הפיגוע הרצחני בתחנת הדלק של עלי השבוע החזיר אל השיח הצעה ותיקה להרתעת הטרור האסלאמי. נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, טען ש"הרוצחים השהידים מוכנים למות אבל לא להיקבר עם חזיר. אם כל גופה של מחבל שחוסל תיקבר עם חזיר, אני מאמין שעל חלק זה בוודאי ישפיע וימנע רצח יהודים. למה לא לנסות?". אשל איננו היחיד. לפני שנה, בעקבות הפיגוע בחדרה, אמר גם ח"כ בצלאל סמוטריץ': "הייתי קובר מחבלים בעור של חזיר כדי להרתיע, הייתי עושה זאת כשיטה ולא רק עכשיו". חודש לפני כן אמר זאת גם ח"כ שלמה קרעי: "תקברו את הטרוריסטים החלאות עטופים בעור של חזיר, תכו באגרוף ברזל. די".
הטענה הזו צצה כמעט בכל גל פיגועים, מלווה לרוב בכל מיני סיפורים על הצבא הבריטי שמיגר את הטרור במרד הערבי בשיטה הזאת בדיוק. אחרי הפיגוע בהר הבית ב־2017 הסביר ח"כ מיקי זוהר את ההיגיון מתוך האמונה המוסלמית: "אנו צריכים להבהיר שכל מחבל שחולם על 72 בתולות יבין שחלומו לא יתגשם, בכך שנקבור אותו בתוך עור של חזיר". בשיטוט ארכיוני קצר אפשר למצוא את הקריאה לקבור מחבלים עם חזיר גם מפי ח"כ יואב קיש (2022), ח"כ יעקב מרגי (2017), איתמר בן־גביר (2015), ח"כ צבי הנדל (2002), סגן שר המשטרה גדעון עזרא (2001), ואפילו מפי "גורם ישראלי רשמי" בדיווח ב־CNN במהלך האינתיפאדה השנייה.
כדרכנו בטור שעוסק במדיניות ציבורית, נניח בצד לרגע את שאלת המוסריות במעשה, או אפילו את ההתלבטות הטקטית אם הוא שווה את הביקורת הבינלאומית. נתמקד רק בשאלה הצרה אם יש בכלל בסיס עובדתי לסיפורים האלה. ספוילר: לא. מדובר באגדת־עם, שנפוצה לא רק אצלנו. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנה שעברה, שכללה גם לוחמים צ'צ'נים מוסלמים, הודיע סגן ראש העיר דניפרו כי התקבלה "החלטה רשמית" לקבור את חייליו של קדירוב שנהרגו בקרבות, עטופים בעור חזיר. בחשבון הרשמי של "המשמר הלאומי של אוקראינה" פורסם תיעוד של חייל טובל תחמושת בשומן חזיר, ומזהיר את אויביו: "אחים מוסלמים יקרים, בארצנו לא תלכו לגן עדן".
דונלד טראמפ, כשהיה עדיין מועמד לנשיאות וביקש להציע פתרון ללחימה נגד דאעש, נתלה באילנות גבוהים יותר. במהלך עצרת בחירות בפברואר 2016 הוא סיפר על ג'ון "בלאק־ג'ק" פרשינג, "גנרל הצבאות" האמריקני לפני כמאה שנה, שהיה לאגדה בחייו. בין 1909 ל־1913 שימש בלאק־ג'ק כמושל מחוז מורו בפיליפינים, והתמודד עם מרד של תושבים מוסלמים. טראמפ סיפר שהגנרל "תפס 50 טרוריסטים, וטבל 50 כדורים בדם חזירים. הוא פקד על אנשיו לטעון בהם את הרובים, והם ירו ב־49 מתוכם. לאדם החמישים אמר פרשינג 'לך בחזרה לשבט שלך וספר להם מה קרה'. במשך 25 השנים הבאות לא הייתה בעיה".
ייתכן שמקור האגדה הוא סרט של גארי קופר משנת 1939, שבו דמותו עוטפת גופת שבוי מוסלמי בעור חזיר, ומדכאת כך את המרד בפיליפינים
חודש לאחר מכן, בעצרת אחרת, סיפר טראמפ את אותו סיפור אך בגרסה מוצלחת יותר, שבה שקטה הארץ ל־42 שנה. כשנה לאחר מכן, כשהוא כבר נשיא ארה"ב, צייץ טראמפ אחרי הפיגוע בברצלונה עצה לאירופים: "לִמדו מה שגנרל פרשינג עשה לטרוריסטים שתפס. לא היה יותר טרור אסלאמי רדיקלי ל־35 שנים!". ובכן, יש מי שלמד. ההיסטוריון בריאן לין, שחיבר ספר על מלחמת הפיליפינים, סיפר בריאיון למגזין "פוליטיקו" שמדובר בפייק: "זה כמעט כאילו אנשים רוצים שזה יהיה נכון. אבל כשאתה חופר בזה, כשאתה מנסה למצוא פרטים, אתה מבין שהסיפור הוא שטויות". לדבריו, "אני שומע את הסיפור הזה מסתובב מאז 11 בספטמבר".
גם בוב גרהם, יו"ר ועדת המודיעין של הסנאט האמריקני לפני שני עשורים, העיד שהאגדה על פרשינג ודם החזירים עלתה בשיחותיו עם גורמי מודיעין, שסיפרו לו גם שאחר כך קברו את המוּצאים להורג בתכריכים מעור חזיר. כבר ב־2001, אחרי ההצהרה של גדעון עזרא, אתר בדיקת העובדות snopes בדק את הסיפור. "לא מצאנו אזכורים לתקרית בביוגרפיות השונות של פרשינג", נכתב שם. מאיפה נולדה האגדה? ככל הנראה בעקבות סרט של גארי קופר משנת 1939, שבו הוא מגלם רופא אמריקני שהוצב במנילה בירת הפיליפינים ב־1906. במהלך הסרט, דמותו של קופר עוטפת גופת שבוי מוסלמי בעור חזיר ומכריזה שמעכשיו כלל המורדים ההרוגים ייקברו בעור חזיר ולא יגיעו לגן עדן, ובכך מצליחה לדכא את המרד.
המיתוס הלך ותפח עם השנים. ידיעה מ"הארץ" ב־2002 מספרת על יוזמות מקומיות של הנחת שומן וחלקי חזיר על גופות מחבלים אחרי פיגועים קשים בצומת קטיף ובאפרת. "במקרה הראשון הושג עור החזיר מאחד הקיבוצים בדרום הארץ. במקרה השני הושג עור החזיר מאטליז בשכונת גילה. באחד משני המקרים הועברו חלקי החזיר לאחד מאנשי כוחות הביטחון שטיפלו בגופת המחבל, וזה הסכים לשתף פעולה עם המעשה. במקרה האחר העלימו אנשי הביטחון עין מהמעשה, משום שראו בו, ממש כמו המתנחלים, פוטנציאל, גם אם קלוש, להרתיע מחבלים פוטנציאליים בעתיד".
בידיעה מצוטט גם השייח' חסן יוסף מחמאס, שלגלג על הרעיון: "האם מפתחות גן העדן בידיהם?". ואילו יונס אל־אסטל, מומחה לשריעה מאוניברסיטה בחאן־יונס, הסביר כי לפי האמונה, לכל מה שקורה לגוף המת אין קשר לרוח האדם שכבר עזבה אותו. "שיביאו עור חזיר ככל שירצו, זה לא ישפיע". כל זאת ללא הועיל. המזרחן פרופ' עמנואל סיון העיד שזומן להתייעצויות עם דרגים מדיניים במהלך האינתיפאדה, ומפעם לפעם עלתה השאלה אם קבורת מתאבדים בעור חזיר תרתיע אחרים מללכת בדרכם. "זו שטות גמורה", השיב, ומצא לה מקורות עתיקים אף יותר מגארי קופר או גנרל פרשינג.
בריאיון ב־2002 לאתר "הידען" סיפר סיון כי עוד במחצית השנייה של המאה ה־19 נוסה העניין על ידי הצבא הבריטי במהלך דיכוי המרד המהדי בסודן, שבו החלה לראשונה התופעה של מתאבדים מוסלמים. זה עבד, אך לדבריו בעקבות אמונות ופחדים שאינם קיימים עוד היום. ההוכחה היא שבשנות החמישים פרץ מרד מוסלמי שכלל מחבלים מתאבדים נגד האנגלים במלזיה (שנקראה אז מאלאיה), הבריטים ניסו שוב את הפטנט של עור החזיר אבל זה כבר לא עבד.
הסיפורים על הצבא הבריטי הולכים עוד יותר אחורה. בשנת 1857 דיכאו הבריטים את המרד ההודי באכזריות קשה. אחרי "המצור על קאנפור" הכריחו הבריטים את השבויים שלהם לאכול בשר בקר אם דתם הייתה הינדו, או בשר חזיר אם דתם הייתה אסלאם. המוסלמים גם הוצאו להורג עטופים בעור חזיר, והברהמינים הוצאו להורג באופן משפיל מבחינתם, על ידי מנקי רחובות מקאסטות נמוכות. האם זה מה שעצר את המורדים? ספק, ולו משום שהמרד דוכא סופית רק שנתיים אחר כך. וכמובן, אין גם שום עדויות על שימוש בפרקטיקות דומות במהלך המנדט הבריטי על ארץ ישראל.
כל זה לא מנע ולא מונע מהמיתוס הזה להתפרסם בתפוצה רחבה למדי. יש גם מי שניסה ליישם אותו: ב־2015 הניח תושב קריית־ארבע חתיכת בשר שלטענתו הייתה מחזיר על גופת מחבל שביצע פיגוע דקירה. עו"ד איתמר בן־גביר מסר לעיתונות ש"מגיע לבחור מדליה. אם בזכותו יפסיקו לבצע פיגועים, אין ספק שמדובר ברעיון השנה". כפי שהשר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר בוודאי הבחין השבוע, לא הפסיקו לבצע פיגועים. ובכלל, אולי הגיע הזמן לאמץ דווקא אחת מדרכיו של החזיר, ולהפסיק להעלות גירה.
