רבים מאיתנו שיערו שכך הם פני הדברים, אך רק הבוקר (ד'), שנים לאחר פתיחת החקירה וכשלוש שנים וחצי לאחר כתב האישום התקבלה סוף סוף ההוכחה. במערכת אכיפת החוק היו משוכנעים שעצם הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה דאז ודהיום, בנימין נתניהו, תביא לסילוקו מהשלטון. מי שאמר את הדברים באופן הברור ביותר הבוקר בראיון לגלי צה"ל הוא מפכ"ל המשטרה בתקופה הרלוונטית, רוני אלשיך. "אי אפשר היה לנחש שראש הממשלה לא יתפטר בעת הגשת כתב אישום ושהמפלגה לא תגיד לו שלטובת המדינה הוא צריך להתפטר ומישהו אחר ייכנס לשלטון. התקדים שהיה מול עינינו היה של אולמרט", אמר אלשיך ליניר קוזין וספי עובדיה.
התכנית היתה פשוטה: כתב האישום יוגש נגד ראש הממשלה נתניהו, ומהר מאוד הוא יהפוך לאזרח בנימין נתניהו. החל מאותו הרגע כבר לא יהיה חשוב כל כך מה יקרה במשפט. המטרה העיקרית, הורדתו של נתניהו מהשלטון, כבר תושג. לכן, מה שהיה חשוב למערכת אכיפת החוק יותר מכל, הגביע הקדוש של המהלך, היה הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה בגין עבירת שוחד. השאלה אם ניתן יהיה להוכיח את עבירת השוחד בפועל הייתה למעשה משנית. שהרי, כך על פי הקונספציה אותה חשף אלשיך, מטרת המטרות אמורה הייתה להיות מושגת כתוצאה מעצם הגשת כתב האישום, ללא כל תלות בהתנהלותו של המשפט עצמו.
כל זה, כידוע לכל ישראלי, כמובן שלא קרה. ראש הממשלה נתניהו לא רק שלא התפטר, מעמדו כראש הממשלה, יו"ר תנועת הליכוד ומנהיג מחנה הימין בישראל נותר איתן כשהיה. אכן, למשך תקופה מסוימת הוא נאלץ לעזוב את משרד ראש הממשלה בנסיבות פוליטיות, אך המשפט עצמו לא הצליח לערער את מעמדו, ודאי שלא באופן שאותו דמיינו במשטרה, בפרקליטות ובייעוץ המשפטי לממשלה. שנתיים וחצי, מאז הוגש כתב האישום, נתניהו הוא הפוליטיקאי הבולט במדינת ישראל, וכל התקוות שלפיהן הגשת כתב האישום תמנע את המשך כהונתו התבדו כליל. הקונספציה שעל פיה פעלה המערכת קרסה, ולא נשאר, לא במשרד היועץ המשפטי לממשלה, לא בפרקליטות המדינה ואפילו לא בצמרת המשטרה, מי שיידרש לשלם את המחיר. למעשה, הבכירה היחידה שנותרה במערכת היא התובעת הראשית בתיק נתניהו, עו"ד ליאת בן ארי. כל היתר כבר מזמן באזרחות, עושים לביתם.
לשלם את המחיר, כי קריסת הקונספציה הכניסה את מדינת ישראל לסחרור שאיש לא דמיין. כתב האישום הרשלני שהוגש נגד נתניהו, היום כבר ברור מדוע, הפך את המשפט לארוך מאוד ומסורבל, והעניק להגנה הצדקה לנהל את המשפט באופן מלא. אי אפשר להתנגד לאופן שבו ההגנה חוקרת עדים חקירות נגדיות ארוכות ומתישות, כאשר בכל חקירה נגדית שכזו ההגנה אכן מגיעה להישגים. אי אפשר להתלונן על אורכו של המשפט, כאשר במהלכו באמת נחשפות העובדות ומתבררת התמונה המלאה בנוגע לאירועים המתוארים בכתב האישום. וכך מתנהלת מדינת ישראל עם ראש ממשלה תחת כתב אישום, והמערכת הפוליטית נסחפת לתוך מערבולת בלתי נסבלת.
את תוצאות המערבולת הזו כולנו מרגישים. לא צריך להיות איש ימין כדי לחשוב כך. גם אם נאמין לטענות בשמאל שלפיהן מקורה של הרפורמה המשפטית בהסתבכותו האישית של נתניהו, ספק אם ההחלטה על הגשת כתב האישום היתה מעשה חכם בדיעבד. סביר להניח שאם הם היו יודעים שמחירו של כתב האישום יהיה הרפורמה המשפטית והסחרור שהמדינה נקלעה אליו בעקבותיה, הם היו אולי חושבים פעמיים. היהירות של אלשיך וחבריו, שהיו בטוחים שהם יודעים כיצד תתנהג ההיסטוריה בעקבות צעדיהם, פגעה במדינה כולה. הסירוב של האחראים להכות על חטא ולקחת אחריות מטריד מאוד ומעיד בראש ובראשונה עליהם.
