מרגע שפורסם תוכן הפגישה החשאית בין השופטים בתיקי נתניהו לבין פרקליטי ההגנה והתביעה, לפיה הוצע לאחרונים למשוך את סעיף השוחד בתיק 4000, חזר לחיינו הדיון על עסקת טיעון כוללת בתיקי האלפים. הפגישה הדרמטית הגיעה לאחר שרק לאחרונה השופטים רמזו לפרקליטות פעמיים כי קיימים קשיים בתיק ומוטב ללכת לגישור פלילי.
מבין כל השאלות החשובות שהועלו, כמו העיתוי לקיום הפגישה ולאיזה צד היה אינטרס להדליף אותה, צריך לשאול כיצד תיק בזק-וואלה ה"יצוק בטון", שסומן כתיק הדגל של הפרקליטות, התברר כחלש וזאת אף בטרם עלה להעיד עד ההגנה הראשון. שורת עדי תביעה עלו בזה אחר זה לדוכן העדים ופשוט לא סיפקו את הסחורה. יתרה מזאת, בחלק מהמקרים אף התברר כי הם מסייעים בחיזוק טענות ההגנה. ככל שנמשכו הדיונים חלק מהסעיפים בכתב האישום נמחקו ביוזמת הפרקליטות ואת חלקם השופטים לא אישרו לתקן.
הרבה לפני שהאישומים בתיק 4000, כמו גם ביתר התיקים, גובשו לכתבי אישום, שלב החקירות היה רצוף כשלים ומבוכות, ואף עבירות לכאורה, מצד המשטרה והפרקליטות. החל מאופן גיוס העדים חפץ ואלוביץ' באופן שערורייתי וברוטלי וחקירות שנפתחו ללא אישור רשמי, עבור בנימוקים מופרכים ותקדימיים לאישומים שהידרדרו מ"סיקור אוהד" ל"היענות חריגה" וממנה ל"פתיחת דלת", ועד לפעולות ב"שיטת מצליח" כמו ניסיון לצוד ביטויים מעורפלים שאולי מבטאים אווירה אך לא מהווים עובדות מפלילות. לא בכדי דרש בית המשפט מהפרקליטות בצעד נדיר לכתוב מחדש חלקים מרכזיים מכתב האישום.
זהו הרגע להמשיך ביתר שאת לחשוף את הכשלים, הטעויות והמניפולציות בתיקי האפלים ולתת לאור השמש לחטא אותם. הגיע הזמן שהציבור ישפוט את תפקודם של העיתונאים מטעם שבכוונת מכוון דיווחו באופן סלקטיבי ומגמתי במטרה להציג את נתניהו כמושחת ומשחית
למן הרגע הראשון גורלם של תיקי נתניהו לא היו שאלה משפטית, אלא שאלה פוליטית. הלחצים הכבירים שהופעלו באולפני התקשורת ובהפגנות מתחת לביתו דחפו את מנדלבליט, שבעצמו הודה כי אילולא סעיף השוחד התיק לא כלל היה בא לאוויר העולם, להכריז על הגשת כתב האישום ערב הבחירות לכנסת. לא לחינם בחרו לכרוך את ארבעת התיקים כמקשה אחת בעלת מספור עקבי, כולל תיק 3000, תיק הצוללות וכלי השיט שכבר הספיק לתבוע במצולות, במטרה לייצר מצג אימתני של מפלצת שוחד. זה נמשך בניסיון הנואל של יריביו הפוליטיים הבולטים של נתניהו לקדם את "חוק הנאשם" הפרסונאלי, לפיו אדם עם כתב אישום לא יוכל לכהן כראש ממשלה.
המעקב הקפדני בנעשה בתיקי נתניהו, תחילה בחקירות ועד לא מזמן במשפט, היה שמור בהתחלה רק למתי מעט, מתנדבים שסרקו אלפי מסמכים ביסודיות ולקחו בערבון מוגבל את רסיסי ההדלפות המגמתיות. טענות הימין על אכיפה בררנית ועל ניסיון פסול למהפך שלטוני נדמו אז כמו זנב לקונספירציה לא אפויה שרקחו ביביסטים סהרוריים. מטבעות לשון בקרב מחנה הימין כמו "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות" ו"לחקור את החוקרים" זכו לבוז והפכו למושא ללעג. ובינתיים מדינה שלמה נכנסה לסחרור של חמש מערכות בחירות והיווצרות שסע עמוק ומתמשך שהחברה הישראלית טרם חוותה כמותו, תוך שהוצאות המשפט עולות לקופת משלם המיסים עשרות מיליוני שקלים.
חרף התקווה וצהלות השמחה הספונטניות בימין, צריך לזכור כי הסיפור רחוק מלהסתיים. להפך, כעת כשהתמונה מתחילה להתבהר מעט, המשפט רק מתחיל. ברקע הניסיונות לרכך את עמדת הפרקליטות וההמלצות לתביעה ללכת לגישור, עולה ומוכחשת לסירוגין האפשרות של הסדר טיעון מטעמים של שמירה על "האינטרס הציבורי" ובשם הממלכתיות.
לפי שעה, היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטות הורידו מהפרק אפשרות של הסדר טיעון. בהרב מיארה יודעת היטב כי המינימום שהיא דורשת, דחיקת נתניהו מהחיים הפוליטיים באמצעות קלון, לא מתכנס עם המקסימום שאוחזים בו נתניהו ופרקליטיו – והוא המשך כהונה בת ארבע שנים של ראש הממשלה שנבחר בהליך דמוקרטי. עוד מוקדם, כמובן, לקבוע איזו תפנית יקבל המשפט בעקבות הצעת השופטים ובוודאי שיהיה זה חסר אחריות לנבא כיצד הוא יסתיים, אך מהתמונה שעולה מהמשפט עד כה, זו עלולה להיות בכיה לדורות עבור כל מי שחפץ בהגינותה ועצמאותה של מערכת אכיפת החוק.
בכל יום שעובר, הדיונים בבית המשפט חושפים את רמות הסיאוב של מערך התביעה, הפרקליטות נחשפת במלוא חולשתה ומתחדדת הרשלנות של מקבלי ההחלטות הגורליות בתיק. בעיני האזרח הממוצע משפט נתניהו כבר מזמן איננו בירור השאלה אם יצא זכאי או חייב בדין, אלא ראש הממשלה סוחב על גבו בימים אלה במידה רבה את עתיד מערכת המשפט ופרק חשוב בתולדות ישראל כמדינה דמוקרטית.
דווקא עכשיו האינטרס הציבורי הוא להמשיך במשפט ולהגיע לחקר האמת תוך המשך חשיפת קלונה של המערכת. כיום יותר מתמיד, מתחדד הצורך ברפורמה משפטית רחבת היקף. הקמת ועדת חקירה בפרשת הרוגלות היא צו השעה ואינטרס של כל ישראלי ששוחר זכויות אדם ואזרח. זהו הרגע להמשיך ביתר שאת לחשוף את הכשלים, הטעויות והמניפולציות בתיקי האפלים ולתת לאור השמש לחטא אותם. הגיע הזמן שהציבור ישפוט את תפקודם של העיתונאים מטעם שבכוונת מכוון דיווחו באופן סלקטיבי ומגמתי במטרה להציג את נתניהו כמושחת ומשחית.
תהיה תוצאתו הסופית אשר תהיה, משפט נתניהו הוא הרוביקון. האם ישראל היא מדינה שומרת חוק או רפובליקת בננות. לראש הממשלה ודאי יש שיקולים שונים בהחלטה האם ללכת בבוא הזמן להסדר טיעון; שיקולים כלכליים, משפחתיים, פוליטיים ואחרים. אך אם נתניהו באמת דבק בחפותו ומאמין בצדקת דרכו – עליו להפוך את האמרה "האינטרס הלאומי גובר על האישי" למציאות חיה למען עתיד ישראל ואזרחיה.
