המציאות הביטחונית במרחבי יו"ש ובמיוחד בצפון השומרון נראתה השבוע לקראת תפנית אסטרטגית. על פי טבעה, תפנית כזאת מחייבת הכרה במצב אסטרטגי חדש, וזהו אתגר מצביאותי מהמעלה העליונה.
לפני שיגבשו החלטות לפעולה, על הנהגת מערכת הביטחון יחד עם ההנהגה המדינית לשרטט לעצמן מפה אסטרטגית עדכנית. כוחות העילית של צה"ל ומג"ב פועלים כמעט מדי לילה מאז מרץ 2022 במבצעי לחימה מורכבים ונועזים, בפשיטות לעומק ריכוזי הטרור בערים, בכפרים ובמחנות הפליטים. אולם על אף רצף פעילות מוצלח ביותר וכ־150 מחבלים הרוגים, הציפייה להשגת ביטחון ויציבות במרחב נראית רחוקה ממימוש. ההנהגה הביטחונית נדרשת לשאלה: האם הפעולה שננקטה, על אף הצלחותיה, הגיעה למיצוי? בצומת כזה נדרשת בחינת מערכה חדשה, בשיטה אחרת ובתכלית שונה.
בפיקוד המרכז ובאוגדת איו"ש עברו זה מכבר מדפוס פעילות של שגרת ביטחון שוטף לדפוס של רצף מבצעי לחימה. המבצע השבוע בג'נין – שהכוחות נקלעו בו לקרב חילוץ ממושך לאור יום – הבהיר עד כמה הפכה העיר לאזור לחימה מול אויב חמוש ומאורגן. ברכת ראש העיר ג'נין לכוחות הלוחמים מלמדת על מצבה התודעתי של העיר, שהפכה למבצר מחבלים חמוש.
בנסיבות האלה, ממשלת נתניהו נדרשת להגדרת התכלית הפשוטה: למנוע במרחבי יו"ש התארגנות טרור במתכונת עזתית. תכלית כזאת נובעת ישירות מהגיונו של הסכם אוסלו לפי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. בהעברת כל הערים והכפרים הפלסטיניים בשטחי A ו־B לשליטת הרשות הפלסטינית, רבין ציפה להדדיות, ותבע כי המרחב יהיה מפורז מנשק, פרט לנשק שישמש לצורכי ביטחון־פנים ויוחזק בידי מנגנוני הרשות הפלסטינית. בג'נין מתרחשת הפרה מהותית של התביעה הזאת. הרשות הפלסטינית איבדה כל שליטה במתרחש בג'נין ובמידה רבה גם בשכם, ולכן זכותה וחובתה המלאה של ישראל לפעול לביעור מקיף של התארגנות ריכוזי הטרור בערים אלה.
גם למתיישבים ביו"ש חייבת להיות אחריות. דווקא מי שמצפים מכוחות הביטחון למהלך עוצמתי מקיף, חייבים לשחרר אותם מאיומי פעולות הנקם העצמאיות בכפרים הפלסטיניים. לא זו בלבד שהכוחות נחוצים למאמצי הלחימה בהגנה ובהתקפה; פעילות התקפית של צה"ל גם זקוקה ללגיטימיות פנימית ובינלאומית, ופעולות הנקמה מחבלות בה.
כבר במאורעות 1936 שלל בן־גוריון כל מחשבת נקמה: "יש בארץ התבוללות חדשה – התבוללות ערבית. לא שמדברים ערבית, אלא מחקים את מעשי הערבים. מתבוללים במסווה ציוני. אומרים לנו: הערבים עושים כך… לאלה יש להסביר: האמצעים הם תמיד לפי המטרה. אילו הייתה המטרה שלנו כשל הערבים, היו האמצעים שלהם יכולים להיות האמצעים שלנו. אבל למעשה האמצעים של הערבים מותאמים למטרה שלהם ולא למטרה שלנו… אנו צריכים לנטוע, לשתול, לעבוד, ליצור. באמצעים הנקוטים בידי הערבים לא נעשה כל זאת. הם רוצים שהארץ תהיה במצב של פוגרום פרמננטי. הצריכים אנו לסייע למזימות הרס אלו?"
בימים אלה, כשיש ליהודים צבא ומדינה, הדברים נכונים ומחייבים שבעתיים.
