בעוד כמה ימים יתחיל, לקול תרועת הילדים, החופש הגדול. אבל להורים העובדים התרועה הזו תישמע יותר כמו יריית אקדח בהזנקה למרוץ. המרוץ לקייטנה. בתוך מבול ההודעות שההורים שביניכם מקבלים בקבוצת הווטסאפ של הגן או הכיתה, כדאי לא להחמיץ את ההודעה על רישום לקייטנה. הכלל הוא פשוט: מצמצת – פספסת. ההיצע נמוך והביקוש מרקיע שחקים, שכן מספר המקומות מוגבל. מי שהצליח לזכות במקום המיוחל, נחרד מן הסתם לראות את המחירים הגבוהים של הקייטנות השונות. שבועות ספורים של קייטנה מגיעים לאלפי שקלים לילד, וכשהחופש גדול כל כך דרושה יותר מקייטנה אחת כדי שההורים יוכלו לעבוד והילדים לא יטפסו על הקירות. משפחות עם שלושה, ארבעה או חמישה ילדים בגיל הרלוונטי נדרשות לשריין סכומים ניכרים.
מי שמאשים את האינפלציה במחירים הגבוהים צודק במידה רבה, אם כי הוא שוכח אולי שגם בשנים קודמות המחירים לא היו נמוכים כלל ועיקר. קייטנה תמיד הייתה פה דבר יקר. הנה משהו שלא סיפרו לכם: אחד הגורמים לייקורה של הקייטנה הוא בירוקרטיה ממשלתית. כן, האשמת הרגולציה בכל חולאי יוקר המחיה פה כבר הפכה לקלישאה, אבל מה לעשות, גם לקלישאות יש לרוב סיבה מוצדקת.
נפתלי קאיקוב יו"ר האיגוד לרישוי עסקים בשלטון המקומי: "קייטנה צריכה להיות דבר דינמי וזריז. הקייטנה כבר נגמרת, אבל האישורים עוד לא מגיעים"
כך זה עובד: מי שרוצה להפעיל קייטנה לא יכול סתם כך לגבש יוזמה חינוכית או חווייתית ולהציע אותה להורים, כמו נניח מורה פרטי לאנגלית או חוג כדורגל. הוא נדרש לשני רישיונות ממשלתיים נפרדים: רישיון ניהול קייטנה ממשרד החינוך, ורישיון עסק מהרשות המקומית. שני סוגי הרישיונות דורשים שורה ארוכה של אישורים מגורמים שונים: אישור רישוי עסקים, אישור קצין ביטחון, אישור בטיחות, אישור תוכנית חינוך, אישור כיבוי אש, רשימת כוח אדם, אישור משטרה (לגברים) ואישור ממשרד הבריאות.
חלק מהדרישות הגיוניות וסבירות מן הסתם, ונועדו לשמור על בטיחות הילדים בקייטנה, אבל גם כשמדובר בדרישות ביטחון חיוניות לא ברור מדוע מפעילי הקייטנות נדרשים להגיש את אותם אישורים בדיוק לשני גופים שונים – פעם אחת למשרד החינוך ופעם שנייה לרשות המקומית, לשם קבלת רישיון עסק. גם אם מסכימים שקייטנות צריכות רישיון הפעלה מיוחד, מדוע לא די בפיקוח של משרד החינוך, ויש צורך גם ברישיון עסק? איזה תועלת מופקת למדינת ישראל או לילדים המשתתפים בקייטנה מכפל הרישיונות הזה?
ובכלל, כאשר מביאים בחשבון שרוב הקייטנות מתקיימות במוסדות ממשלתיים כמו בתי ספר וגני עירייה, עולה התהייה מדוע משרד החינוך דורש (פעמיים!) כל כך הרבה אישורים על בטיחות המבנה והתאמתו לדרישות כיבוי אש, כאשר אנו עוסקים במוסד חינוכי ממשלתי שמתפקד לאורך כל שנת הלימודים תחת פיקוחו של משרד החינוך עצמו.
כל אישור כזה משמעו הרבה מאוד זמן, וגם לא מעט כסף. אישור מכיבוי אש דורש 150 שקל רק כדי שנציג מטעמו יבוא ויבדוק את המוסד, שכאמור כבר יש לו אישור שנתי מתאים כבית ספר שפועל כל השנה. קצין בטיחות עולה גם הוא כמה מאות שקלים, שוב, כדי לאשר שמבנה בית הספר בטוח לילדים גם ביולי־אוגוסט. הרשות המקומית דורשת אגרת רישוי בגובה 370 שקלים עבור כל קייטנה, כל שנה מחדש. מי שמפעיל חמש קייטנות, יידרש לשלם חמש אגרות מדי שנה. ואילו מחלקת רישוי עסקים דורשת, בהתאם לנהלים שלה, גם תוכנית עסק שמהנדס צריך להכין, בעלות של אלפי שקלים, שוב – לבית ספר שמופעל על ידי משרד החינוך עצמו.
העלות הכלכלית מצטרפת למשאבי הזמן שמפעילי הקייטנות משקיעים בכך, שגם הוא שווה כסף ומתגלגל למחיר הקייטנה. שורת הדרישות הזו גם לא מאפשרת להקים קייטנות במהירות, נוכח ביקוש גבוה למשל, שכן תהליכי הרישוי הארוכים נמשכים כמה חודשים. על פי הערכות שנשמעו ממפעילי קייטנות, אפשר היה להוריד את מחיריהן בכמה מאות שקלים עבור כל ילד, אם הבירוקרטיה הייתה מצומצמת יותר. שוב מתברר שהבירוקרטיה לא רק מקשה על עסקים, אלא גם מייקרת את השירותים שכולנו צורכים.
מדינת הטפסים
רועי ליבר מפעיל שנים רבות את קייטנות "שער הדמיון" בנושא מבוכים ודרקונים. "יש הרבה דרישות לא הגיוניות בתחום הזה", הוא מספר לנו. "אני מפעיל קייטנה בבית הספר המקומי, ובכיתה לידי פועלת קייטנה של משרד החינוך, מה שנקרא 'בית הספר של החופש הגדול'. הם לא נדרשים לרישיון עסק".
רשימת הדרישות לא מסתיימת בכך. לפי חוזר מנכ"ל של משרד החינוך, לכל קייטנה חייב להיות מנהל, והוא חייב לעבור השתלמות. "אני כבר עשרים שנים עושה את אותה השתלמות כל שנה מחדש", קובל ליבר. "יש מחלקה שלמה במשרד החינוך שמתעסקת בזה. יש להם גם דרישה שמנהל קייטנה יכול להיות רק מי שיש לו תעודת הוראה או תואר רלוונטי. אני קצין חינוך בעברי, שלושים שנה הדרכתי וניהלתי פעילויות לחיילים, פלוגות וגדודים, מלמד בבתי ספר ומעביר קייטנות יותר מעשרים שנה. למדתי חינוך בלתי פורמלי אך לא השלמתי את התואר, וכל שנה אני צריך לריב עם משרד החינוך מחדש שיאפשרו לי להיות מנהל קייטנה. הם אומרים לי 'קח מורה תשלם לו 4,000 שקל שיהיה מנהל הקייטנה'. במקום לתת דרישות הזויות, בואו לבדוק אותי. מבחינתי תבואו כל יום. זה שמישהו למד תעודת הוראה לא אומר שהוא יודע לעשות קייטנה למאתיים ילדים".
נפתלי קאיקוב, מנהל האגף לרישוי עסקים של עיריית נתניה ויו"ר האיגוד הארצי לרישוי עסקים במרכז השלטון המקומי, אומר לנו שכל תהליך הרישוי יכול וצריך להיות מהיר יותר. "קייטנה צריכה להיות דבר דינמי וזריז, לא צריכים להיות תהליכי רישוי ארוכים. הקייטנה כבר נגמרת, אבל האישורים עוד לא מגיעים… אפשר לתת להן לעבוד במסלול מקוצר, שיחתמו על תצהיר שהם עומדים בדרישות ויקבלו רישיון בתוך 21 יום. במקום זה, מעמיסים דרישות כבדות. אין סיבה למשל שקייטנות יגישו תוכנית עסק ויוציאו על זה אלפי שקלים. הן פועלות בתוך מבנים עם היתרים".
לפני שנה וחצי העבירו שרת הפנים דאז איילת שקד וסגן השר אביר קארה רפורמה ברישוי עסקים, שביטלה את הצורך ברישיון עסק לעסקים רבים ובהם מספרות כלבים וחנויות פרחים. גם קייטנות היו יכולות להיות מוחרגות מהדרישה הזאת, במיוחד כאשר הן כבר מגישות את כל האישורים למשרד החינוך ופועלות לרוב בתוך מבני ציבור. אלא ששרת החינוך דאז יפעת שאשא־ביטון התנגדה בתוקף, ועומס הרגולציה נותר בעינו.
במשרד החינוך אומרים כי אין כפל דרישות, "אלא אחת הדרישות של רישוי עסקים היא אישור הקייטנה על ידי מִנהל חברה ונוער במשרד החינוך", ומאשרים כי גם קייטנות שפועלות בבתי ספר נדרשות באישורי בטיחות וכיבוי אש, לבד כמובן מקייטנות שמפעיל משרד החינוך עצמו באמצעות "בית הספר של החופש הגדול".
כמו במקרים רבים, טפסים ונהלים מחליפים היגיון ישר וניהול סיכונים סביר. במקום להציב דרישות הגיוניות מינימליות ולוודא שהן אכן מתקיימות, מעדיפים להשקיע מאמצים בדרישות מורכבות ומפורטות ובהרבה מאוד ניירת, כי כידוע טפסים מצילים חיים. במקרה של תקלה חלילה באחת הקייטנות, תמיד יהיה אפשר לשלוף טופס ולהראות שהכול הוגש כהלכה. וכשיש שני גופים מאסדרים זה טוב כפליים, כך כל צד יוכל להאשים את האחר והאחריות לא תתגלגל חלילה רק לפתחו.
