כל קצין בכיר, תכלס כל מי ששירת בצבא כמש"ק ממטרות, יודע כמה חשובה ההרתעה. יודע שהיכולת של הצבא להגן על המדינה מפני אויביה (ויש לנו כאלו גם לא מבית, למי ששכח), מורכבת לא רק מהיכולת המבצעית שלו אלא גם – לפעמים אפילו בעיקר – מהפחד של אויב פוטנציאלי מהיכולות האלו.
מה שמכתבי ואיומי הסרבנים החוזרים ונשנים עושים, לא מדגדג בכלל ליכולות המבצעיות. וודאי שלא אלו של טייסים בדימוס שאפילו תהילת עבר לא תמיד יש להם. בהיבט המבצעי – לכל סרבן יש תחליף ואנחנו אלופים בלאלתר ולהגיב למציאות משתנה. זה כוח העל שלנו.
אבל הרתעה היא נשק מורכב הרבה יותר לתפעול. אין מאגר בימ"חים שמלא בהרתעה, ארה"ב לא יכולה לשלוח אותו ברכבת אווירית בשעת חירום. קרב, הוא מה שקורה כשההרתעה נגמרת. כל מכתב סרבנים, מומצא ומופרך ולא מייצג ככל שיהיה, מבזבז בלי היכר את הנשק הזה, החשוב ביותר בארסנל של צה"ל.
ככל שהתקשורת נותנת לאיומים הבריוניים הללו יותר תשומת לב ודגש, ככל שהיא מדגישה את חיוניות הכוחות הסרבנים, היא רק מעמיקה את הבור בתפיסת האיום שמהווה ישראל – אפילו אם אין שמץ אמת בדברים. ככה זה עם תודעה. היא מגיבה מצוין גם לשקרים, סילופים וחצאי אמיתות.
זו הרי הסיבה לטרור למכתבים מלכתחילה. זה ניסיון להשפיע על התודעה של נבחרי הציבור, להפחיד אותם לכדי שינוי תוכניות, להרתיע אותם. החוצפה האמיתית של הסרבנים היא שהם לא רק גונבים את ההרתעה הלאומית לטובת האינטרס הפוליטי הצר שלהם, הם גם זורקים אותה לפח. שיהיה ברור, את ההרתעה, שאנחנו צריכים הרבה יותר מעוד טייס או רופא או חוקר 8200, אי אפשר יהיה להחזיר להצבה כשהם יסיימו איתה.
עולמם של הסרבנים צר כעולם נמלה. ההרתעה לא באחריותם, בזבוזה לא בסמכותם. אין להם מושג מה תמונת המערכה התודעתית או כמה נזק הם עושים לה. הם לא יודעים כמה אנחנו קרובים לקרב או עם מי. הם "רוצים" וזה "חשוב".
אמירות כאילו ברור ש"לקרב נתייצב" הן משחק באש. הן משדרות לא רק לממשלה, אלא גם לאויב, שהקרב שלו הוא נגד צבא לא מאומן, לא מוכן ותכלס – לא מחויב. כאילו שמישהו יוכל בכלל לסמוך עליהם לציית בעת פקודה. כאילו שלא הפכו עצמם, במו פיהם, לרעילים ומסוכנים מדי לשיטת הפעולה של צבא. כשהם מדברים בו זמנית על לסרב ולהתייצב, הם מחדירים למערכת חוסר החלטיות ובלבול שמחלישים אותה. למרות שכל חייל יודע שהאויב מאזין – הם משדרים את החולשה שיצרו לעולם כולו ומגדילים את הסיכון שנמצא את עצמנו יוצאים לקרב.
בדמוקרטיה, ההפרדה היא מאד ברורה: כאזרח אתה יכול וצריך להביע את דעתך בכל צורה חוקית שתחפוץ. כחייל, אין לך דעה בכלל. אתה ממלא פקודות. וזהו. אתה לא רשאי לחשוב בכלל על סירוב וגם במקרי הקיצון הבודדים שבהם מוצדק הסירוב – אתה עשוי למצוא עצמך בכלא בשלו. האחריות למצפון הלאומי היא לא שלך. על מצפון אישי שמסכן מיליוני אנשים – אתה אמור לשלם.
הדילמה הזו מובנית בתוך המערכת בכוונה. כחייל, בשונה מאזרח, אתה לא אחראי ואתה לא אמור לעסוק בכלל בשאלות של מוסר. ככה אנחנו מייצרים את העוצמה הנדרשת כדי להגן על מדינה. למקרה שמישהו שכח, צה"ל הוא לא רק סידור עבודה למקורבים ומקפצה למשרות בכירות באזרחות, הוא גם צבא ההגנה לישראל. הוא אמור להגן עלינו מפני משטרים הרבה פחות נחמדים והרבה יותר נחושים להשמיד את ישראל מחוסמי הכבישים. כאלו שמגיבים להפגנות הקוראות לדמוקרטיה, לא בלחיצות ידיים ואפילו לא ב"בואשים".
השימוש של צה"ל באלימות הוא לגיטימי, כי זה סוג העוצמה שצריך לגייס כדי למנוע אלימות גרועה הרבה יותר שמופעלת נגדנו. יש מחיר דמים, כבד, לשימוש בה, אז אנחנו מעדיפים לצמצם את הצורך לעשות את זה למינימום האפשרי. צודקת ככל שתהיה המטרה בעיני הסרבנים, ניצול השירות במילואים לקידומה הוא התנהגות מחפירה.
כשהם עושים את זה, הם לא אזרחים מודאגים. הם לא אזרחים בכלל. הם חיילים שמודיעים קבל ועולם על כוונה לנטוש את משמרתם. הם חיילים שמסכנים, ביודעין ובכוונה וללא סמכות, את הצלחתן של פעולות צה"ל, הם חיילים שידיהם מגואלות בדמם של כל ילד, אזרח וחייל שיפגע כתוצאה מהקרב שבגללם לא נמנע. הסרבנות היא לא רק נשק יעיל בידי אויביה של ישראל, אלא גם, לא במפתיע, איום, ברור ומיידי, על הדמוקרטיה בישראל.
בדמוקרטיה, הצבא יושב בקסרקטיניו. בשקט. תפקידם של חיילים הוא למלא פקודות. כאזרח, אתה צריך להיבחר על ידי הציבור כדי לקבל החלטות. אין שום מטרה שמצדיקה עירוב של שני הכובעים הללו כדי לעשות שימוש אזרחי בריוני ומסוכן בכוח שנמסר לידי חיילים לשימוש אך ורק על פי פקודות.
טוב יעשו שר הביטחון והצבא הכפוף לו, אם יוקיעו ללא דיחוי נוסף וללא סייג את הסרבנות ככלי שעצם העלאתו על דל שפתיים מוקצה מחמת מיאוס. טוב יעשו אם ישללו דרגות "כנפיים" וכל כיבוד אחד שניתן בשל שירות צבאי למי שבגדו בו במעשיהם ונתנו ידם למרי נגד הפרדת הרשויות בין אזרחים וחיילים. טוב יעשו אם יגרעו את הפעילים ממצבת המילואים שלא על מנת לאפשר להם לשוב ולשרת את המדינה עוד לעולם ויפעלו לשלילת כל הטבה אחרת ממי שאפילו בדימוס פועלים לזרוע בהלה וייאוש בקרב אזרחים שומרי חוק וחיילים כאחד.
צה"ל חייב להוקיע את הסרבנים בכל האמצעים כדי לשקם את ההרתעה שהוא מופקד עליה ולעצור הצטרפות אחרים לגל העכור הזה של השתמטות מוצדקת בעיני עצמה. חברה שוחרת חיים חייבת לעשות את זה כי השירות בצה"ל הוא האמצעי לשימור הזכות לחיים של אזרחים במדינת ישראל, יסוד שבלעדיו, לשום ערך אחר אין קיום.
המחיר שהסרבנות גובה מביטחון המדינה הוא גבוה כל כך, ששום מחיר חברתי או מעשי שתגבה מהמועלים באמונה באופן זה לא יהיה גבוה דיו. לסרבנים, אל תהי תקווה.
