העובדה שתלמידי התיכונים מסיימים מסיימים את שנת הלימודים, ולא מקבלים תעודות בגלל עיצומי ארגון המורים פוגעת במעמד המורה, פוגעת בתלמידים ומעידה כאלף עדים על השפל שבו נמצאת מערכת החינוך – הודות לארגוני המורים.
כבר מספר חודשים שארגון המורים נמצא בעיצומים מאחר ופג תוקפו של הסכם השכר שנחתם אחת לתקופה עם משרד האוצר. מילים רבות נכתבו ונאמרו על המשא ומתן, על אוזלת היד של שרי ומשרדי החינוך והאוצר, הקודמים והנוכחיים בטיפול בצרה הזאת. אך כעת, משהגענו לנקודת הרתיחה הזמנית, עד לשביתה הצפויה בפתיחת שנת הלימודים, הגיעה העת לומר את הדברים בצורה ברורה – הפגיעה בתלמידים איננה לגיטימית. לא מצד הפעולה עצמה ולא בשל המטרות שהיא מנסה להשיג.
מצד המטרות, משרד האוצר פרסם בהצעתו האחרונה את הנקודות העיקריות שברצונו לקדם.
ההצעה מגמישה במידה ניכרת את אופן ההעסקה והתגמול של המורים ועל כן יש בה כדי בשורה של ממש למערכת החינוך בכלל ולמורים בפרט. הצעה זו תצמצם פרישת מורים ותעודד כוח אדם איכותי להיכנס למערכת החינוך. בין עיקרי ההצעה נכללים: (1) העלאת שכר לכלל המורים תוך תִעדוף ניכר של משאבי ההסכם לטובת המורה המתחיל. (2) יצירת רצפה שקלית לגמול חינוך ותפקידים נבחרים והגדלתו במידה נכבדת. (3) הוספת גמולים גמישים למנהלים לטובת עידוד מצוינות ומשיכת כוח אדם איכותי שמתחשב בשאלות של היצע וביקוש. (4) העלאת שכר המנהלים ומעבר להעסקה באמצעות חוזים אישיים. (5) הגדלת אחוז המשרה באמצעות אפשרות המרת גמולי בגרות לשכר במקום שעות; (6) הגמשת הליך הפיטורין. (7) אפשרות לחוזים אישיים, הגדלת גמול ייעוץ, חינוך מיוחד ועוד.
רן ארז, כמובן, התנגד התנגד להצעות באופן מוחלט. אך לפני כן, אציין שגם ההצעה הזאת איננה מושלמת. כדי לעודד מצוינות בקרב מורים, כדי למשוך את עילית הסטודנטים למקצוע החינוך וכדי למנוע נשירה בצורה טובה יותר – ראוי להפוך את כל גמולי התפקיד הקיימים לשקליים וכן להגדיל את הסכום הגמיש שיוקצה למנהלים לכדי סכום משמעותי. הדבר עשוי גם לתמרץ מורים ותיקים, איכותיים ובעלי ניסיון לבצע תפקידים אלה. כדי להקל על עומס העבודה, להפוך את שגרת העבודה לראויה ולמנוע קשיים למורים המלמדים בבתי ספר שש־שנתיים – ראוי להפוך את ימי ההצהרה לימי חופשה גמישים, להגדיל את מכסתם ולהתאים את מבנה לוח החופשות להסכם השכר שנחתם עם הסתדרות המורים.
ורן ארז? הוא עדיין דורש תוספת אחוזית אך נמנע מלפרט את תוספות השכר הנגזרות מכך לכל אורך הוותק. הוא טוען שמורה אשר ירוויח יותר יהיה טוב יותר ובכך מתעלם משאלת הקשר לאיכות המורה ומתעלם משאר המצוקות של עובדי ההוראה. הוא מתנגד לקיצור הליך הפיטורין, חוזים אישיים וכל הגדלה אחרת של אוטונומיה למנהלים שתייעל את אופן העסקה המורים.
מצד הפעולה עצמה, גם לו יצויר שהמטרות ראויות ואם נתעלם מהעובדה המבחילה שנעשה כאן שימוש במורים על מנת לפגוע בתלמידים כדי לייצר מנוף לחץ על משרדי החינוך והאוצר, המנגנון שמאפשר זאת איננו מוסרי. כאשר המערכת ציבורית לחלוטין, כל המורים ללא חופש ייצוגי וההורים כמעט שאינם יכולים לבחור את בתי הספר של ילדיהם, אין מקום לשביתה או עיצומים מהסוג הזה.
בפועל, המורים לא עושים את תפקידם ועל כן הם לא ראויים להיות מורים. לא מבחינת המוסר ולא מבחינת ביצוע עבודתם. בעולם מתוקן, עם כל הכאב והצער, מורה שלא מגיש ציונים לתעודה בסוף השנה צריך להיות מפוטר. העובדה שאפשר לנקוט בכאלה עיצומים ללא השלכות כלל, מהווה פגיעה ציבורית במעמד המורים, בחסות הארגון שמייצג אותם. חבל.
לצערי הרב שר האוצר טרם התבטא בנושא ושר החינוך חסר יכולת ממשית להשפיע על המשא ומתן. ראש הממשלה ובכירי המערכת הפוליטית עסוקים בדברים אחרים, חשובים ככל שיהיו, אך מזניחים את התלמידים שמסיימים שנה, חלקם מסיימים 12 שנים, ללא מענה מיטבי ואיכותי מהמורים שלהם.
כולי תקווה, אף שהיא ככל הנראה לא תתגשם, שבמהלך החודשיים הקרובים נראה שינוי ביחס למשא ומתן וכלל הגורמים יתכנסו על מנת ששנת הלימודים תפתח במועדה ולמורים יהיה הסכם שכר איכותי ויעיל.
