הפיגוע הרצחני בעלי שבו נרצחו ארבעה יהודים ונפצעו כמה נוספים, ממחיש שוב את הצורך החיוני של מדינת ישראל להורות על פתיחת מבצע צבאי בצפון השומרון.
הפעילות הצבאית היומיומית של צה"ל בצפון השומרון (בעיקר) במסגרת מה שהוגדר כ"מבצע" "שובר גלים" חשובה, אך אינה מצליחה לגדוע את גל הטרור שנמשך כבר כשנתיים. פעילות זו החלה במרץ 2023 ונמשכת עד היום, ללא כל צמצום משמעותי בפיגועי הטרור שיוצאים מצפון השומרון.
גם הניסיון לאפשר לרשות הפלסטינית לעשות סדר באזורים אלה נחל כישלון חרוץ, שכן שלטון הרשות אינו חזק דיו לאכוף את מרותו, ובשל הזדהות ואף השתתפות של פעילי המנגנון הביטחוני הפלסטיני עצמם בחלק מהפיגועים. בינתיים, ארגוני הטרור במוקדים המרכזיים – ג'נין ושכם – ממשיכים לשלוט באזור ביד רמה, לצבור כח, להתחמש ולהתארגן. כל זאת באמצעות תמיכה כספית ומורלית מחמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת-עזה.
המצב בצפון השומרון אינו גזירת גורל. ברור כי הטרור מיו"ש – ובכלל נגד יהודים – לא צפוי להיפסק בעתיד הנראה לעין, אולם אין זה אומר כי לא ניתן לצמצם אותו באופן משמעותי. יש להזכיר כי עד תחילת 2022 נשמר שקט יחסי באזור צפון השומרון, בעיקר זכר למבצע "חומת מגן" והפעילות המתמשכת של צה"ל באזור במשך שנים רבות.
ערעור המצב הביטחוני החל לאחר החלטת הדרג המדיני לצמצם את הפעילות המבצעית באזור צפון השומרון בשלהי שנת 2018 (תהליך שהחל למעשה כבר בשנת 2012), ולהעביר את האחריות לסיכול הטרור לידי הרשות הפלסטינית.
כעת, עם גל הטרור הבלתי פוסק ברקע, הגיע הזמן לחשוב על דרך אחרת שבה ניתן לצמצם את פעילות הטרור מהאזור ולהחזיר את הרגיעה היחסית. על מנת להוביל למצב כזה, ישראל צריכה לעבור ממצב של הרתעה וסיכול – להכרעה. את זאת ניתן לעשות תוך הגברת הפעלת הלחץ על ארגוני הטרור בשכם ובג'נין, באמצעות יציאה למבצע צבאי כירורגי וממוקד בשני הערים האלה (לפחות כשלב ראשוני).
המבצע הצבאי צריך להתמקד בפגיעה במרכז הכובד של האויב – שיבוא לידי ביטוי בחיסול כמה שיותר מחבלים והשמדת תשתיות צבאיות וארגוניות. מבצע צבאי זה יפעיל "סיר לחץ" משמעותי על ארגוני הטרור, יבטל כל אפשרות להתארגנות מחדש מצדם, וינקה את קיני הטרור.
במבצע הזה ישראל צריכה לשים דגש על חיסולים ממוקדים מהאוויר, תוך פעילות קרקעית של חיילי צה"ל ש"תגרה" את המחבלים לצאת ממחבואם. זאת באמצעות שימוש בלהקות כטב"מים ורחפנים, במסוקי-קרב, ובטילי כתף לצורך הפעלת אש מנגד ומיפוי תמונת מצב בזמן-אמת.
סביר להניח שהמבצע יארך מספר שבועות עד חודשים (תלוי בתוצאות הראשוניות וברמת וברוחב ועומק השטח שצה"ל יפעל בו), ויש להתחשב גם בעובדה שהוא יסכן באופן משמעותי את חיי הלוחמים שייקחו חלק במבצע. אולם יש לזכור כי חיילים אמורים להגן על אזרחים, ולא ההיפך.
מבצעי צבאי מוגבל וממוקד בצפון השומרון, מטבעו, לא אמור להטות יתר על המידה את הקשב והמשאבים ההכרחיים של ישראל מול ההתקדמות של איראן בתוכנית הגרעין, ונגד המשך ההתבססות האיראנית בסוריה.
ניתן להניח כי במשך תקופת המבצע הצבאי לא תפרוץ אינתיפאדה ולא תקום מהומה אזרחית רחבה מצד הפלסטינים ביהודה ושומרון, כיוון שהוא יהיה מוגבל וממוקד לאזורים מסוימים בצפון השומרון, ובעיקר סביב שכם וג'נין. במבצע כזה, רוב האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש תוכל לנוע באופן חופשי ולא יוטלו עליה מגבלות.
לעומת זאת, ייתכן כי בעת המבצעים הצבאיים בג'נין ובשכם יחליטו ארגוני הטרור ברצועת עזה "לסייע" לחבריהם ביו"ש, ויתקפו את ישראל בטילים. במקרה כזה על ישראל להכיל את האירועים באמצעות תגובות ממוקדות ובעוצמה נמוכה יחסית ברצועה, שכן העדיפות היא להתמקד כל פעם בזירה אחת. ישראל תצטרך לגייס את מצרים כדי להפעיל לחצים מדיניים על חמאס למניעת הסלמה.
במקביל, ישראל תצטרך לפעול מראש מול וושינגטון, על-מנת לקבל לגיטימציה למבצע הצבאי. אפשרות זו חשובה במיוחד נוכח ההתבטאויות של גורמים בכירים בממשל האמריקני שגינו בשנה האחרונה "פגיעה בשני הצדדים" במהלך גל הטרור הנוכחי שישראל חווה. ישראל חייבת לוודא כי ממשל ביידן יבין את החשיבות של המבצע, וכי הוא נעשה בלית ברירה, לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות. כמו כן, יש לבצע לפעול ברמה הדיפלומטית גם מול מדינות המפרץ, החברות ב"הסכמי אברהם", ואף מול טורקיה.
