רבים הזדעזעו מסרטון השטנה של תושבת הוד השרון כלפי צעיר בעל חזות דתית, במהלך נסיעה באוטובוס, וגינו אותה ואת דבריה.
מהפרספקטיבה של שרשרת הדורות היהודית, קשה להאמין שאחרי שיקרה הבלתי יאומן, ויהודים יצליחו, מוכים, חבולים ומבוזים, במהלך ניסי שאין דומה לו בתולדות העמים, לשוב לארץ מולדתם ולהקים בה מדינה ריבונית, יידרשו צאצאיהם היושבים על אדמת הקודש "להוריד את הפאות", על ידי יהודייה וברחובה של עיר! אבל האמת היא, שלהתייחס אל המקרה הנורא הזה כאל מקרה פרטי, מפספס את המנגנון העומד מאחורי המקרה, ומייצר ברגעים אלו ממש את המקרה הבא.
להיות חרדי בישראל 2023
(אגב, אבא שלו היה איתי בצוות ביחידה..) pic.twitter.com/87q4EHyidw— ינון מגל (@YinonMagal) June 19, 2023
הבורות והניכור של נוסעת האוטובוס מיהדותה, הם תוצאה של כשל ערכי ומוסרי במערכת החינוך, שמוציאה תחת ידיה בוגרים בורים ומנוכרים לזהותם היהודית, שהיא סיבת קיומם כאן על אדמת ישראל. יתרה מכך, מבלי משים, כולנו, ורובם המוחלט של קוראי שורות אלו, שותפים לאחריות לכשל, ומממנים אותו.
במשך עשרות בשנים פועלת מערכת החינוך הממלכתית על מנת לרוקן את עצמה מכל תוכן יהודי. ארגוני חברה אזרחית, בסיוע של גורמים מתוך מערכת החינוך השותפים לתפיסת עולמם, נלחמים בחירוף נפש ב"הדתה". מה שהם מקדמים בפועל הוא למעשה, "הנתקה"; ניתוק של עם ישראל מזהותו היהודית, חתירה תחת הזהות הלאומית הציונית ופגיעה באינטרס הלאומי של מדינת ישראל.
מעט מאוד נשאר מהיהדות המתוקה עליה גדלנו; מסיבת סידור? הדתה. מסיבת חומש? עוד יותר גרוע. אפיית מצות בפסח? פרקטיקה דתית. פורים? עדיף האלווין. חנוכה? חנוכריסמס. קבלת שבת? עדיף לציין את כוכבי השבוע. והכי חשוב, בשנת בר מצווה חשוב להזמין כומר וקאדי. לא חייבים גם רב.
בכיתות הגבוהות יותר, גם המעט שנלמד מתמקד בדרך כלל בנקודת המבט הביקורתית וההשוואתית. סיפורי בריאה מטשטשים ומתמזגים אל תוך מיתולוגיות יווניות. התנ"ך כאכרוסטיכון. ההיסטוריה היהודית כהתפתחות של השואה. הזהות היהודית כאמונה תפלה.
הבורות והשנאה הם תוצאה מתבקשת.
חוק החינוך הממלכתי תשי"ג (1953) מונה 11 מטרות לחינוך הממלכתי. לפחות 6 מתוכן קשורות באופן הדוק בהנחלת מורשת יהודית, כגון: לחנך אדם להיות אוהב עמו וארצו, מכבד את מורשתו ואת זהותו התרבותית, הנחלת עקרונותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, פיתוח זיקה לארץ, ועוד. בפרט, מחללת מערכת החינוך את מטרה מספר 4 מבין המטרות הנקובות בחוק: "ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם".
חשוב לציין את המובן מאליו. המחוקק לא התכוון לרגע, וגם לא אני במאמר זה, ללימודי דת לשם "חזרה בתשובה". אבל המחוקק התכוון בהחלט לכך שבוגר מערכת החינוך יכיר את עמו ומורשתו – ויכבד אותם – ממש כפי שכתוב בלשון החוק. לא רק שמטרה זו אינה מתקיימת, אלא חמור מכך מערכת החינוך מלמדת את התלמיד להתנכר ולבוז למורשתו, בכך שהיא אינה מקדישה לה זמן במערכת השעות, ואם היא כבר ניגשת לנושא, זה תמיד יהיה מתוך ביקורת המרוקנת מתוכן את העיקר.
חשוב לציין, שנטייה זו של המערכת להימנע מלימודי יהדות ולנכר את התלמיד למורשתו באמצעות שיטות ותוכן הלימוד שנבחר, היא פגיעה של ממש בציבור המסורתיים במערכת, המגיעים מבית מאמין, ומעוניינים לשלב, בנוסף על המקצועות ההומניים והמדעיים, גם חינוך לזהות יהודית. למעשה, על פי סקר שנערך על ידי "בכר אסטרטגיה" עבור האיחוד המסורתי, 76% מההורים המסורתיים מעוניינים בהקמת זרם ממלכתי־מסורתי, שישלב קדמה ומורשת; חינוך ליהדות ולציונות עם לימודי מדעים. מבין הציבור הכללי, 57% תומכים בצעד כזה. רובם המוחלט של ההורים אף מעריכים שירשמו את ילדיהם לבית ספר כזה אם יוקם.
החבלה המתמשכת של מערכת החינוך בזהות היהודית של הבאים בשעריה היא פגיעה באינטרס הלאומי. בנוסף לכך, מבנה מערכת החינוך לפי זרמים המנותקים אחד מהשני מייצר עמים נפרדים, עם שפה, תרבות ותודעה שונה. שיטת הפעולה הזו מפרקת את המדינה מבפנים, וזה נעשה באמצעות הכסף הציבורי שכולנו משלמים.
השר קיש טרם הציג משנה סדורה בעניין מערכת החינוך עליה הוא אמון, וניתן להבין אותו. אין מערכת מסורבלת ונפיצה יותר ממערכת החינוך. ודווקא בשל כך, חובתו כשר חינוך להתייחס לכשל המערכתי החמור, שמייצר כאן שבטים נפרדים, ומרוקן מזהות דור שלם שלא מקבל שום תשובה לשאלה "לשם מה".
