התחזקות השקל במהלך השבוע האחרון והעליות בבורסה הישראלית, אחרי חולשה ממושכת על רקע התבהלה הכלכלית שיצר השמאל, הן הזדמנות לעצור לרגע ולבחון את הנזקים שנגרמו לציבור הישראלי. מובילי המאבק ברפורמה המשפטית, שנועדה לחזק את הדמוקרטיה בישראל, איבדו גבולות עם האלימות המשתוללת, הקריאות לסירוב פקודה ואף עידוד לשימוש בנשק. אך לצד האלימות הפיזית, הייתה כאן לא פחות גם אלימות כלכלית. בחודשים האחרונים ניסו חלק מגורמי המחאה לחבל בכלכלת ישראל ככל יכולתם, והפגיעה הזו מגיעה לכיס של משקי הבית.
כזכור, לחצים אדירים הופעלו על משקיעים זרים ועל גופים כלכליים בכירים ברחבי העולם שלא להשקיע בישראל, זאת במקביל לעידוד הוצאת כספים מהמדינה. אחרים ראו את התלהטות הרוחות, את שלל הפרסומים השקריים על "החרבת הדמוקרטיה" ואת אלימות המפגינים ברחובות, והעדיפו להסיט את השקעותיהם למדינות אחרות. בעקבות זאת השקל נחלש והדולר התחזק, כאשר חלק ממובילי המחאה האלימה גרפו רווחים מהיחלשות השקל והתחזקות הדולר.
אם לא די באינפלציה, שקיימת כאן בדומה לעולם, היחלשות השקל חיזקה וניפחה אותה, והיא גרמה גם לבנק ישראל להעלות את הריבית עוד ולייקר לנו את המשכנתא. את המחיר משלמת כל משפחה בישראל. תוצאות ה"מאבק" של המפגינים מכות בכיסם של משקי הבית (זאת בלי קשר ולצד אחריותה וחובתה של הממשלה להילחם באינפלציה).
האלימות הגוברת של חלקים בשמאל תחת מעטה של "מחאה", אינה שונה משיטות העבודה של ה־BDS ושאר חורשי רעתה של ישראל. היטיב להגדיר זאת קלמן ליבסקינד בטורו האחרון. השמאל הקיצוני צועק דמוקרטיה, אבל נלחם בזכות להשמיע דעה שאינה זהה לשלו. בדרך הוא שורף בברוטליות כל מה שאפשר, תחת הנהגתם של בכירי צבא וממשל לשעבר ומנהיגי האופוזיציה שאיבדו את המצפן והמוסר, ובעידודה של תקשורת מלטפת וחסרת יושרה ומקצועיות.
בלהט שנאתם לרפורמה המשפטית, חלק מה"מומחים" בעיתונות הכלכלית שנתנו עצות והמלצות, שכחו כללים בסיסיים של אחריות
אבל הנזק למשקי הבית לא מסתכם רק בתוצאות המלחמה של מפגיני קפלן נגד כלכלת ישראל. העיתונים הכלכליים, שמזמן הפכו לעיתוני תעמולה, עודדו את הציבור להעביר כספים מעבר לים. הם הסבירו מדוע כדאי להמיר את השקלים לדולרים, לפתוח חשבון בנק בחו"ל ולהעביר לשם כסף, ואפילו פרסמו מדריכים כיצד לעשות זאת. על רקע דעיכתה של מחאת השמאל (אם כי היא נעשית אלימה יותר ויותר), מוכח שהמשק איתן והנתונים הכלכליים בסך הכול טובים. בימים האחרונים יחסי השקל־דולר חוזרים לנורמליות, ואלו שנענו לעצות האחיתופל של האנרכיסטים מגלים שהפסידו כסף רב.
ככלל, פיזור השקעות הוא מהלך נכון, בהתאם למאפיינים הייחודיים של כל משקיע. הגיוני שחלק מסוים מהאחזקות יהיה בדולרים, אבל אין שום היגיון להמיר את רוב או כל נכסיך למט"ח כאשר אתה חי ופועל בישראל. הסיכון גדול, והדולר עלול לרדת אל מול השקל בדיוק כפי שהוא עולה. אם תביטו ביחסי השקל־דולר בשנים האחרונות תראו תנודתיות גדולה, על רקע משברים אמיתיים שהתרחשו. היחסים בין המטבעות נובעים ממכלול של אירועים ותהליכים, מקומיים וגלובליים.
בלהט שנאתם לרפורמה המשפטית ולמוביליה, חלק מה"מומחים" בעיתונות הכלכלית שנתנו עצות, המלצות, הוראות והדרכות, שכחו כללים בסיסיים של אחריות, זהירות וחובת אמון לציבור ולמשקיעים. הדבר מחייב התערבות וחקירה מעמיקה של הרגולטורים: האם בוצעו עבירות מצד מי שעודדו פתיחת חשבונות בחו"ל והעברת כספים, וגרמו נזק? האם ישנם גופי השקעות או גופים מוסדיים שפעלו בעקבות "המלצות" כאלו ואחרות ולחצים שהופעלו עליהם? האם היו ספקולנטים שספסרו ביחסי הדולר־שקל? אולי יש כאן אפילו עילה לתביעה משפטית כנגד מי שהוליך שולל או פעל ממניעים פוליטיים ולא עסקיים, וגרם לציבור נזק.
