בן גוריון היה מתקומם כיום על המסגור שלו כ"חילוני"

בנובמבר 2021, בישיבת הכנסת החגיגית לזכרו של בן־גוריון, יצא שר החוץ וראש הממשלה החליפי דאז יאיר לפיד בהצהרה יוצאת דופן: "בן־גוריון היה חילוני". הדברים נאמרו בתגובה לניסיונות לתאר את בן־גוריון בהתאם לקווים ציוניים־דתיים, וסימלו את אחד השיאים בוויכוח המתמשך על טיבו של מייסד המדינה.

בקטגוריות סוציולוגיות לפיד כמובן צדק. בן־גוריון לא השתייך לציבור הדתי וסירב לקבל את התפיסה העצמית של שומרי המצוות כיהודים אותנטיים ומלאים יותר.  "אין לי כל צורך בהכשר על יהדותי", כתב לחיים שטיינר, באותה העת תלמיד בישיבת מרכז הרב ולימים רב בולט בישיבות הקו, "ונחיה יחד בשלום וקשורים זה לזה באהבת ישראל  ביודענו שבכמה דברים דעותינו שונות".

אבל מה היה יחסו של בן־גוריון למסורת? האם הוא היה אדם מאמין? ובמה האמין? הביוגרפים וההיסטוריונים מהדור הקודם היו מרימים גבה על עצם השאלה. בן־גוריון, איש העלייה השנייה, נתפס בעיניהם כסמל החילוניות. אולם אני סבור שבן־גוריון היה מתקומם על המסגור הזה. קשה לחשוב על דמות בפוליטיקה הישראלית שהייתה קשורה יותר במסורת היהודית וברוח היהודית מאשר בן־גוריון. בניגוד לדימוי הרווח, בן־גוריון היה בקיא במקורות היהודיים השונים ולא רק בתנ"ך, העולם היהודי לגווניו ולתפוצותיו סקרן אותו, והוא התכתב ונפגש עם רבנים מכל הזרמים. כאדם בעל נפש חופשית הוא סירב לכוף את עצמו להלכה, ברר מהמורשת היהודית את הסמלים והרעיונות שהתאימו לו, אך תפס את עצמו קודם כול כיהודי, וחרד מזהות ישראלית המנותקת משורשיה.

בן גוריון היה מתקומם על מסגורו כיום כחילוני. קשה לחשוב על דמות בפוליטיקה הישראלית שהייתה קשורה יותר במסורת היהודית

גישה זו באה לידי ביטוי יותר מכול בתפיסה המשיחית של בן־גוריון. באמצע שנות החמישים, לאחר שחזר בשנית לתפקיד ראש הממשלה, חל בשפתו מפנה מהותי. הוא חדל להשתמש במושגים המרכזיים שהנחו אותו, ציונות וסוציאליזם, והחליפם בעולם המושגים של המשיחיות. הוא לא קיבל את הדוגמה הדתית ביחס לגלות ולגאולה, אך גם לא הציע משיחיות חילונית בנוסח מרקסיסטי או לאומני. בסדרה של מאמרים, מכתבים ונאומים, הוא פיתח שיטה המחלצת מהתפיסה המשיחית היהודית ערכים שהיו רלוונטיים בעיניו למדינת ישראל: קיבוץ גלויות, בניית חברת מופת שוויונית ומוסרית שהיא אור לגויים וסיוע למדינות מתפתחות.

"סיפורי האבות מלפני ארבעת־אלפים שנה", סנט בחבריו למפא"י, "הם יותר קרובים ומאלפים ומלאים לשד חיוני בשביל הדור הנולד, הגדל והחי בארץ, מאשר כל הנאומים והוויכוחים בקונגרסים של בזל". הוא הציע לבסס את חזונה של ישראל על "הערכים האנושיים, היהודיים, החברתיים והלאומיים" ש"נוסחו ונישאו בפי נביאי ישראל" ו"כללו גם ערכי הגאולה היהודית וגם ערכי הגאולה האנושית האוניברסלית". רק כך, לדידו תמלא מדינת ישראל את ייעודה ההיסטורי והציונות תשיג את מטרתה.

הדברים עוררו בזמנו ויכוח עז. הדתיים ביקרו את בן־גוריון על חילול חזון הגאולה המקודש וראו בו חילוני להכעיס; ואילו החילונים תהו אם יסוד השינוי אינו בניסיון למצוא חן בעיני המפלגות הדתיות ובעיני העולים המסורתיים. בן־גוריון נותר בשלו, הסביר את עמדתו על רכיביה החילוניים והדתיים, וכדרכו נראה שגם נהנה מהוויכוח.

הכותב הוא מרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית