צרפת עולה באש. בזכות הרשתות אנחנו יכולים לראות את הלהבות עד כאן. לראות ולבכות, לראות וללמוד כדי להבטיח שכאן זה לא יקרה. שישראל לא תפקיר את גבולותיה.
בספרו "המוות המוזר של אירופה" חוזה דגלאס מאריי את גוויעתה של היבשת שהייתה עד מלחמת העולם השנייה מקום מושבן של האימפריות ששלטו בעולם במשך מאות שנים. בעידנים אחרים היו אלו מלחמות גדולות שהביאו לסופן של אומות וציביליזציות, אך במקרה שלפנינו הסיבה המשונה תהיה מדיניות הגירה.
תהליך התגמדותן של המדינות האירופאיות מאימפריות קולוניאליסטיות למדינות רגילות, לווה בהרבה חיבוטי נפש ורגשות אשם שהובילו אותן לפתוח את הדלת בפני תושבי מדינות העולם השלישי. מאריי מביא עדויות לכך שהאירופאים חשבו כי תושבי הקולוניות יגיעו כמהגרי עבודה ויעזבו לאחר שסיימו לצבור הון – כפי שעשו האירופאים עצמם כשבזזו את אוצרותיהן של הקולוניות. זה לא קרה.
מהגרי העבודה נשארו, חלקם התערו בחברה האירופאית, וחלקם, בעיקר אלו מהם שהיגרו ממדינות מוסלמיות, סירבו להשתנות והקימו לעצמם גטאות תרבותיים, שאזרחיהן חיים בדלות על חשבונה של מדינת הרווחה האירופאית ובאותו הזמן שונאים אותה ובזים לערכיה. הציבור הזה גדל, יותר מכפי שמישהו מהמתכננים של מדיניות ההגירה הנדיבה העלה בדעתו, ובמקום להוקיר תודה, החליט לעשות כמעשה המדינות הקולוניאליות ולהסיג החוצה את תרבותה של אירופה מפני תרבותו.
גם בישראל מתקיים דיון ער על מדיניות ההגירה, אלא שבניגוד למדינות אירופה, הוא איננו מתנהל בין האזרחים ובין עצמם, אלא בין נבחרי הציבור שלהם לבין מערכת המשפט שתפיסותיה נטועות עמוק באוניברסליזם הנאיבי שהביא את אירופה למצבה הנוכחי. אם יש סיבה אחת להתעקש על תיקון מערכת המשפט עכשיו, הרי שהיא ההתנהלות המופקרת של בג"ץ בכל הנוגע לחוקי ההגירה לישראל. בג"ץ סגר את מתקן סהרונים, ביטל את חוק הפיקדון ופגע בכל דרך אפשרית בניסיונותיה של הממשלה לנהל מדיניות הגירה שמכירה באינטרס הישראלי של שמירת רוב יהודי בארץ ישראל.
ישראל היא היום עולם ראשון, כמו אירופה היא קורצת למיליארדי עניים בעולם השלישי. האיום הגדול ביותר על עתידה, לצד האיום הביטחוני, הוא כיבושה על ידי אשד אדיר של מהגרי עבודה המבקשים לשפר את חייהם, במחיר עתידה של ישראל כמדינת המקלט היחידה של העם היהודי.
במוות המוזר של אירופה, מראה מאריי כיצד קומץ החלטות מטופשות של פוליטיקאים קטנים, שינו את פניה של היבשת ואולי חרצו את גורלה. במקרה של ישראל, עשוי זה להיות קומץ החלטות של פוליטיקאים בגלימות.
ישראל בריאה יותר מאירופה. בניגוד לבריטים, לצרפתים או לגרמנים, אנו לא רדופים בשל פשעי הקולוניאליזם ומאמינים בחשיבות קיומה של מדינת לאום מובחנת. אסור לנו לתת לאף אחד למנוע מאיתנו לממש את הזכות להכניס, לארח ולאזרח בישראל, אך ורק את מי שכניסתו או שהותו כאן תואמת את האינטרס הישראלי.
