שִׂים לֵב: בְּאֲתָר זֶה מֻפְעֶלֶת מַעֲרֶכֶת נָגִישׁ בִּקְלִיק הַמְּסַיַּעַת לִנְגִישׁוּת הָאֲתָר. לְחַץ Control-F11 לְהַתְאָמַת הָאֲתָר לְעִוְורִים הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּתוֹכְנַת קוֹרֵא־מָסָךְ; לְחַץ Control-F10 לִפְתִיחַת תַּפְרִיט נְגִישׁוּת.
יום שישי, מרץ 7, 2025 | ז׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

גדעון דוקוב

עורך אתר מקור ראשון

המדרשיה לא הייתה "ספינת הדגל" ולא "אוקספורד"

סרט, כמו סרט מנסה להציג את המציאות בצורה קצת יותר דרמטית ממה שהיא באמת. והאמת היא שהאלימות הייתה הרבה פחות נוכחת והמדרשיה לא השפיעה על הציונות הדתית כמו שבוגריה רוצים להאמין

אחת השאלות שהכי הקשו עלי כשהייתי צעיר יותר הייתה "איפה למדת בתיכון?" התחלתי במכינה (למדרשייה) בכפר סבא עד כיתה ט'. ב-י' עברתי לנווה שמואל כי לא רציתי ללכת למדרשייה. בי"א (ג'מילים) חזרתי לחבר'ה מהמדרשיה (נ' מנפ"ח כבוד! כולל שלושה מרואיינים בסרט) וב-י"ב חתכתי לסוג של של"פ בישיבה שהקימו בבית שאן.

ומהפוזיציה הזו, של מי שעבר כמה וכמה ישיבות, כולל המדרשיה, נדמה לי שאני יכול לומר שני דברים: ראשית, הסרט קצת מגזים ביחס לאלימות והוונדליזם שהיו שם ושנית, המדרשיה לא הייתה "ספינת הדגל" של הציונות הדתית.

ובהרחבה:

יש בסרט נקודה נכונה – המדרשיה לא הייתה דומה לאף ישיבה תיכונית אחרת שעברתי בה, בדקתי או שמעתי עליה. לא מבחינת הווי, אותו גיבוש מחזורי מפורסם שרבים חוו כאירוע השיא של נעוריהם (ומטבע הדברים – היו לו גם קורבנות), וגם לא מבחינת וונדליזם (תחרות שבירת פלורסנטים) ואלימות (כמה וכמה אירועי של מכות קבוצתיות בין השכבות השונות).

אלא שבניגוד לגיבוש שהיה נוכח בכל רגע, הוונדליזם והאלימות היו אנקדוטות במהלך השנה.

הרגע שהכי הצחיק אותי בסרט היה כשהיועצת החינוכית שדיברה בו (לא מהתקופה שלי) אמרה שלהתקבל למדרשייה היה כמו "הבן שלי התקבל לאוקספורד". אז זהו, שבתקופתי היה קל יותר להתקבל למדרשייה מאשר לעוף ממנה. במדרשייה קיבלו את מי שעפו מישיבות תיכוניות אחרות (אחלה חבר'ה), ורף הכניסה היה נמוך עד בלתי קיים. זה לא דבר רע, פשוט ככה זה היה.

אבל הסיבה המרכזית שהמדרשיה בעיני היא בשום צורה לא "ספינת הדגל" של המגזר, היא מכיוון שבסופו של דבר היא לא הותירה בציונות הדתית שום מורשת משמעותית.

מה זה מורשת משמעותית?

מכפר הרוא"ה יצאו הגרעינים שהגיעו לישיבת מרכז הרב ויצרו את החיבור העמוק בין תורת הראי"ה קוק לבין המגזר

בנתיב מאיר צמחו, ולא במקרה, מספר עצום של רבנים וראשי ישיבות משמעותיים של חלקים נרחבים מהמגזר – הרב אלישע אבינר, הרב יגאל אריאל, הרב אלי בזק, הרב אמנון בזק, הרב אליהו בלומנצוויג, הרב חיים גנץ, הרב רא"ם הכהן, הרב ויצן, הרב יהושע ויצמן, הרב דוב זינגר, הרב מאיר כהנא, הרב לבנון, הרב יעקב מדן, הרב קוסטינר, הרב שג"ר, הרב י"צ רימון, הרב קלנר, הרב קטן, הרבנים סבתו, הרב דוד סתיו, הרב אלחנן סמט. ואני בטוח מפספס עוד כמה (ותודה לויקיפדיה).  קשה שלא לראות את ההשפעה של עוצמת לימוד התורה שם.

למדרשייה, כמי שהייתה אחד המוסדות הארציים הראשונים של הציונות הדתית, יש בהחלט רשימת בוגרים מפוארת, חלקם בעמדות השפעה, אבל לא כזו שכוללת איזו מורשת או אמירה ייחודית. זו פשוט תוצאה של הרבה מאוד שנים בהם היא הייתה קיימת (בדומה לאחוז הדתל"שים הלא נמוך). אז נכון, הקצנת התמונה לשני הצדדים יוצרת את המתח שסרט טוב נשען עליו, אבל המציאות היא פשוט אחרת.

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.