צריך לומר משהו על פעילי השמאל שהבעירו צמיגים וחסמו את הרחוב שבו מתגורר שר המשפטים יריב לוין, ועל אנשי היחידות המיוחדות שהודיעו על סירוב פקודה. כשהם נלחמו נגד ההצעה המקורית של רוטמן ולוין לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, היה להם טיעון משכנע: העברת הכוח מהשופטים לפוליטיקאים עלולה לפגוע בהפרדת הרשויות ולסכן את האיזון בין הדמוקרטיה לליברליזם. במצבי קצה שבהם הבית באמת בוער, או כאשר לפחות זו התחושה האמיתית, איום במרי אזרחי עשוי להיות כלי לגיטימי.
אבל כעת הם נלחמים באותה עוצמה נגד צמצום עילת הסבירות – שכל המעורבים בשיחות בבית הנשיא היו תמימי דעים שמדובר בסטארטאפ משפטי שעבר אינפלציה מטורפת וזקוק לתוכנית "אבא חטוב". זו כבר לא דאגה ממלכתית לקווים האדומים של הדמוקרטיה, אלא דה־לגיטימציה לשלטון נבחר וחבלה בעיקרון הבסיסי ביותר של הדמוקרטיה: כיבוד הכרעת הרוב.
יש קשר סמוי בין הדרוזים המתפרעים בצפון, הבדואים המשתוללים בדרום, החוליגנים ששורפים את איילון, ובחורינו המצוינים המקללים ומגרשים מח"ט שבא לנחם אבלים
המאבק שלהם מזכיר את הגמרא בסנהדרין, הקובעת שפיקוח נפש דוחה הכול חוץ משלוש עבירות. "אבל בשעת השמד", מחריגה הגמרא, "אפילו (אם השלטון הזר כופה על) מצווה קלה – ייהרג ואל יעבור. מאי מצווה קלה? אמר רבא בר יצחק אמר רב: אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא" (לשנות את רצועת הסנדל).
זה מזכיר את המצב פה. פעילי המחאה מתייחסים לשינוי עילת הסבירות כאל "ערקתא דמסאנא" – גזירה קטנה של שלטון זר המצדיקה מרד. הם חווים את הממשלה כשלטון זר ואת התקופה הנוכחית כ"שעת השמד", מה שמשקף תודעה של שבטיות מגזרית פוסט־ממלכתית. הבעיה עם השבט השמאלני איננה רק שהוא לא מודע לשבטיותו, אלא שבניגוד לשבטים אחרים, כמו הפלג הירושלמי החרדי, יש בכוחו לפגוע פגיעה ממשית במדינה. צריך להתפלל ששום מנהיג לא יצטרך לעולם לתת פה פקודה ל"תותח קדוש" כדי להגן על הריבונות והדמוקרטיה, אבל הדחה מיידית של הסרבנים מצה"ל היא מחיר שחובה לשלם כדי לסמן לאנרכיסטים גבול אדום.
לצערנו לא רק בשמאל פשה הנגע הפוסט־ממלכתי, אלא גם בציונות הדתית. בן־גביר וסמוטריץ' מקוננים על אובדן המשילות, אבל מתפתלים בחצי גינוי ורבע קריצה מול נערי גבעות יהודים ששורפים כפרים פלסטיניים בבנימין. מעבר לחרפה המוסרית ולאיוולת המדינית, זוהי התעלמות מחוק האנתרופיה: כשהממלכתיות מתפוררת, היא מתפוררת בכל מקום. יש קשר סמוי בין הדרוזים המתפרעים בצפון, הבדואים המשתוללים בדרום, החוליגנים ששורפים את איילון, ובחורינו המצוינים המקללים ומגרשים מח"ט שבא לנחם אבלים. הקשר הוא היצר השבטי המוחק את הסולידריות הלאומית ואת האחריות הממלכתית.
