כינוס של כל רבני ישראל החרד"לים (וקומץ חרדים) צפוי להתקיים מחר (ד') לטובת "ביצור מעמד הרבנות הראשית", בהשתתפות הרבנים הראשיים לישראל. לאחר חמש שנים בתפקידיהם, הרב לאו יעבור לכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול, והרב יוסף כנשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל.
הנה נאום שכנראה לא יינשא בכינוס המיוחד:
"רבנים ומחנכים, דורשי טובתה של הרבנות הראשית, אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה.
הציבור נוטש אותנו בהמוניו. זוגות רבים בוחרים בחתונה כדת משה וישראל ללא רישום הנישואין בלשכותינו; בעלי מסעדות ובתי קפה מחפשים את השער השלישי ושוקלים לעבור לכשרות "צהר"; נשים וגברים מקרב יוצאי מדינות ברה"מ לשעבר, "זרע ישראל", התייאשו מזמן מהניסיון לעבור גיור אצלנו ופונים ל"גיור כהלכה" ובתי דין פרטיים אחרים; בית דין פרטי לגירושין התיר לא מזמן את העגונה צביה גורודצקי אותה השארנו בעגינותה עשרות שנים מחוסרת אונים.
אמון הציבור במוסד בו אנו מאמינים כל-כך הידרדר ל20% בלבד במדד הדמוקרטיה האחרון, הידרדרות שהמשיכה בקדנציה הנוכחית. הציבור החרדי ממשיך לצרוך את שירותי הדת שלו מחוץ לרבנות גם כך. הבד"צים מספקים לו את הכשרות ואת הרישום לנישואין, בתי דין פרטיים מסייעים למתגיירים ולסידור גט. הציבור החילוני בורח, והציבור הדתי מתחיל לאבד את אמונו אף הוא. יותר זוגות מהציונות הדתית בוחרים לדלג על נישואין ברבנות, ורבים מהם מצביעים בצלחת ובוחרים לתמוך בבתי עסק כשרים שבוחרים לא לעבוד עם המערכת שלנו.
האשמנו את כל העולם: את התופעות המערביות, הארגונים שמבקרים אותנו, הרבנים שנואשו מלתקן את המערכת ובחרו לפעול מחוצה לה, משרד האוצר שלא מתקצב אותנו כראוי, הפוליטיקאים שלא סרים למרותנו, הרפורמים והקונסרבטיבים, יהדות התפוצות שבחרנו לא להכיר ברוב מניין ובניין של רבניה, כולל מהאורתודוכסיה המודרנית. רק לכיוון אחד טרם הפנינו אצבע מאשימה – פנימה, אל עצמנו.
חמש שנים עברו מאז התחלנו את הקדנציה הנוכחית, לאחר מערכת בחירות סוערת. ביקרו אותנו על כך שתפקיד הרב הראשי לא נועד לגדולי הדור, ושהחרדים מציגים מועמדים בהם יוכלו הפוליטיקאים לשלוט, בנים-של רבנים ראשיים קודמים ושההחלטות החשובות באמת לחיינו ימשיכו להתקבל ברחוב 'חזון איש' בבני ברק וברחוב 'הקבלן' בהר נוף. אך היינו בטוחים שפנינו לרבנות ראשית אחרת. כזו שתדע להתעלות מעל לשחיתות שפשתה בה עם הרשעתו של הרב הראשי הקודם יונה מצגר. כזו שתוכל להקיא מתוכה את התפוחים הרקובים שהתבצרו בה לאחר שנים של הזנחת מערכות הכשרות והגיור.
חמש שנים עברו, ואנה אנו באים? דו"ח מבקר המדינה בשנה הקודמת חשף שהמצב בתחום הכשרות הידרדר עוד יותר. ניסינו ועמלנו על מתווים, הצעות, ועדות וצוותים שישבו על המדוכה. אך ברגע האמת עוד לא השכלנו להגיע לפתרון מערכתי. בישיבת מועצת הרבנות הקודמת נאלצנו לקבל מתווה שעוסק רק בהעסקת משגיחי הכשרות, בעקבות לחץ מבג"ץ. מתווה שגם הוא עומד לפני פיצוץ ולא ניכר שיגיע לכדי ביצוע. בנושא הגיור ישבנו מהצד כשראש הממשלה מינה, אף זאת בלחץ בג"ץ, את השר לשעבר משה ניסים שעשה ימים כלילות במחשבה כיצד להציל את הגיור בישראל. הוא הגיע למסקנה המצערת שהגיור חייב לצאת מהידיים של הרבנות, שלנו. וגם למתווה הזה הגשנו התנגדות נחרצת, ללא פתרון או הצעה אחרת לתיקון מערך הגיור.
הבה ננצל את הכינוס המיוחד הזה כדי להוציא את הראש מהחול. צריך להכיר במציאות: הלגיטימציה שלנו הולכת ואובדת, ולמעט הגנה אינטרסנטית מצד מפלגות מסוימות ותמיכה ממספר ארגוני קצה בחברה הישראלית, הציבור הישראלי הולך ומואס בכל מה שקשור אלינו. גרוע מכך, הציבור שרואה בנו את פניה של היהדות הממסדית עלול לאבד זיקה גם אליה. בעלי עסקים שמבחינתם כשרות מזוהה מזמן עם שחיתות ופרוטקשן, יהודים דוברי רוסית או ממוצא אתיופי שעוברים חקירות יהדות מבישות, הורים לתינוקות שסבלו ממוהלים לא מקצועיים כי אנחנו מתנגדים להסדרת הפיקוח על המוהלים, כולם מצפים למוצא פינו ולשינוי כלשהו לטובה.
אני קורא לכם, דורשי הטוב של הרבנות הראשית, להפסיק את שיח ההאשמות ולעבור לשיח חשבון הנפש. לנצל את ההזדמנות של חילופי התפקידים ולהציב יעד של תיקון הכשלים בעוד שנה מעכשיו. אנו עומדים קרוב כל-כך לצום ט' באב, עלינו המלאכה לגמור ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה: עלינו להביא דווקא בימים אלה לקירוב לבבות באמצעות מעשים, ונשכיל לעשות זאת באמצעות התבוננות פנימה ולקיחת אחריות על פעולותינו עד עתה. הבה נקדש שם שמיים ונתחיל במסע חזרה אל לב הקונצנזוס הישראלי".
