הקיץ הגיע ואיתו חזרה אלינו סדרת הדרמה "ימי קץ הדמוקרטיה". אחרי העונה הקודמת, שעסקה במינוי שופטים, העלילה הנוכחית מתמקדת ב"עילת הסבירות", שהיא ככל הנראה החלק המינורי והמוסכם ביותר ברפורמה המשפטית.
כמה מוסכם? הצעת החוק של הקואליציה מתבססת על מאמר שפרסם שופט בית המשפט העליון נועם סולברג בכתב העת "השילוח". במאמר, הזמין לקריאה ברשת, סולברג כותב ש"ביקורת שיפוטית המבוססת על עילת הסבירות המהותית… פוגעת בגרעין הקשה של עקרון הפרדת הרשויות". לכן הוא תומך בצמצום עילת הסבירות כך שלא תחול על "הדרג הנבחר", ומבהיר שגם במצב הזה בית המשפט יוכל לבקר את החלטות נבחרי הציבור באמצעות עילות אחרות כמו "המידתיות". סולברג אומנם לא קורא מפורשות לחקיקה, אך רומז שבמצב הנוכחי "אין דרך מעשית להציב גבול לשימוש שייעשה בעילת הסבירות המהותית".
אבל עזבו את סולברג – אומנם שופט בבית המשפט העליון, אבל דתי ומתנחל, אז הוא ודאי תומך בהפיכת ישראל לדיקטטורה מלוכנית של משפחת נתניהו. קחו את אדמו"ר המחאה, נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרן ברק. ב־2019 הגיע פרופ' ברק לוועידת מקור ראשון ונשאל על עילת הסבירות. הוא אמר אז מפורשות: "אני מוכן לבטל את עילת הסבירות, היא מילאה תפקיד חשוב, אבל יכול להיות שהגיע זמנה". במקום "סבירות" הציע ברק את עקרון ה"מידתיות". כן, ממש כמו שאמר סולברג. הדברים של פרופ' ברק, בוידאו ובתמלול, זמינים גם הם ברשת, באתר האינטרנט של מקור ראשון.
בניגוד לדברי השופט סולברג ופרופ' ברק, תתקשו למצוא ברשת את דעתו של שר המשפטים לשעבר ח"כ גדעון סער. באתר האינטרנט של מפלגת תקווה חדשה בראשותו מופיעה כיום תוכנית משפטית מפורטת יחסית, ואין בה אזכור לעילת הסבירות. אלא שבדיקה בקובצי הארכיון של גוגל מגלה שאותו עמוד בדיוק דווקא הקדיש קטע שלם ל"צמצום עילת הסבירות".
בעמוד הארכיון אפשר לראות שסער חשב בעבר ש"עילת הסבירות המעוגנת בפסיקות בית המשפט העליון בלבד הפכה במשך השנים ל'דלת אחורית' להחלת ביקורת שיפוטית על החלטות שנמצאות בליבת העשייה של נבחרי הציבור. לפי העילה הזאת, השופטים הם הקובעים אם פעולה או החלטה של נבחר הציבור סבירה או לא. בכך שמים השופטים את שיקול הדעת וסל הערכים שלהם מעל זה של מי שהציבור בחר בהם". בארכיון מופיעה גם הצעה "להסדיר את עילות המשפט המנהלי בחקיקה, בדרך שתצמצם את עילת הסבירות, ולהחריג את יישומה על החלטות נבחרי ציבור". מזכיר לכם משהו?
הטקסט הנ"ל הועלם כולו מהעמוד, ולא רק הוא. בדיקה בארכיון מעלה שהסעיף הראשון בעמוד, שהוקדש ל"חוק יסוד: החקיקה" – שעלה לדיון בסבב הקודם של הרפורמה – הכיל עקרונות דומים לאלו של הרפורמה המוצעת ולא מופיע כיום ברשת. גם הסעיף השלישי, שכותרתו "ביטול מונופול הייצוג של היועץ המשפטי לממשלה", התאדה מהאתר. לזכותו של סער ייאמר שהסעיף על פיצול תפקיד היועמ"ש עדיין מופיע, אף שסער לא עשה דבר לקידומו ואף מינה יועמ"שית שחותרת לכיוון ההפוך. מה שכן, בגרסה הנוכחית נמחקו פסקאות שלמות על כך ש"מודל היועץ המשפטי לממשלה בישראל הוא יחיד מסוגו בעולם. הוא מעניק כוח קיצוני לאדם שאינו נבחר ציבור"; ש"תפקיד היועמ"ש מגלם ניגוד עניינים אינהרנטי"; שפיצול התפקיד "יחזק את עצמאות היועמ"ש ויחזק את הדמוקרטיה"; וגם ציטוט של פרופ' אמנון רובינשטיין שמשווה את היועמ"ש למלך לואי ה־14.
האם סער שינה את דעתו בנושאים הללו? ספק רב. אבל גם אם נניח שדעותיו השתנו מעט, לא נראה שסער של היום חושב שההצעות של סער מפעם היו מובילות את ישראל לדיקטטורה. ייתכן בהחלט שסער, פרופ' ברק ואולי גם סולברג לא היו חותמים על כל מילה בהצעה הנוכחית של הקואליציה. סביר להניח שגם אם העיקרון מוסכם קיימות מחלוקות על הפרטים. הבעיה היא שקשה להלהיט את הציבור בהסברים על דקויות; קל יותר להעלים את המידע, כך שלא יפריע לדיון הפופוליסטי ולמחאות המופרעות מבית היוצר של שקמה ברסלר; וכך, במקום שפרופ' ברק יאמר "זה אפשרי, רק צריך התאמות", חסידיו מקדמים סרבנות לצה"ל ודואגים שהדיון הציבורי יתנהל בצווחות על "קץ הדמוקרטיה".
