על המדרגות הנעות בקניון הדר בירושלים סיננה לעברי אישה: "מה זה הסמרטוט שיש לך על הראש?". אני ירדתי במדרגות, היא עלתה וחשבתי שלא שמעתי טוב, אבל אחר כך בתום הקניות כשאני עמוסת שקיות ראיתי אותה שוב. היא הסתכלה עליי ואמרה באופן שלא משתמע לשתי פנים: "איכס!". ככה ישר בפרצוף. איכס. כאילו יש לי על הראש עכבר מת. אבולוציית הרגשות הייתה כזאת: נעלבתי, אחר כך תהיתי אם היא אמרה את זה גם לנשים הערביות שמאכלסות את קניון הדר והחזרתי לעצמי את העליונות שמייצרות מחשבות אינטלקטואליות, אחר כך זלזלתי בה בתוכי וחשבתי שכנראה היא קצת משוגעת. כל זה היה בשנה שעברה.
'שנה שעברה' במושגים של הרפורמה המשפטית זה עידן אחר ומה ששנה שעברה היה מופע יחיד ואקראי נראה עכשיו כתחילתה של תופעה. יותר ויותר נשים מספרות שצעקו עליהן ברחוב בשל כיסוי הראש, קרי-"הסמרטוט", שעל ראשן. נשים דתיות או חרדיות שבגלל סימני ההיכר שמסגירים את השתייכותן הדתית הואשמו בתור אלו שבגללן הדמוקרטיה והמדינה הולכים לאבדון. אגב, אלו תמיד נשים שמעירות לנשים אחרות. גברים בכל זאת אולי עוד מתביישים או מפחדים שיואשמו ב'מי טו' שעושה עבודה יפה.
פעם בימי רצח רבין צעדתי ברחוב אוסישקין בירושלים, אני והחצאית מטאטאת הרחובות שלי, פעם זה היה הסמל לבחורה דתייה ואיש מבוגר צעק עליי ממרפסת הגרניום שלו: "את, את רצחת את רבין". ככה זה היה.
עכשיו יש קאמבק מוזר לימי רצח רבין. 'רצח הדמוקרטיה' לשיטת חלק ממתנגדי הרפורמה, התיר את הרסן וסוסים משתוללים מותר להם לצאת מהאורוות. כל מה שאנשים חשבו בינם לבין עצמם או מקסימום פטפטו בשיחות סלון בין חבריהם למפלגה נהיה הקאה ברשות הרבים. במקרה הזה – להעיר, שלא לומר לתקוף נשים בגין כיסוי הראש שלהן, ברשות הרבות.
אני מבינה את הפחד להיות מיעוט דמוגרפי, מיעוט אלקטורלי, אולי אפילו מיעוט תרבותי (למרות שבקצב הורדת כיסויי הראש לא נראה לי שיש מה לפחד שהתרבות שלנו הולכת למקום שמרני מדי). יחד עם זאת, אסור שהפחד יהיה מנוע מרכזי בהתנהגות של א.נשים ברחוב מול כיסוי ראש אקראי, אי אפשר לתת לפחד להשפריץ בריונות.
אני גם לא רוצה לשים את כל המשקל על הפחד כי אף אחד לא אוהב שאומרים לו שהוא מונע מפחד. אנחנו רוצים לחשוב שאנחנו מונעים מדברים נעלים יותר מאשר אינסטינקט בסיסי. אני רוצה לכבד את זה ולחשוב שאנשים לא מפחדים מיותר מדי דת במרחב הציבורי, הם פשוט לא רוצים את המרחב שלהם ככה. הם רוצים מרחב דומה להם. כל מה ששונה ולא מוכר- מאיים על זהותם.
אני מבינה אבל זוכרת שככה זה בארץ ישראל. יש חילונים, יש דתיים, יש חרדים, יש ערבים, יש אפילו מלא באמצע בזהות לא בינארית. ומי שהיה רוצה שקבוצה כזאת או אחרת תעלם- צריך לנשום עמוק מאוד. כי כולם פה כדי להישאר ואף אחד לא הולך לשום מקום.
אולי אם נתעלה על עצמינו נוכל אפילו להבין שיש לנו מה לתת אחד לשני, וגם אם לא, פשוט לקבל את זה שככה זה כאן ב'קיבוץ גלויות' שלמרות ההתחממות הגלובלית לא נמס לגמרי לתוך כור ההיתוך.
ואם צועקים עלייך ברחוב תזכרי שמי שתוקף אותך ברחוב, איך אומרת ימימה? "זה שלו". בן אדם שקול לא צועק ברחוב על מישהו זר. וכמו שאמר מאיר אריאל- אדם צועק את שחסר לו. בסוף מי שתוקף יוצא.ת מכוער מאוד, אפילו יותר מכוער מסמרטוט על הראש.
