חשבון הטוויטר של שקמה ברסלר – מראשי המחאה נגד הממשלה – הוא בעיקר לוח מודעות אוטומטי, שופר גנרי של מסרי המחאה למיניהם, אותם היא מצייצת מחדש ללא הרף. אבל מדי פעם היא גם מצייצת משהו בעצמה.
אתמול אחר הצהריים העלתה ברסלר את אחת מתמונות הקמפיין "בלי עילת סבירות", שמתאר דברים איומים ונוראים שיקרו אם עילת הסבירות, שהממשלה מנסה לקדם, אכן תעבור. למותר לציין שעילת הסבירות היא חלקיק מהרפורמה המקורית שבגינה קמה המחאה, שבבית הנשיא כבר הגיעו להסכמות די סופיות על העברתה, ושגם שופטים עליונים תומכים בה. את מי כל זה מעניין כשצריך להיאבק בממשלה בכל מחיר.
העניין הוא שמכול כרזות הקמפיין, הכרזה שברסלר בחרה לצייץ תחת הכותרת שההיא עצמה העניקה לה – "ממשלת סדום", טוענת כי "בלי עילת סבירות יואב קיש יחייב את ילדינו להניח כל בוקר תפילין בבית הספר". מכל הטענות שיש בקמפיין הזה, ברסלר בחרה בהזויה ביותר, בשקרית ביותר, בשונאת ביותר. זה כנראה מה שקורה כשהמסכה נקרעת. ברסלר נתפסת כאישה שקולה וממלכתית, אדם פשוט מהיישוב שרוצה להנחיל לילדיו מדינה דמוקרטית כפי שהתרגל אליה. אבל כשההמונים עוזבים את קפלן ונשארים עם הגרעין הקשה שמגיע מהפגנות בלפור והאזורים הללו, כבר אין טעם לשחק אותה ממלכתי.
אז הממלכתיות ושיקול הדעת הלכו, ונשארנו למרבה הטרגדיה עם שנאה פתולוגית לכל מה שמריח מיהדות, חוסר מעצורים מוחלט מלפרסם שקר הזוי שכולם יודעים שלעולם לא יקרה, וערוצי טלוויזיה שעדיין ממשיכים לראיין אותה על תקן גיבורת מחאה עממית שבסך הכול רוצה פה דמוקרטיה. אז לא, שקמה ברסלר וחבריה למאבק בממשלת הימין, אנחנו כבר לא קונים את זה, וגם לא עשרות האלפים שהצלחתם לעבוד עליהם במשך כמה חודשים שדמוקרטיה היא מה שמעניין אתכם. המסכה שלכם נקרעה, ונחשפו פני השנאה והתיעוב לכל מה שמזכיר לכם את הרוב בקלפי, שאוי ואבוי – "מניח תפילין לילדיו בכל בוקר". כמה עגום, כמה לא מפתיע.
