בצעקות של יאיר לפיד נגד חוק הסבירות יש משהו לא ישר

"מה שהקואליציה מביאה ביום רביעי לוועדה של רוטמן הוא כניעה מוחלטת של נתניהו ליריב לוין וחבורתו. זו ההפיכה המשטרית על מלא", צייץ יאיר לפיד על חוק הסבירות שאמור היה לעלות לדיון בוועדת החוקה שלשום. זעקות ה"זאב זאב" של לפיד שכאילו יוצאות ממחולל אוטומטי, מקשות על הציבור לאבחן ולהעריך את ההתרעות שלו. ספציפית, שינוי עילת הסבירות הוא אחד הנושאים שעליהם שררה כמעט תמימות דעים בקרב כלל השחקנים בשיחות הפשרה על הרפורמה המשפטית, ובציוץ של לפיד יש משהו לא ישר.

על השולחן מונח מתווה סולברג, וזה הזמן להיזכר בדברים שכתב שופט בית המשפט העליון ב"השילוח" על הנושא: "פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים (שניתן על בסיס עילת הסבירות; י"י) איננו מעידה מקרית. הוא ביטוי לפתולוגיה של המשפט המנהלי… שוב ושוב אנחנו אומרים שלא נבוא בנעלי הרשות המנהלית, ולא נמיר את שיקול דעתה בשיקול דעתנו, אבל נודה על האמת שלא אחת יש בינינו העושים כך".

סולברג מסביר שהעילה הזו, בפרשנותו הרחבה של ברק, מסמיכה את בית המשפט להתערב בשיקול הדעת המנהלי באופן גורף, גם ביחס להיבטים לא־משפטיים של שיקול הדעת. בית המשפט מכריע בשאלות שבמחלוקת על פי דעותיהם של שופטי ההרכב ותחושות הצדק שלהם, ומצב זה עלול להביא לוויתור על אמות מידה משפטיות אובייקטיביות.

ההצעה החדשה קובעת עיקרון פשוט: הסבירות של השופטים איננה עדיפה על הסבירות של נבחרי הציבור, וכפי שכתב סולברג, "החלטות המתקבלות על ידי דרג נבחר – ממשלה, שרים, ראשי רשויות – הן על פי רוב החלטות המשקפות תפיסת עולם; תפיסת עולם ערכית, תפיסת עולם מקצועית. לעיתים ההחלטות עוסקות בסוגיה נקודתית, לרוב עניינן בהתוויית מדיניות הנושאת עימה משמעויות רוחביות". לכן, לדוגמה, החלטת ממשלה לא תיפסל מחמת אי סבירות, אלא רק במקרים קיצוניים של שרירותיות או גחמנות.

שונות הן ההחלטות המתקבלות על ידי דרג מקצועי – מכרזים, היתרים, רישיונות, אישורים וכו'. "הצד השווה בהחלטות אלו הוא שרובן ככולן החלטות נקודתיות, ועניינן יישום מדיניות, להבדיל מהתוויית מדיניות. התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתו של פקיד מקצועי שאינו נבחר היא צעד לגיטימי יותר".