אני לא מחדש הרבה בדרישה ליציאה למבצע לחיסול הטרור בצפון השומרון. כעת הדבר מתחיל להתבהר גם בדרגים המדיניים, התקשורתיים והביטחוניים, הדחיינים, המזניחים, הפייסנים ועושי דברם של האמריקנים.
להלן כמה עובדות שהיו אמורות להוביל לתובנה הזו כבר לפני שנה וחצי, וכן אדון בדבר שמעולם לא היה מקובל במדינת ישראל – "מטרות מלחמה".
האינתיפאדה הראשונה פרצה ב-1987, 20 שנה אחרי מלחמת ששת הימים, ונוהלה בידי הדור שנולד אחריה ולא חווה את הטראומה של התבוסה הערבית בה. ישראל תרמה לאבדן הרתעתה בכמה דרכים: עסקת ג'יבריל שבו קרסה ושחררה לרחובות 1150 מחבלים, המטכ"ל של הטרור, תמורת 3 שבויים, וכן היסוס במלחמה בטרור שהורגש היטב בשטח ושיאו היה בעצירה באמצע של מבצע מעצרים במחנה פליטים בלאטה בשכם עקב מהומות.
הצוות שהיה אמור לעמוד נגד הטרור היה דיפ סטייט שמאלני אוהד הנרטיב הפלשתיני: אלוף פיקוד המרכז – עמרם מצנע, אלוף פיקוד הדרום – מתן וילנאי, ראש השב"כ – יעקב פרי, ראש המנהל האזרחי – אפרים סנה. כולם הגיעו בהמשך למפלגות השמאל. שר החוץ היה שמעון פרס, שסובב על האצבע הקטנה, כהרגלו, את שר הביטחון בממשלת האחדות הלאומית דאז, יצחק רבין. לא פלא שהצוות הזה רצה שלא לנצח, והצליח בכך. אי דיכוי האינתיפאדה הראשונה הוביל לאוסלו, שנוהל בערך בידי אותם אנשים ודומיהם.
אוסלו התפוצץ בפרצוף בגל טרור אדיר בשנת 2000, ורק במרץ 2002, אחרי 131 נרצחים בחודש אחד, ואחרי קרוב ל-1000 הרוגים, הואיל בטובו הממסד הישראלי לצאת למבצע לשבירת הטרור – "חומת מגן".חומת מגן גרמה לטראומה בחברה הערבית. מאז צה"ל תיחזק אותה באמצעות ביצוע מעצרים קבועים לצורך "כיסוח הדשא", שלא יהפוך למפלצת.
20 שנה אחרי חומת מגן קם ביו"ש דור ערבי שלא חווה את הטראומה, ובמקום לתחזק את ההרתעה, עצר בני גנץ, כשר ביטחון בממשלת בנט, את המעצרים במקומות המסוכנים ביותר, שכם וג'נין, החל מאוגוסט 2021. מדוע הוא עשה זאת? כנראה כהיענות לדרישה אמריקנית מתוך גישה לתת לערבים בצפון השומרון "אוטונומיה", שלא יראו יהודים מול העיניים במרחב, וזה אמור היה להרגיע אותם. מי שביטא בפירוש את אותה גישה היה גדי אייזנקוט בראיון בינואר 2022.
כחלק מאותה גישה פייסנית הזניח צה"ל בכוונה את הטיפול בפרצות בגדר והרשה מצב של מעבר חופשי דרכה אל תוך הקו הירוק. מי שלא חי באשליות אמריקניות ולא בזבז את הזמן הייתה אירן שבנתה "גדודים" בצפון השומרון, חימשה ומימנה אותם, ארגנה אותם ולימדה אותם את כל תורות הלחימה. החל ממרץ 2022 התבררו תוצאות ההיגיון המשותף לממסד הביטחוני ולאמריקנים, בשורת הפיגועים בדיזנגוף, אלעד ובני ברק, שכולם הגיעו מצפון השומרון.
כרגיל, הממסד הביטחוני מבין שאסור להתנגש בקיר, רק אחרי שהתנגש והתרסק. אחרי הגל הזה סגרו את הגדר וחידשו את מעצרי "כיסוח הדשא", אך כעת עם שם תקשורתי ממותג: "שובר גלים". אלא שההזנחה של חצי השנה יצרה ג'ונגל במקום דשא, וג'ונגל לא יכול להיות מטופל ע"י מכסחת דשא.כעת כל כניסה הפכה למלחמה דומה לעזה. אבל בכל זאת החלה ירידה בפעילות בעקבות שורת מבצעים של צה"ל שגבתה מחירים מהמחבלים.
המבצעים הללו שוב הופסקו, הפעם ע"י נתניהו, שהתקפל שוב לדרישה אמריקנית לעצור את המבצעים ואת ההתיישבות, ולמעשה חידש את תהליך אוסלו בוועידות שארם אל שייח ועקבה.
50 יישובים בין שכם לג'נין
אתמול קצרנו את היבול של החידלון תוצרת הימין מלא מלא. המחבלים למדו את צירי ההגעה, הטמינו מטעני ענק, פוצצו רכב צבאי, ובניסי ניסים נפצעו רק 7 חיילים. אבדן השליטה על הקרקע אילץ הכנסת מסוקי קרב ללחימה, כרגיל, מעט מדי ומאוחר מדי. חודשי ההתאוששות שהעניקו גלנט ונתניהו לטרור יצרו בצפון השומרון סוג של עזה. כ-2000 חמושים, מעבדות נפץ, מטענים יעילים ואפילו תחילתה של תעשיית רקטות שאחת כבר נורתה לעבר ישוב ישראלי. צבא המחבלים תוקף באופן יומיומי את צה"ל, המתיישבים, ואפילו ישובים בתוך הקו הירוק. מושג חדש נולד ממש כעת, תחת ממשלת "הימין": "עוטף צפון השומרון".
למה דווקא צפון השומרון? כי זה אזור שהיה מלכתחילה דליל בהתיישבות יהודית, שדולל עוד יותר ב"התנתקות", לאחר עקירתם של חומש, שא-נור, גנים וכדים. ישובים מכתיבים ביטחון, אין יהודים – אין צבא, והטרור מרגיש בבית. אגב, בגזרת חומש הרבה פחות סוער, בגלל הנוכחות היהודית והצבאית שבעקבותיה.
מה צריך לעשות?
דווקא כעת נוח לצאת למבצע, כי אחרי המכות שספגו החמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, הם לא בנויים כעת לעוד סיבוב.
צריך לצאת למבצע נוסח חומת מגן בכל המרחב שבין שכם לג'נין. מבצע עם טנקים ונגמ"שים ולא רכב שמתאים לתקופה שלפני ההזנחה. מבצע שבו המטרה תהיה ריסוק הגדודים שהקימה אירן בגזרה, והגעה למקסימום חמושים הרוגים, במקום למינימום, כפי שפייסני הדרג המדיני והצבאי מכתיבים כעת. כל כניסה צריכה לגבות עשרות מחבלים הרוגים ולהגיע בתוך שבועות ספורים למאות. המטרה אינה צימאון דמים אלא יצירת טראומה שתשקיט את השטח לעוד דור. המטרה היא להגיע למצב שבו, אחרי הטראומה, תהיינה תמונות של מחבלים בתחתונים וידיים מורמות, עומדים בתור למסור את הנשק לצה"ל. אפשר להגיע לזה כמו ב"חומת מגן", שבו תמונות כאלו בדיוק צרבו את התבוסה הערבית.
מטרה שניה ולא פחות חשובה של לחימה בצפון השומרון היא להחזיר את כל הישובים שנעקרו וליצור את תנאי הביטחון למחייתם. כמו כן ישראל חייבת להציב מטרה ליישב מינימום של 50 ישובים במרחב שבין ג'נין לשכם בשנים הקרובות. אין גורם מרגיע ביטחונית יותר מזה.
ככל שנחכה עם הפעילות הזו נשלם יותר בדם. המפלצת בצפון השומרון ממשיכה לגדול ולא מחכה, וככל שנקדים לרסק אותה, נרוויח הרבה חיי אדם בצידנו ונוזיל את מחירה של המלחמה בחיי חיילים.
