השבוע חל חג הקורבן והקהילות המוסלמיות ברחבי הארץ קיימו תפילות המוניות במסגדים, בפארקים ציבוריים ובמגרשי כדורגל. גם בתל אביב קיימה הקהילה המוסלמית תפילה המונית כזו במקום שכבר הפך להיות מסורת מדי שנה בשנה: על המדשאות הירוקות של פארק צ'ארלס קלור הצמודות לחוף הים.
כמובן שאין שום בעיה עם תפילות מוסלמים במרחבים ציבוריים ויש לברך על חופש הדת שקיים בישראל לכל בני הדתות. אבל בשנים האחרונות נפגע חופש הדת של הציבור הדתי והחרדי ותפילת עיד אל אדחה שקיימו המוסלמים בתל אביב ממחישה כמה החקיקה והאכיפה בסוגיית "ההפרדה המגדרית" היא אך ורק כלפי יהודים. למעשה, כל העיסוק בסוגיה הזו, כל החקיקה והאכיפה שמתקיימת בתחום של הדרת נשים מוכוונת וממוקדת ביהודים בלבד.
תפילת המוסלמים שהתקיימה השבוע בתל אביב נערכה בהפרדה בין נשים לגברים. הוצבו גדרות אדומים בין נשים לגברים. יותר מכך, הגדרות שהוצבו כמחיצה בין נשים לגברים בתפילת המוסלמית בתל אביב שייכות ללא אחרת מאשר, עיריית תל אביב. כלומר, לא רק שלעירייה לא מפריע שתהיה מחיצה במרחב הציבורי אל המוסלמים היא מאפשרת ונותנת את המחיצה עצמה. העירייה שנלחמת בהצבת מחיצות בתפילות של יהודים במרחב הציבורי היא זו שמספקת מחיצות לקהילה המוסלמית.
מנגד, קהילה דתית לאומית שבקשה לקיים תפילה בהפרדה במרחב הציבורי בתל אביב ביום העצמאות נענתה בשלילה על ידי העירייה שאסרה במפורש כל הצבה של מחיצה בין נשים לגברים.
למעשה, הסיפור "הקטן" על כן או לא מחיצה בתפילות במרחב הציבורי, ממחיש לעומק עד כמה סוגיית "הדרת הנשים" הוא אירוע פוליטי, המיועד למשטר את החברה הדתית והחרדית היהודית במדינה.
נזכיר קצת נשכחות. כיצד הגיעה לעולמנו האכיפה בענייני הדרת נשים? ראשית של העיסוק המוגבר בנושא היה בפרסומים בתקשורת אודות תופעות קיצוניות של הדרת נשים בקרב הציבור היהודי בלבד. הפרדות בבתי קברות, פרשת רדיו קול ברמה, אירוע שבו חרדי יורק על ילדה קטנה בבית שמש. הפרסומים הללו הובילו להקמת ועדות שבקשו להתמודד עם תופעת הדרת הנשים. היועץ המשפטי דאז יהודה ויינשטיין הקים וועדה משפטית אותה ניהלה עו"ד דינה זילבר וזו פרסמה דו"חות עם המלצות שבהם החלו להתעצב נורמות משפטיות במרחב הציבורי. הממשלה, ממשלת ימין, צריך לומר, אמצה את המלצות וועדת דינה זילבר בשנת 2014. אפשר להניח שנציגי המפלגות הדתיות לא הבינו על מה הם חותמים ומאשרים באותה עת.
בשורה התחתונה, כל ההקשר של העיסוק בסוגיית הדרת נשים הוא מול תופעות במרחב היהודי בלבד. ולכן כל האכיפה בתחום הזה של הדרת נשים ממוקמת בציבור היהודי בלבד. מדוע? כי זה מה שעמד לנגד עיניהם של מייסדי הנורמות המשפטיות בסוגיית הדרת נשים. זה התחיל בכתבות בתקשורת על חרדים קיצוניים וזה נגמר במשטור המרחב הציבורי כלפי קהילות דתיות וחרדיות יהודיות בלבד.
שוחחתי עם גורמים בעירייה על העובדה שיש אירועים בהפרדה בקרב התושבים המוסלמים בלבד במרחב הציבורי. לאותם גורמים לא היה מושג במה מדובר. בענייני הפרדות הם מתעסקים עם יהודים בלבד. היו כאלה שהתפלאו לשמוע שנשים מוסלמיות מתפללות שם, היו כאלה שלא ידעו שיש מחיצה בכלל? לא הכרנו, לא ידענו.
דינה זילבר, עיריית תל אביב וכל מי שפועל למנוע הפרדות והדרת נשים במרחב הציבורי לא מעוניינים להתמודד עם הקהילות המוסלמיות ברחבי הארץ. הם מעדיפים להתעסק מול יהודים דתיים ולהתעלם מנשים מוסלמיות. כנראה שמאבק ביהודים מעניק להם רווח והון פוליטי במזומן. להילחם במוסלמים על מקומה ומעמדה של האישה? לכפות עליהם ערכים מערביים פרוגרסיבים? לא יתן שום דבר לא לזילבר, לא למתמודדים האולטרא חילוניים בתל אביב ולא לעירייה. לא נותר להם אלא לאכוף בררנית את המאבק בהפרדה המגדרית.
מעיריית ת"א לא נמסרה תגובה.
