אין לי הסבר טוב לזה, אבל בעוד שרובכם כנראה תעדיפו נסיעה שקטה במינימום שיח תקשורתי, אני ממש אוהבת שיחות עם נהגי מוניות. בחיי! פחות מתחברת למפיצי הריח במונית, אבל אי אפשר הכול בחיים.
מלבד כישורי עקיפה, צפירה והתמצאות במרחב (כל מה שאין לי, כידוע), נהגי מוניות גם בורכו בכישורי פיתוח שיחה עם כל יצור – חי, צומח, דומם. ואני, רק תנו לי לצלול איתם לשיחות על כל נושא שבעולם. וכשיש דדליין של זמן נסיעה, זה עוד יותר מעניין.
כמו שכל אחד והסיפור שלו, אז כל מונית והטיפוס שלה. אני אוהבת את הנטייה של נהגי מוניות להביע את דעתם בחופשיות ובאופן בלתי תלוי במי שנוסע איתם. אולי בגלל אלמנט ההפתעה – איזה נושא שיחה יעלה? – ואולי כי הייתי רוצה להיות גם אני קצת כזאת. מה שבטוח הוא שאת הטיפים שאני מקבלת מהם אי אפשר לקרוא במונה.
