אמרו עליו שגורלו נחרץ. שפוטין לא שוכח ולא סולח. שברגע הנכון פוטין כבר ידאג שמישהו יתבל את כוס התה שלו באבקת תליום רדיואקטיבי או ברעל עצבים. שזה רק ענין של זמן עד שהוא ילך בעקבות גורלם של אלכסנדר ליטוויננקו ואלכסיי נבלני. שגם אם לא ימצא את מותו בייסורים, במוקדם או במאוחר יימק במושבת עונשין.
הכול יכול להיות, אבל החיים מורכבים קצת יותר מסברות כרס עממיות, ופוטין דווקא הפנים מהר מאוד שהפעם הוא יצטרך להמתין עם הנקמה. כי הרבה יותר מדי תלוי באיש הזה, יבגני פריגוז'ין, שמכיר את הקרמלין מבפנים, ושעד לפני שבוע נמנה עם אנשי המעגל הקרוב ביותר של נשיא רוסיה. הידע שלו, העסקים והקשרים שלו, המשתרעים על פני שלוש יבשות, הם נכס שהקרמלין לא יכול להרשות לעצמו לאבד. בקיצור, פריגוז'ין מחזיק במוחו מידע קריטי לשרידות האימפריה הכלכלית של הקרמלין. ופוטין צריך את הגישה למידע הזה. הוא צריך את פריגוז'ין חי, אין לו שום תועלת מפריגוז'ין המת.
כן, שבוע לאחר שהרים את נס המרד, יבגני פריגוז'ין עדיין חי ונושם. וכפי שזה נראה כרגע, גם העסקה בין הקרמלין לפריגוז'ין בעינה עומדת. המשוואה פשוטה וברורה. בתמורה להכרזתו של פריגוז'ין על סיום המרד בסוף השבוע שעבר, יצאה הודעה רשמית של שירות הביון הפדרלי הרוסי על כך שכל ההאשמות בבגידה והמרדה כנגד פריגוז'ין ואנשיו יבוטלו. יתרה מכך, הסעיף שלפיו פריגוז'ין וצבא שכירי החרב שלו, הידוע ככוח וגנר, יישארו אנשים חופשיים בתנאי שייצאו לגלות מרצון בבלארוס, נשמר אף הוא.
ואכן, ביום שלישי נחת במינסק, בירת בלארוס, מטוס מנהלים המוכר כמטוסו הפרטי של פריגוז'ין. נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, האיש שתיווך בין פוטין לפריגוז'ין בעיצומו של המרד, אישר את בואו. "הכול מוכן", אמר לוקשנקו בעת שקיבל את פניו של פריגוז'ין, והסביר כי לאנשי כוח וגנר שירצו להצטרף אל מנהיגם, הוצע להתמקם בבסיס צבאי נטוש לא הרחק מן הבירה. "יש כבר גדר, בואו והקימו את האוהלים שלכם". ואם יש בין אנשי וגנר כאלה שקיץ בבלארוס לא נראה להם אטרקטיבי במיוחד, הדרך הביתה, או לחילופין חתימת חוזה עם הצבא הרוסי, פתוחה בפניהם. מדהים? בהחלט. על פי כל קנה מידה. רוסי, מערבי, הוטנטוטי.
מה פשר הנדיבות, שלא לומר הג'נטלמניות העסקית, שהפגין עד כה ולדימיר פוטין? הרי בנאומו לאומה בשבוע שעבר הוא הגדיר את המרד כבגידה ותקיעת סכין בגב. הוא נראה אז חיוור, מודאג וכעוס בעליל. ובוגדים, כידוע, דינם מוות. מה גרם לו לשנות מנגינה ולהפגין ותרנות כלפי האיש שהעמיד אותו במצב המסוכן, המשפיל והמביך ביותר בכל 23 שנות כהונתו כנשיא? מדוע הוא היה מוכן לעשות עסקה עם האיש שהשתלט על רוסטוב, העיר העשירית בגודלה ברוסיה, ללא כל התנגדות צבאית? מדוע הוא מוכן לאפשר למי שהורה לאנשיו להפיל שישה מסוקים של חיל האוויר הרוסי בדרכו לעלות על מוסקבה, ולא רק מסוקים אלא גם מטוס פיקוד ובקרה מסוג איליושין N22 – להמשיך לנשום? כיצד הוא מניח לאיש שחשף אותו בבדידותו ואת הצבא הרוסי בקלונו, לצאת חי? האם זהו פוטין שאנחנו מכירים?
תשובת הקרמלין הייתה רוסית אופיינית. לשיטתו של פוטין והקרמלין, העסקה עם פריגוז'ין מנעה מלחמת אחים. המסר שעבר בכל הצינורות האפשריים היה: "לא אפשרנו לכוחות הזרים העומדים מאחרי מזימת המרד", קרי נאט"ו והמערב, "להקיז דם רוסי". כרגיל, בכול אשם איזה דמון חיצוני בלתי מוגדר, המערב.
לנוכחותם של אנשי כוח וגנר ברחבי העולם יש חשיבות גיאו־אסטרטגית עבור הקרמלין. פוטין צריך את פריגוז'ין חי, אין לו שום תועלת מפריגוז'ין המת
אבל עם כל הכבוד לאחוות האחים הרוסית ולדמון המערבי, הסיבה האמיתית שפריגוז'ין עדיין חי נמצאת בכלל מחוץ לגבולות רוסיה. אנשי כוח וגנר, שמספרם הכולל נאמד ב־50 אלף איש, פרוסים על פני הגלובוס. מוונצואלה בדרום אמריקה, בואכה סוריה ולוב במזרח התיכון, ועד מאלי, סודן, הרפובליקה המרכז־אפריקאית ולאחרונה גם בורקינה־פאסו. לנוכחותם במקומות הללו יש חשיבות גיאו־אסטרטגית עבור הקרמלין.
זו לא רק החשיבות האסטרטגית, המכנה המשותף לכל המקומות הללו הוא היותם מדינות עתירות מחצבים ואוצרות טבע, בעיקר זהב. והנוסחה שלפיה עובד כוח וגנר פשוטה: בתמורה להגנה פיזית וצבאית על הדיקטטורים והחונטות המושלים בארצות שכוחות־האל הללו, מקבלים אנשי וגנר זיכיונות כרייה, בעיקר במכרות זהב, שדות נפט ומחצבים יקרים ונדירים.
בסוריה לחמו אנשי וגנר בשירות אוליגרכים רוסים שהתחייבו להחזיר לבשאר אל־אסד שטחים שנכבשו על ידי דאעש, בתמורה לזיכיונות על שדות הנפט ומכרות הפוספטים של סוריה. בלוב שומרים אנשי וגנר על שדות הנפט בדרום־מזרח המדינה בשירותו של הגנרל חליפה חפתר בתמורה לנתח נכבד מרווחי הנפט, ואילו חפתר מצידו תלוי ברוסים בגרונו כדי לשרוד. אותה נוסחה מטרידה חוזרת על עצמה בסודן, שממנה הוברחו בחודשים האחרונים עוד ועוד טונות של זהב על ידי אנשי וגנר למוסקבה. הרבה לפני זה הגיעו אנשי וגנר עד דרום אמריקה, כדי לעזור לרודן של ונצואלה ניקולאס מדורו, להבריח זהב מוונצואלה למשמורת ברוסיה כאשר כיסאו התנדנד לפני כשנתיים.
נתיב הדמים
חשיבותם של הזיכיונות הללו, ועימם גם רשת ההברחות של וגנר עבור הקרמלין, הלכה וגברה בעשור האחרון, ככל שהתרבו הסנקציות הכלכליות על רוסיה. על פי הערכות, הזיכיונות וההברחות, בעיקר של זהב, הם הבסיס למאגר זהב ענק שמחזיק הקרמלין בשווי 130 מיליארד דולר. המאגר הזה מאפשר לפוטין לא רק לעקוף את משטר הסנקציות הבינלאומי על רוסיה, אלא גם להאכיל מדי יום את מולך המלחמה באוקראינה. ובלי הרשת האישית, העסקית, הצבאית והכלכלית הסבוכה שטווה יבגני פריגוז'ין, מפעל הענק הזה לא יוכל להמשיך להתקיים. פריגוז'ין מחזיק במוחו ידע עצום על אנשים, נכסים וקשרים, שהקרמלין פשוט לא יכול להרשות לעצמו לאבד. מה גם שברשת הזו נמצאים הרבה מאוד אנשים במעגל הראשון, השני והשלישי של ולדימיר פוטין, ובלעדיו העסק עלול להתמוטט.
במערב מבינים היטב את החשיבות של מפעל וגנר עבור הקרמלין. במיוחד האמריקאים, שעשו מאמצים כבירים להתמודד עם התופעה, בעיקר בחודשים האחרונים, עם ההתלקחות המחודשת של המלחמה בסודן.
אבל העוקץ טמון כנראה מזרחה משם, במפרץ הפרסי. ליתר דיוק באיחוד־האמירויות, ידידתה החדשה של ישראל. כמו ישראל לפניה, אבו־דאבי היא היום עיר מקלט לאוליגרכים רוסים שמעדיפים להחנות שם את כספם בניסיון לחמוק מן הסנקציות הכלכליות על רוסיה. מבין כל האוליגרכים בולט במיוחד אוליגרך אחד, פריגוז'ין, שבנה באמירויות רשת מסועפת של קשרים והשקעות תחת חברות־בנות של וגנר. אלא שכאמור וגנר, או בשמה העסקי WAGNER PMC, והחברות־הבנות שלה נמצאות תחת סנקציות. הנחת העבודה הבסיסית היא שבאדיבות חברות ומוסדות בנקאיים של איחוד־האמירויות, זהב בשווי של מיליארדים עובר ממדינות שיש בהן נוכחות של וגנר למוסקבה, ומממן את המלחמה באוקראינה.
רשויות התעופה באיחוד־האמירויות מאפשרות גם עתה למטוסים פרטיים המגיעים מרוסיה לנחות בשטחה, וההנחה היא כי במטוסים אלו עוברים כספים רבים השייכים לאוליגרכים רוסים. לפני שלושה חודשים העביר "כוח המשימה האמריקאי לפעילות פיננסית" (FATF) את האמירויות לרשימה האפורה, בחשד לפעילות הלבנת הון בהקשר הרוסי.
טפח מהסיפור הבעייתי הזה נחשף לפני חודשיים, בעקבות פרשת מסמכי הפנטגון. כזכור, איש צבא אמריקאי צעיר הדליף אז מסמכים לאינטרנט כדי להרשים את חבריו. באחד מהם הופיע מידע ולפיו ה־CIA צותתה לסוכנים רוסים שנשמעו מתרברבים כי הצליחו לשכנע את המשטר באבו־דאבי לפעול נגד המודיעין הבריטי והאמריקאי. האמירותים העדיפו שלא להגיב על ההדלפה. אבל מה שברור הוא כי ניתוקה של רוסיה ממערכת הסליקה הבינלאומית, הידועה בשמה "סוויפט", בעקבות המלחמה באוקראינה, גרם לרוסים להתביית ביתר שאת על המערכת הבנקאית של אבו־דאבי, שלא התנגדה לקלוט את המיליארדים שחיפשו בית. ואכן, מהערכת ה־CIA כפי שהופיעה באותו מסמך עולה כי רוסיה העמיקה מאוד לאחרונה את השפעתה ואחיזתה באיחוד האמירויות.
לא יהיה זה מופרך לשער שחלק חשוב מהעסקה בין פוטין לפריגוז'ין בתיווכו האדיב של לוקשנקו נועד להתביית על החלק הזה, ולהוציא מפריגוז'ין את כל המידע על עסקיו במפרץ בכלל ובאיחוד־האמירויות בפרט. רק לפני שבועיים נפגש שליט האמירויות עם ולדימיר פוטין בסנט־פטרבורג, ובימים האחרונים התקשר אליו כדי להביע תמיכה בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל של פריגוז'ין. אז כן, הם חברים. בטח. אבל כפי שזה נראה כרגע, פוטין יצטרך לגייס את כל חושיו המודיעיניים, העסקיים והמדיניים כדי להפעיל לחץ לא רק על פריגוז'ין, אלא גם על שליט האמירויות שיאפשר לו גישה לרשת המיליארדים שטווה פריגוז'ין.
