לפני שבועיים לקראת החופש, שאלה אותי אחת השכנות אם אני רושמת את תומר לקייטנה. כמובן, עניתי, ובדיוק מחפשת מסגרת לעוד שבוע באוגוסט. אבל את בבית, לא? ניסיתי להסביר שאמנם אני בבית, אבל אני עובדת, וזה פשוט לא מסתדר ביחד עם לטפל יום שלם בילד קטן. עד כה, ההסבר הזה התקבל בהבנה.
ואז הגיעה שרן השכל.
חברת הכנסת שרן השכל באה לכנסת בשבוע שעבר יחד עם בתה בת העשרה חודשים. לא היה מדובר בבלת"ם שבו נתקעה ברגע האחרון בלי סידור, הרי יש לה בבית שתי בנות קטנות נוספות, וזה גם קרה מספר פעמים בעבר. כאשר היא רצתה לעלות לדוכן להציג את הצעת החוק שלה עם הבת שלה במנשא, יושב ראש הכנסת (שבניגוד לדבריה דווקא השתדל מאוד לאפשר זאת) אמר שאין אפשרות כזו לפי תקנון הכנסת. שרן לא רצתה להעביר את התינוקת למישהו אחר כי חששה שתתעורר ותבכה, ניסתה להתווכח אך לבסוף ויתרה וחבר כנסת אחר העלה את ההצעה במקומה, בעוד שהיא נרעשה מכל הסיטואציה.
כששרן הציגה למחרת את המקרה בישיבה בכנסת, היא סיפרה על כך שעוד כשהייתה בטיפולי הפוריות, תהתה איך תשלב את האימהות שלה יחד עם תפקידה הציבורי. כשהיא ראתה את אחת העוזרות שלה מסתובבת בדיונים על התקציב עם התינוק עליה במנשא – היא הבינה שזה אפשרי, שהיא יכולה להיות "אמא במלוא מובן המילה" כמו שחלמה ועדיין להיות עם הבנות שלה כשהן צריכות אותה. שרן הסבירה שחשה סטירת לחי בכך שחייבו אותה לבחור בין הבת שלה לבין הצגת החוק, ושהיא רואה חשיבות בלהראות מודל לאימהות אחרות שהן לא צריכות לבחור, שהן יכולות לעבוד בשעות לא שגרתיות, ובמקרה הצורך "יש לי לול במשרד ויש עגלה ויש מנשא וזה בסדר". שרן גם הדגישה שבהתנהגות שלה היא מדגימה לנשים שלא להחביא את הילדים, ולנרמל את זה כשצריך – התינוק יכול לבוא איתן לעבודה.
כששמעתי את הדברים של שרן, תהיתי לאילו אימהות עובדות היא בעצם מבקשת בעצם להוות מודל לחיקוי. הרי אף אחד לא ירצה לבוא בערב למיון ולראות שהמתמחה הגיעה עם הילד שלה, או לעמוד בתור בסופר כשהקופאית מנסה להרגיע תינוקת בוכה. גם בעבודות שדורשות דיבור בלבד, יהיה מוזר לראות בבית משפט עורכת דין נואמת עם תינוק במנשא, או שופטת מקריאה פסק דין ובמקביל מנענעת עגלה. אז במה שונה הכנסת? רבים שתמכו במעשה של שרן, שעורר תגובות רבות ברשתות, אמרו שבמילא אף אחד לא מקשיב לבלבולי מוח שהולכים במליאה, אז תינוק לא יפריע. ואולי זו בדיוק הנקודה.
אימהות צעירות שלומדות במכללות, ולא רוצות להפסיד את הסמסטר, נוהגות במקרים רבים להביא את התינוק איתן לקורסים. מעניין לראות שרוב הקורסים האלו הן הרצאות פרונטליות על תיאוריות בחינוך, כאלו שלא דורשות יותר מדי קשב, ובדרך כלל מגיעים אליהם בעיקר כי הנוכחות חובה, אז במקום לשחק בפלאפון – הן משחקות עם הילד. אם נלך למעבדה בכימיה או תרגול מורכב בחשבון אינפיניטסימלי, יהיה נדיר למצוא שם תינוקות, וברור שלמבחן אף אחת לא תחשוב להביא איתה תינוק. אם מה ששרן אומרת נכון והיא אכן עבדה יום שלם עם תינוקת, ו"זה לא פגע בעבודה שלי, אלא להפך", אז כנראה שהעבודה שלה לא דורשת ממנה את מלוא תשומת הלב, משום שאם כן – לא היה אפשרי לשלב איתה טיפול בתינוק, שהוא עבודה בפני עצמה. ולא, תינוק הוא לא רק ישן, כל מי שראה תינוק אי פעם יודע שהשינה שלו לרוב שברירית יותר מתהליך השלום, ויש לו נטייה להתעורר דווקא ברגע הכי פחות מתאים.
שרן, את רוצה לנרמל תינוקות במרחב העבודה? למה בעצם? תינוק צריך טיפול, תינוק צריך יחס, אם העבודה שלי דורשת אותי במאה אחוז, איך את מצפה ממני לעשות את שניהם בו זמנית? כשאת מעודדת להביא תינוקות לעבודה, את לא מעצימה אותי כאמא עובדת, אלא להפך, את גורמת להרגיש אמא בלאי, כזו שלא מסוגלת לעשות גם וגם במקביל, ולכן לא נמצאת שם בשביל התינוק שלה בכל רגע שהוא צריך אותה, כזו שהיא לא "אמא במלוא מובן המילה" כפי שקראת לזה את.
הדברים של שרן הזכירו לי ראיון ששמעתי פעם עם ד"ר חנה קטן, גניקולוגית ואמא ל-13 ילדים, על שילוב בין קריירה לאימהות. ד"ר קטן סיפרה על יום בו הייתה במשמרת והילדים שלה שכחו מפתח וחיכו לה ליד הדלת עד הערב. "אף אמא לא עושה את זה לילדים שלה" אמר לה בנה כשחזרה. "אין לי שום רצון לעשות אידיאליזציה, אי אפשר הכל, מוותרים בדרך". מאוחר יותר, ד"ר קטן אכן ויתרה על משרה בבית חולים, והלכה להיות רופאת נשים במרפאה.
את לא רוצה לבחור שרן, בין התינוקת שלך למקום העבודה? אבל כולנו בוחרות, יום יום ושעה שעה, לפעמים בוחרות להישאר עם הילד, ולפעמים בוחרות להשאיר אותו עם מטפלת או סבתא, כן, גם אם היה לו טוב יותר להיות עכשיו איתנו. שרן, בבקשה, אל תגידי לי ששילוב קריירה ואימהות, אומר להביא את התינוק איתי ולעבוד כרגיל יום שלם, כי אני פשוט לא מסוגלת. וכי יש עליי כבר, כאמא עובדת, התמודדות עם הריונות, לידות, ילדים חולים וחופשות אינסופיות במשרד החינוך. בבקשה, אל תעמיסי עליי עוד.
אם שרן רוצה להקל על אימהות לשלב עבודה, היא יכולה לפעול למען שעות עבודה גמישות, משרות הורה, משכורות מכבדות למטפלות בפעוטונים, סנכרון בין החופשות של הורים וילדים. לתת לנו להרגיש שהילדים שלנו בידיים טובות ולעבוד בראש שקט. יש המון מה לעשות בשביל להקל על אימהות עובדות, להניח את התינוק עליהן במנשא זה לא אחד מהם.
