושולפים את האקדח שוב ושוב, אם צריך או לא צריך.
את חוק ההמלצות, למשל, לא צריך. הוא לא יחלץ את נתניהו מלפיתת חוקרי המשטרה, ובעיקר יקומם נגדו את מערכת המשפט ויתדלק את להבות התקשורת סביבו. אמנם יש בו היגיון מוסרי מסוים, כי הוא נועד לקצץ את תהליך הרחבת הסמכויות העצמיות של המשטרה בתיקי אח"מים, אבל לנתניהו עצמו הוא כבר לא יעזור, רק יזיק. עם ישראל מבין שהחוק נתפר לפי מידותיו של ראש הממשלה, ותגובתו הטבעית לכך נעה בין מבוכה לשאט נפש.
חוקים לא נועדו לפתור את בעיותיו האישיות של בכיר המחוקקים. כשבכיר המחוקקים בכל זאת שולח את שני נאמניו לחוקק חוקים שכאלה, הוא כורת את כסאו במו ידיו וידיהם. קשה מאוד להבין למה הוא עושה את זה. האם אלוף הסקרים אינו רואה את הסקרים האחרונים? האם הוא לא תופס שחוק ההמלצות נתפס בציבור כחוק מושחת ומקצר את תוחלת החיים הפוליטית שלו? איך זה שלא הפיק לקחים מהכישלון החרוץ של הצעת החוק הצרפתי?
דווקא השבוע הסתמן שיפור מה במצבו המשפטי של ראש הממשלה. מקורות מוסמכים שונים אישרו שהתעוררו קשיים בגיבוש הראיות לעסקת שוחד בתיק המתנות, התיק הכי בעייתי שלו כרגע. פרקליט המדינה שב והבהיר שנתניהו אינו חשוד בפרשת הצוללות. במקום לשאוב מכך עידוד ולהתאזר בסבלנות עד להשלמת פועלן של טחנות הצדק, נתניהו המשיך לקדם ללא לאות את חוק ההמלצות.
שני הדווידים שלו השפילו ביום שני קשות את שר האוצר שלו כחלון, כשאיימו עליו בפירוק הממשלה אם לא יתמוך בחוק. גם בכירי קואליציה נוספים נאנסו להרים ידם בעד החוק הבעייתי, ובכללם אנשי ליכוד. הם חוששים שהחוק עלול לעלות לימין באובדן השלטון, אבל אין להם כוח להתקומם. דוד אמסלם, ובעיקר דוד ביטן, מצעידים את כולם בגאון אל פי התהום.
