ביום שני עלתה שרת ההתיישבות אורית סטרוק לשידור ברשת ב'. סטרוק נחשבת לאישה נבונה ורהוטה. היא ידעה לענות על השאלות הקשות על המצב בשטח, ופירטה את ההחלטות התקדימיות שקיבלה על בניית אלפי יחידות דיור בשטחים. את המתקפה שלה על ראשי מערכת הביטחון, שגינו את ההתפרעויות ביהודה ושומרון והגדירו אותן "טרור לאומני", שמרה סטרוק לרדיו החרדי קול ברמה. היא כינתה שם את הרמטכ"ל, המפכ"ל וראש השב"כ "כוח וגנר". לא פחות.
סטרוק התנצלה על ההתבטאות האומללה אחרי שחטפה ביקורת גם מראש הממשלה. אבל זה לא העניין. על נושא אחד פעוט, סטרוק החכמה לא ידעה לענות. אחרי שכינתה את הרשות הפלסטינית "טרוריסטית", היא נשאלה מה יקרה אם הרשות הזו תתפרק. מעולם לא שמעתי גמגום מפואר כל כך. סטרוק אמרה בתחילה שנחשוב מה יהיה, אחר כך התחמקה, אחר כך הסבירה שיש כמה אופציות, אבל לא הצליחה להציג כראוי אפילו אחת.
זאת הבעיה האמיתית. הטרור משתולל, והמתנחלים מגיבים בזעם וכמה מהם פורעים בכפרים ערביים, מציתים בתים ומכוניות. מח"ט בנימין שבא לביקור תנחומים בעלי מגורש בבושת פנים. ראשי המתנחלים דורשים את העמקת המעורבות הצבאית, תובעים בניית מחסומים וקוראים למבצע חומת מגן 2, מלחמה שאולי תגן על ביטחונם אבל גם תעלה בחיי חיילים רבים. לכולם ברור שגם מבצע מסובך יחזיר את הביטחון לתקופה קצרה, ואחריה הכול ישוב לקדמותו.
לסטרוק ולחבריה אין פתרון. האפשרות שהרשות תתפרק היא אולי משאת נפשם, אבל במערכת הביטחון מדברים על כך בחלחלה. שר הביטחון גלנט דיבר השבוע עם מזכ"ל אש"ף חוסיין א־שייח' על חיזוק הרשות. גלנט גינה את האלימות נגד אזרחים פלסטינים שלא מעורבים במעשי הטרור. שר האנרגיה ישראל כץ אמר שישראל מוותרת על חוב פלסטיני בסך שני מיליארד שקל כדי שהרשות לא תפשוט רגל ותתמוטט. "אנחנו לא רוצים בניפוץ הרשות", אמר כץ.
במקביל, הממשלה נתונה בבליץ של אישורי בנייה ל־5,623 יחידות דיור חדשות. ראש הממשלה עובר לפאזה חדשה ומותח בכל הכוח את החבל מול האמריקנים שמחרימים אותו. נתניהו, גלנט ורון דרמר מתיישרים עם הקו של בצלאל סמוטריץ', השר האזרחי במשרד הביטחון. מבחינת השרים הרחבת הבנייה בשטח היא הפתרון נגד הטרור הפלסטיני, שרוצה להסיג אותנו מכאן. אני חושב שהבנייה אינה הפתרון, אלא הדרך להחריף בעיה שכבר אין לה ממילא פתרון מדיני. פנינו לאסון דו־לאומי שרק ימוטט את כולנו.
אם תשאלו את נדיה מטר ויהודית קצובר, שנלחמות זה שנים על החלת הריבונות הישראלית בכל שטחי יהודה ושומרון, הפתרון ברור: כיבוש עבר הירדן המזרחי ופיזור האוכלוסייה לכל עבר. אולי זו גם משאת הנפש של כמה שרים. קשה להתווכח עם פתרונות כאלו, שמבוססים על ציווי דתי ואמונה. אבל לא ייתכן שמדינה שלמה אובדת עצות ולא חושבת על פתרון ריאלי למצב שיתקיים פה בעוד שנים ספורות: מדינה ישראלית־פלסטינית אחת שבה 5 מיליון פלסטינים.
ישראל היא מדינה מובילה ופורצת דרך, אבל לא מסוגלת לתכנן את עתידה. הרשות הפלסטינית תתמוטט בסוף, לא כי סמוטריץ' וסטרוק רוצים בכך אלא כי אין לה תוחלת. הרשות לא יכולה להבטיח דבר לפלסטינים, כי במציאות שנוצרה בשטח מדינה פלסטינית לא יכולה לקום. הרשות יכולה להילחם בטרור עד גבול מסוים, בעיקר כדי להגן על עצמה מחמאס, ולכן היא עדיין שומרת על התיאום הביטחוני. במקרים רבים היא הופכת לעיר מקלט של מחבלים שנמלטים אליה מג'נין, שנשלטת היום בידי איראן – סליחה, בידי הג'יהאד האסלאמי.
קחו את האירועים ביהודה ושומרון בחודשים האחרונים, תכפילו אותם במיליון ואולי תקבלו מושג על מה שצפוי להיות פה ביום שהרשות הפלסטינית תתפרק וישראל תיקח את השליטה בשטח. כוחות צה"ל יצאו אז למבצע גדול פי מאה מחומת מגן, עם רוב האוגדות ועם עשרות אלפי חיילי מילואים, יכבשו את הערים הפלסטיניות, הכפרים ומחנות הפליטים, ויתחילו לנהל את חיי האוכלוסייה כמו אחרי מלחמת ששת הימים. מטות ממשל ושליטה יקומו ברמאללה, שכם וג'נין, חשופים לאוכלוסייה אלימה, עוינת ונקמנית שאיבדה תקווה.
ישראל תעמוד במצב נוראי. צריך רק לדמיין את מלחמת הכול בכול, הטרור שיהפוך לחם חוק של פלסטינים שכבר אין להם מה להפסיד, המתנחלים שיצטרכו להתמודד עם כל זה והקיצונים שינצלו את האנרכיה למעשי אלימות. ישראל תפנה משאבים עצומים לשטחים ותעמוד הפעם מול כל העולם, שיגנה אותה ויטיל עליה עיצומים, עד שתיאלץ להעניק לאוכלוסייה שכבשה זכויות פוליטיות מלאות. אני מכיר את התוכניות של סמוטריץ' וחבריו, שיראו במלחמה היזומה הזו ברכה גדולה ואפשרות לגרש מאות אלפי פלסטינים, אבל זה לא יכול לקרות במדינה שעדיין רוצה להשתייך לעולם החופשי ולא להפוך לאויבת של ארצות הברית.
המלחמה בשטחים תגלוש גם לתוך ישראל, שגם כך מתפרקת בין ימין ושמאל על רקע הרפורמה המשפטית. מדינה דו־לאומית תסכן את הרוב היהודי במדינה גם אם התהליכים יירגעו, והם לא. על העתיד הזה איש לא חושב, לא בימין ולא בשמאל. אורית סטרוק נבוכה. השמאל עדיין מפנטז על מדינה פלסטינית יחד עם חצי עולם – אמריקנים, סינים ואירופים שאין להם מושג על ערבוב האוכלוסיות בשטח, על המציאות הפוליטית בישראל הימנית ועל ירושלים, שרק מתפללת היום שבבחירות בעוד חמישה חודשים לא יתמודד מועמד ערבי מוסכם, וייקח את השלטון בעיר הבירה.
