באחת מהלוויות נרצחי הפיגוע הקשה בעלי בשבוע שעבר, עמד רב מוקף בעשרות או במאות צעירים. לפתע הוא פנה ואמר לשומעיו: "נקמה לא מדברים, נקמה עושים". מי שהסתובב למחרת ברחבי גוש שילה ראה את תמונתו של אחד הנרצחים עם מילה אחת באותיות גדולות. "נקמה".
כבר שנים אני סוחב איתי את התיאור במסכת גיטין על סיפור קמצא ובר־קמצא, עם האורח שגורש מהסעודה. "אמר, הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה – שמע מינה קא ניחא להו". הואיל וישבו שם חכמים ולא מיחו בידו, כנראה נוח להם בכך. "אלך ואלשין עליהם לפני המלך". חז"ל מאשימים את החכמים הללו בחורבן הבית.
אסור לנו להיות אלה ש"לא מיחו בידם". איננו יכולים להיות זקני העיר שאומרים "ידינו לא שפכו את הדם". עלינו למחות באופן גלוי וברור, ללא שום הבנה או גילויי סלחנות. מול הצעירים שמבצעים את המעשים האלה צריכה להיות אמירה תקיפה שרואה בכך פשע לכל דבר ועניין. את הבוגרים שנותנים למעשים הללו לגיטימציה, צריך להוציא אל מחוץ למחנה. על קברם של הרוגי מלכות שמסרו נפשם על העם והארץ אנחנו כותבים "ה' ייקום דמם"; הקב"ה, לא אתם.
אפשר לדבר על הפגיעה האסטרטגית המהותית שגורמים אירועי תג מחיר ופגיעה בבלתי מעורבים. על חילול ה', על התגובות המדיניות בעולם שמביאות להצרת צעדינו בפעולות צבאיות, ועל הפגיעה הנובעת מכך בביטחון התושבים ביהודה ושומרון ובישראל הקטנה. אבל צריך לדבר על הפגיעה הערכית המוסרית.
ביהודה ושומרון חיים היום ברוך ה' יותר מחצי מיליון ישראלים. אבל ההתיישבות אינה מטרה בפני עצמה, אלא כלי להחלת ריבונות. מה שהיה נכון לחומה ומגדל, לליל הקמת י"א היישובים בנגב, ולאמירתו של יוסף טרומפלדור כי "במקום שבו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו" – נכון גם לנוכחות היהודית ביו"ש. במקום שתהיה בו התיישבות תחול ריבונות יהודית. התנהגותם של אנשי תג מחיר לא גורמת לעם ישראל לרצות יותר בהחלת הריבונות על יו"ש, וממילא היא לא מחזקת את ההתיישבות אלא מחלישה אותה בבסיסה המוסרי והערכי. מי שלא מבין שאסור לעשות זאת, אינו מבין את כל חזון ההתיישבות.
ויש עוד היבט חשוב לנושא הזה. מבלי להשוות בין הקיצונים בשני הצדדים, אני משוכנע שבשמאל בכלל, ובקרב המפגינים נגד נתניהו בפרט, יש רוב שסולד מהמהלכים של הקיצונים שלהם – חסימת עורקי תחבורה ראשיים, הבערת צמיגים, פריצה למשרדי פורום קהלת או הטלת מצור עליהם, השחתת קברו של בנציון נתניהו. אבל הרוב שם דומם. למה הם שותקים? כי גם הציבור שלנו שותק לאורך שנים על מעשים כמו תג מחיר ופגיעה בבלתי מעורבים.
המשמעות המצערת היא שאין כמעט סיכוי להסכמה בנושאים שקורעים את החברה הישראלית, אף שהרוב המוחלט רוצה הסכמה. על רקע הקבוצות הקיצוניות הקולניות בשני הצדדים, בשמאל וגם בימין, קולם של המבקשים את המאחד לא נשמע. הם שותקים, או לכל היתר מגמגמים בשפה רפה שלא מצליחה לייצר את תשובת המשקל מול שולי המחנות.
אני חרד מן המצב הזה. מלבד הפגיעה בהתיישבות ביו"ש, בהסתכלות רחבה יותר נגרמת כאן פגיעה בביטחון מדינת ישראל ובחוסן הלאומי. האם במצב הזה מדינת ישראל מסוגלת לצאת לתקיפה באיראן? לפעולה צבאית רחבה בצפון השומרון? למהלכים צבאיים, התקפיים או הגנתיים, מתוך הסכמה לאומית רחבה? עם הפילוג שקיים בתוכנו, עם פגיעה בבלתי מעורבים ביו"ש ועם הקריאות בשמאל למרי אזרחי – אנחנו מנוצחים, לעת עתה, בידי הקיצונים.
אחרי שנים שאני צועק על כך מעל כל במה, עוד ועוד קולות במחנה שלנו מתעוררים ומביעים אמירה חריפה נגד הפעולות הללו. אני מחכה לרגע שאראה בשמאל אמירות זהות. אנשים אמיצים שיאמרו בקול ברור: אסור לחסום את איילון, הפריצה למשרדי קהלת היא פשע, ואין מקום לקריאות לסרבנות בצבא ההגנה לישראל.
אני משוכנע שהרוב בצד השני מתנגד לכך. תתעוררו ותגיבו. אנחנו מביעים עמדה חד־משמעית נגד תקיפות קציני צה"ל או צעקות על מפקד חטיבת בנימין – שגם אם שגה בהתנהלות מול אנשי עטרת, הוא עדיין קצין שמוסר את נפשו על הגנת ההתיישבות. אנחנו מבקרים בחריפות את פעולות תג מחיר, ומוקיעים פגיעה בבלתי מעורבים.
אנחנו בימין כבר יוצאים נגד הקיצונים שלנו. אחינו היקרים בשמאל, עכשיו תורכם.
