במהלך הדיון השבוע בבג"ץ על החוק (הבעייתי) לפיצול תאגיד השידור הציבורי, טען נציג התאגיד עו"ד דורי קלגסבלד כי הוא פוגע בזכות הביטוי הפוליטי של התאגיד ושל העיתונאים שעובדים בו. כשניסיתי להבין מנין שאב הפרקליט את תעצומות הטענה המוזרה, שלעובדי רשות השידור יש כביכול זכות ביטוי פוליטי במסגרת עבודתם, התברר לי שהיא מעוגנת בקוד האתי הטרי של התאגיד. לפני שבועיים הוא החליף את מסמך נקדי הישן והמצוין, שקבע כי "היכולת להביא חדשות בצורה אובייקטיבית וניטרלית היא מסגולותיו המקצועיות ההכרחיות של עובד החדשות ברשות (השידור). על העובד להימנע מלהביע את השקפותיו האישיות בנושאים שהוא מסקר, עורך ומביא".
בקוד הטרי כתובים דברים הפוכים כמעט. מחבריו מציינים בו כי "המונח 'אובייקטיביות' אינו מופיע בקוד זה ולא בכדי. הניסיון להציג את התקשורת כמתווך נטול הטיות (כולל אידאולוגיות) הוא ניסיון כושל מיסודו… לפיכך, בחרנו במונחים יושרה, שקיפות, הוגנות, דיוק, מגוון ואיזון, מתוך הבנה כי הקפדה עליהם בתאגיד שתכליתו לשרת את הציבור, תחזק את אמון הציבור, שהוא תנאי יסוד לקיומו של שידור ציבורי".
ובכן, כחלק (אמנם זעום מאוד) מאותו ציבור שהתאגיד נועד לשרת, אני מצהיר בזאת שקוד האתיקה של תאגיד השידור אינו מחזק את אמוני בו אלא מחליש אותו. גם אם כל עובדיו הם בעלי יושרה עילאית וכישורי שקיפות מיטביים, אין להם מנדט לבטא בשידור את דעותיהם הפוליטיות הפרטיות, מפני שהם לא מועסקים בכלי תקשורת פרטי, הם מועסקים אצל כולנו. כל עוד הם משדרים באולפן ממשלתי, הם אמורים לתת דרור לזכות הביטוי הפוליטי של הציבור על כל גווניו, לא לדעותיהם הפרטיות. אין להם זכות ביטוי פוליטי משלהם, יש להם חובת שתיקה.
כשהם בכל זאת מתבטאים פוליטית בשידור, הם מועלים בתפקידם. אמנם כך מקובל כבר שנים רבות בשידור הציבורי, אבל גם הטרדות מיניות היו מקובלות הרבה שנים, והיום כולם מבינים שזה לא בסדר. עיתונאי רשות השידור ז"ל וגל"צ התעקשו להשתמש במיקרופון כאביזר להפצת השקפותיהם, תוך כדי צפצוף על החוק ועל מסמך נקדי, והשערורייה הרב־דורית הזו זוכה כעת לצידוק רשמי. קברניטי התאגיד החדש קיבעו אותה בקוד אתיקה חדש. אילו היה לי כוח, זמן ואמון באובייקטיביות של השופטים, הייתי עותר נגדו לבג"ץ.
