הפעולה האחרונה שבוצעה במרחבי ג'נין, במהלכה נפגעו מספר לוחמים וכן נדרש חילוץ ארוך תחת אש, מחייבת בחינה מחודשת בהקשר פעילות כוחות הביטחון במרחב. המצב לו אנו עדים מצביע על דפוס פעולה מתמשך ומתעצם של אירועים חמורים תחת אש, אשר מחד מדגישים את עליית המדרגה בדפוסי הפעולה של האויב, ומנגד את הוואקום שנוצר בעקבות הנסיגה מצפון השומרון ב-2005.
כוחות מג"ב שפעלו אמש בג'נין נתקלו בזירה מורכבת של מטענים ואש – ואולי אף מארב מתוכנן של המחבלים – אשר הוביל להסתבכות הפעולה, שיכולה הייתה די בקלות להידרדר לאירוע רב נפגעים בקרב כוחות צה"ל. עד לא מזמן הם נכנסו למרחבים האלו לפעילויות מעצרים תחת אש ספוראדית לכל היותר. הכניסה הקרקעית האחרונה, בה נפגעו 7 לוחמים עליהם הופעלו מטענים רבי עוצמה, מזכירה לנו אירועים אותם חווינו במהלך הפעילויות הקרקעיות לפני מבצע "חומת מגן".
אין זה סוד שמרחב ג'נין, ממנו בוצעה "ההתנתקות" בשנת 2005, הפך לזירת טרור מתעצמת, הן באיומים השוטפים במרחב והן מול כוחות צה"ל הנכנסים לבצע מעצרי מבוקשים. כוחות האויב הפכו למאורגנים יותר, מסוכנים יותר, וההגעה למצב של קרב חילוץ בסיוע מסוקי קרב לא נראה בסביבה הזו זמן רב. זה לא אירוע מקרי ולא נקודתי – זו מערכה שהולכת ומתדרדרת, אשר אנו עשויים לשלם בגינה מחירים יקרים. האירועים האלו מהווים לבטח השראה עבור האויב, והמצב הזה דורש הערכה מחודשת לגבי דפוס הפעולה של צה"ל וכוחות הביטחון.
כרגיל במחוזותינו, כל מרחב ממנו נסוגים כוחות צה"ל הופך ל"ביצת טרור" מבעבעת, המשליכה על כל הסביבה. תוסיפו לכך את היחלשותו של אבו מאזן, והרשות הפלסטינית, ותקבלו חזרה של ממש לימים ההם, של תחילת שנות ה-2000, בהם הופעלו מטענים רבי עוצמה כלפי השריון והנגמ"שים של צה"ל ברצועת עזה. המצב הזה, בו המחבלים כמעט משמידים רכב קרבי משוריין ובתוכו לוחמים – הינו סכנה מוחשית להמשך הפעילות הזו, ונדרשת התארגנות מסוג אחר.
בפני צה"ל 3 אפשרויות פעולה: כניסות קרקעיות עם יותר עוצמה למבצעים הנקודתיים הללו, הפעלה של יכולות אוויריות שלרוב נמנעים מהן בפעולות באיו"ש, ומבצע קרקעי רחב היקף שיחזיר את יכולת התמרון למרחב.
מכל אפשרויות הפעולה שעל הפרק, אנו מתקרבים במהירות לאפשרות השלישית – כניסה קרקעית משמעותית בסדר כוחות גדול כדי לפרק את תשתיות הטרור בג'נין, להקריס את הזרוע הצבאית הפעולת שם ולהחזיר את מצב לשליטה מבצעית ומודיעינית, בדומה למה שהתרחש בתקופת מבצע "חומת מגן". חשוב גם להדגיש כי המשך הפעילות בדפוס הפעולה הנוכחי מזמן לטרור תמונות ניצחון של כלי צה"ל הנפגעים – תמונות שיהדהדו ברשתות ובתקשורת ויעניקו לטרור תמריץ של ממש בכל זירות הפעולה סביבנו.
אין אפשרות להימנע מכניסות קרקעיות למעצרי מבוקשים – הדפוס הזה המכונה "כיסוח דשא" הוא רע הכרחי לשימור הביטחון במרחב, הן עבור התושבים, והן כלפי העוברים בצירי התנועה. ההיתקלות החמורה הבאה היא עניין של ימים ספורים ואין אנו יכולים להרשות לעצמנו להפגין חולשה כלפי התופעה המתעצמת הזו. ככל שג'נין היא מרחב מורכב לפעולה, עדיין פעולה קרקעית – נרחבת ככל שתהייה – תתמקד בעיר וסביבותיה. זהו מבצע בסדר כוחות שאינו ענק, אך הוא גדול מספיק כדי להכריע כאמור את זרוע הטרור שהתפתחה שם. פעולה קרקעית מסוג זה תהווה גם תמרור אזהרה מרתיע לזירות האחרות במרחב ובסביבותינו. זהו מבצע בסדר גודל חטיבתי שניכר כי הגיעה השעה לקיימו.
החלופות האחרות הן חלשות מידי ומזמנות לאויב יכולת להתמודד עם פחות כוחות ועוצמה פחות קטלנית של צה"ל. וכידוע בסביבותנו, הבעיות מהסוג הזה אינן נוטות לדעוך – נהפוך הוא – הן הולכות ומחמירות בסדרי הגודל שלהן. ככל שיעבור הזמן סדר הכוחות שיידרש למבצע כזה יילך ויגדל, כמו גם המחירים שנידרש לשלם.
הכותב הוא מפקד חטיבת שריון לשעבר בצה"ל
