אם בעבר חנן בן ארי היה צריך לשיר על כך שהוא מעוניין שלא יסכמו אותו בוויקיפדיה, אלבומו החדש "יש כאן יותר מזה" מבטא זאת בלי שזה ייאמר בצורה מפורשת אפילו פעם אחת. המורכבות שבולטת מכל אלמנט באלבום החדש, החל ממילות השירים, דרך המוזיקה, ההפקה ושיתופי הפעולה, מבהירה כי ליוצר המוכשר יש עוד כמה רבדים שלא בהכרח קיבלו מקום ביצירתו עד עכשיו.
ראשית, המאבקים הפנימיים ניכרים היטב במילות השירים בהן הוא מתאר את המלחמה הפנימית שלו עם עצמו וההקרנה שלה החוצה כלפי המשפחה, החברים, המוזיקה, ההצלחה וכל שאר הדברים הסובבים אותו. אבל מעל הכול, האלבום החדש מבהיר שבן-ארי ממש לא דמות חד-גונית. לדוגמה, הפערים אותם הוא מתאר בינו לבין אשתו שמיוצגים היטב ב"עטלף עיוור" וב-"חוץ מכדורגל".
"חוץ מכדורגל" הוא בכלל שיר מיוחד ומעניין. הקלטת האודיו של שער הניצחון הדרמטי של ישראל מול אוזבקיסטן במונדיאליטו שהוציאה מיהונתן כהן ואושרת עיני השדרנים עוצמת רגש שלא הייתה פה הרבה שנים בגזרת הספורט, הדהדה ברשתות החברתיות ובערוצי הספורט ותאמה במדויק לשיר. אחריה מגיעות מילים התואמות את הרדיפה אחרי סף הרגש הגבוה, והמאבק שבהתנתקות מהרדיפה הזו ונותנות משנה תוקף לשם השיר.
דבר מעניין נוסף באלבום החדש הוא הבחירה האמנותית שאותה בחר בן ארי לקחת, כשעל ההפקה כולה מופקד המפיק המוכשר תומר בירן. המיוחדות שנוצרה מחיבור זו ניכרת בכל השירים, אך דוגמה טובה לכך היא "הינדיק 2023".
הסיפור מתוך סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב על בן המלך שהשתגע יצא לראשונה באלבומו הראשון של בן ארי. בגרסה ההיא קיבלו המילים הפקה ולחן קליט שמכוון הרבה יותר לרדיו ההרגשה ותחושה שבן ארי מציג את השיר מבחוץ. כעת, הגיעה הגרסה המהורהרת והאפלה הרבה יותר, שנותנת את התחושה שהוא כבר הדמות המרכזית בסיפור ומתכתבת עם כל המהלך שקיים באלבום.
בכלל, הבחירה בבירן יצרה פס קול מוזיקלי מעניין ושונה מזה שהגיש בן ארי עד עכשיו. אין עוררין על כך שקולו הוא אחד המיוחדים והטובים בנוף הישראלי, אבל באלבומו החדש הוא מצליח להוכיח כי הוא לא מחויב לתבנית כלשהי, ומצליח לרגש ולהביא את הגוון המיוחד שלו גם כשהוא פונה לכיוונים מוזיקליים שונים מעט מאלו שהלך בהם עד היום.
לצד ההפקה המצוינת, ישנן עוד כמה בחירות אומנותיות מעניינות שבן ארי עשה ונתנו גוון מיוחד לאלבום, כמו הבחירה לשתף פעולה עם אחיו שיצא בשאלה, נריה, שאיתו כבר שיתף פעולה בעבר. בשיר אמסטרדם לדוגמה, כתבו השניים יחדיו את השיר שמציג חיבור בין קודש לחול ומאבק בלתי עיקש בין העולם הדתי לזה החילוני – ממד שנראה שאליו נכנס בן ארי בעוצמה ככל שגברה הצלחתו:
בשבת מרגיש כמו בעל שם טוב
במוצ"ש מרגיש כמו שבתאי צבי
מסוגל לנשום את כל מה שקורה פה
כל מה שקורה ברחוב קורה גם בי
ובהמשך:
יש בי פרא, ילד חרא
יש בי בית מקדש שלישי
מסוכסך ומבולבל, מבורך ומקולל
בנוסף לכתיבת שניים מהשירים באלבום עם אחיו, טדי נגוסה מתארח ב"למעלה", בו המילים נכתבו על ידי השניים ועל ידי הרב והסופר ליאור אנגלמן ויצרו שיר מצוין. מי שלא משתתף בפועל, אך נוכח באלבום הוא אביתר בנאי בשיר "אביתר", המציג באור נפלא את זה שנולד לעולם דתי מול זה שהגיע אליו מבחוץ. אפילו נקודת התורפה שיכולה להמאיס שירים של אמנים שמגיעים מהעולם הדתי – הלחנת פסוקים, לא ניכרת לרגע בשיר "ישנה" המבוסס על פסוק משיר השירים.
אם היו ספקות, עכשיו זה כבר ברור. חנן בן ארי נמצא בעיצומו של מהלך כלשהו בחייו. אם המילים מבלבלות וגורמות לתהיות היכן המחשבות שלו נמצאות ומה מתרחש במהלך הפנימי שאותו הוא חווה, מגיע השיר האחרון הנושא גם את שם האלבום – "יש כאן יותר מזה", ושם דברים בהקשר מסוים. שם השיר אומר בעצמו מסר פשוט, אבל גם המילים שלקוחות מתפילת יום כיפור ונמצאות בשיר אולי מבהירות מה קורה באלבומו החדש.
בחיים יש איזו נטייה להתרכז בעשייה, בשמחה, בהנאות, בחברים ובכל דבר שמסיט את המבט מחשבון הנפש שנצרך גם הוא מדי פעם. היוצר המוכשר ששר על משפחה והורות, שמחה ועצב, תותים וגוש קטיף ועל כך שבסוף זה הלחן ולא המילים, בא להזכיר לנו באלבום יפה ועמוק שיש פעמים שצריך להקשיב למנגינת החיים עצמם, וגם ממנה ללמוד ולהבין דבר או שניים.
